רקע
שמשון מלצר
אֵיךְ אַבָּא שׁוֹמֵעַ קוֹנְצֶרְט שֶׁל שַׁחֲרִית
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

בְּיָמֵינוּ הֲרֵי זֶה דָּבָר לֹא רָצוּי,

וְאוּלָם בְּאוֹתָם הַיָּמִים הַפְּשׁוּטִים

זֶה הָיָה כַּדָּבָר הָרָגִיל וּמָצוּי

שֶׁיִּהְיוּ הַיְלָדִים, כִּגְדוֹלִים כִּפְעוּטִים,

יְשֵׁנִים לֹא לְבַד, כָּל אֶחָד בְּמִטָּה

מְיֻחֶדֶת רַק לוֹ וּבְאֵין לוֹ שֻׁתָּף,

מִתְהַפֵּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה וּלְאִטָּהּ

מִתְהַפֶּכֶת עִמּוֹ הַשְּׂמִיכָה בָּהּ עֻטַּף –

לֹא וָלֹא! אָז הָיוּ יְשֵׁנִים אָח עִם אָח

אוֹ אָחוֹת עִם אָחוֹת, אַךְ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ –

אִם הָיוּ מִתְהַפְּכִים מִנִּי צַד אֱלֵי צַד,

לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן הַצַּד הָאֶחָד

רַק עַל דַּעַת עַצְמוֹ וּמִבְּלִי הַסְכָּמָה

מִן הָאָח הַיָּשֵׁן, הָאָחוֹת הַנָּמָה.

אִם הָפַךְ אֶת עַצְמוֹ הָאֶחָד לְיָמִין

מִתּוֹךְ צֹרֶךְ אֱמֶת שֶׁאַךְ הוּא בּוֹ הִרְגִּישׁ,

וְהָיָה לוֹ אָחִיו בְּצָרְכּוֹ מַאֲמִין

וְהוֹפֵךְ אֶת עַצְמוֹ אַחֲרָיו גַּם הוּא חִישׁ.

אַחַר־כָּךְ, אִם הָפַךְ אֶת עַצְמוֹ לְצַד שְׂמֹאל,

וְעָשָׂה כְּמוֹתוֹ הַשֻּׁתָּף לַמִּטָּה

בִּשְׁנָתוֹ וּמִבְּלִי לַחֲקוֹר וְלִשְׁאוֹל

וּבְלִי מֶחָאָה וּמְרִיבָה וּקְטִיטָה.

כָּךְ הָיוּ מִתְהַפְּכִים לְצַד שְׂמֹאל וְיָמִין

בְּאַחֲוָה וּבְשָׁלוֹם וּבְסֵדֶר, בְּלִי

שׁוּם מִכְשׁוֹל, לְמָשָׁל שֶׁהָיָה בְּשָׁם מִין

אַבְטוֹמָט מְתָאֵם הַפּוֹעֵל לְהַפְלִיא.

אָח כָּזֶה, שֶׁיָּשַׁנְתָּ עִמּוֹ כָּךְ בְּיַחַד,

הָיָה אָח מְדֻבָּק וְצָמוּד אֶל הַגּוּף,

וְלָכֵן אָז הָיְתָה הָאַחֲוָה לֹא־נִשְׁכַּחַת,

הֲדוּקָה, וְלֹא קֶשֶׁר מִקְרִי וְרָפוּף.

לֹא רִדְּפוּ זֶה אֶת זֶה, לֹא הָיוּ מִתְקַנְּאִים,

הַ“יְחָסִים” לֹא הָיוּ בְּכָל יוֹם מִשְׁתַּנִּים,

לֹא קוֹמְפְּלֶכְּס וְלֹא קֶרַע שֶׁיֵּשׁ לְאַחוֹת:

אָח אָהַב אֶת אָחִיו וְאָחוֹת אֶת אָחוֹת.

וַאֲנִי שֶׁהָיִיתִי הַבֶּן־זְקוּנִים

וְהָיוּ לִי אוֹתוֹת הַחִבָּה נְתוּנִים

בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה – לֹא יָשַׁנְתִּי עִם אָח

בַּדַּרְגָּשׁ הַקָּשֶׁה, הַמִּטָּה הַנִּשְׁלֶבֶת,

רַק עַל גַּב הַמִּזְרָן הַמָּלֵא וְהָרַךְ

(קַשׁ חָדָשׁ!) בַּמִּטָּה הַגְּדוֹלָה הַנִּרְחֶבֶת

לְצִדּוֹ שֶׁל אָבִי, בְּמִטַּת הָאַלּוֹן

הַכְּבֵדָה הָעוֹמֶדֶת סָמוּךְ לַחַלּוֹן,

זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ לְמַעְלָה כַּרְכֹּב וּגְלִילִים

הַנּוֹטִים לִנְפִילָה וְאֵימָה מַפִּילִים…

וּבְזֹאת הַמִּטָּה, יְרֻשָּׁה מִשֶּׁל סַבָּא,

כָּךְ יָשַׁנְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים בְּצַד אַבָּא.


וּבַבֹּקֶר אֲנִי מִתְעוֹרֵר בַּמִּטָּה

(הַחַמָּה לִי צוֹחֶקֶת בְּנוֹף הַשִּׁטָּה)

וּמוֹצֵא שֶׁכֻּלָּהּ פְּנוּיָה וּרְווּחָה.

כִּי אָבִי מִסְתַּפֵּק בִּמְעַט מְנוּחָה

וּלְעֵת שֶׁכָּזֹאת, בַּשָּׁעָה הַמֻּקְדֶּמֶת,

בַּשָּׁעָה שֶׁהָעִיר עוֹד כֻּלָּהּ מְנַמְנֶמֶת,

הוּא מִחוּצָה לָעִיר, עַל הַכְּבִישׁ הָרָחָב

הָעוֹבֵר בֵּין שְׂדוֹת הַשִּׁפּוֹן שֶׁל זָהָב.

זֶה הֶרְגֵּל שֶׁל שָׁנִים, לְהַקְדִּים וְלָקוּם

וְלָצֵאת לְטַיֵּל בֵּין שָׂדוֹת שֶׁל קָמָה

וְלִהְיוֹת מִתְבּוֹדֵד עִם עַצְמוֹ, עִם הַיְקוּם –

לֹא הִפְסִיקוּ אֶת זֶה הַמִּנְהָג מִלְחָמָה

וְצָרוֹת וּדְאָגוֹת, יִסּוּרִים וְרֹב צַעַר;

זֶה הֶרְגֵּל מִשָּׁנִים, מֵעוֹדוֹ כִּמְעַט נַעַר,

מִשַּׁחֲרוּת, מִגַּבְרוּת, מֵעַשְׂרוֹת שְׁנוֹת יַעַר:

עִם הַשַּׁחַר לָקוּם וְלָצֵאת לָעוֹלָם,

לִרְאוֹתוֹ רַעֲנָן וְרָטֹב מִן הַטָּל;

אוֹ לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁלֶג הָרַךְ הַמֻּטָּל

עַל שָׂדֶה וְעַל דֶּרֶךְ, לִשְׁמוֹעַ קוֹלָם

שֶׁל עוֹרְבִים מְקַרְקְרִים בְּקִרְטוּעַ וּבְדֶלֶג

וְעוֹזְבִים אַחֲרֵיהֶם מַחְרוֹזוֹת עַל הַשֶּׁלֶג;

אוֹ לִרְאוֹת אֵיךְ נוֹפְלִים לְאִטָּם הֶעָלִים

מֵעֵצִים לְעֵת־סְתָו צְהֻבִּים וּבָלִים,

כָּל עָלֶה כְּמוֹ פֶּתֶק־זָהָב מֵרָקִיעַ,

מְרַפְרֵף, מְפַרְפֵּר וּלְמַטָּה מַגִּיעַ;

אוֹ לִרְאוֹת בָּאָבִיב אֵיךְ כָּל עֵץ מִתְלַבְלֵב

וְשׁוֹלֵף כָּל עָלֶה דְּמוּי־חֵץ, דְּמוּי־לֵב,

כְּמוֹ חֶרֶב מִתּוֹךְ נְדָנָהּ שְׁלוּפָה;

וְאַדְמַת אֱלֹהִים שֶׁהָיְתָה עֲטוּפָה

חֳדָשִׁים בִּכְסוּת־חֹרֶף צֶחָה וּצְחוֹרָה,

וְהָיְתָה אַחַר־כָּךְ חֲרוּשָׁה וּשְׁחוֹרָה –

מִתְעַטֶּפֶת עַכְשָׁו בַּת־אַחַת עֲטִיפָה

שֶׁל קְטִיפָה יְרֻקָּה־בְּהִירָה וּלְטִיפָה;

זֶה הֶרְגֵּל מִשֶּׁכְּבָר, מִשָּׁנִים מְרֻבּוֹת,

לְטַיֵּל בֵּין קָמָה, שִׁבֳּלִים זְהֻבּוֹת,

וְלִרְאוֹת אֶת הָרוּחַ חוֹלְפָה קְלִילוֹת

עַל גַּבֵּי הַקָּמָה הַבְּשֵׁלָה, הַכְּבֵדָה,

וְכוֹפֶפֶת לְמַטָּה רָאשֵׁי הַמְּלִילוֹת

וּמְשַׁנָּה בָּן מֵרֶגַע לְרֶגַע הַצֶּבַע –

לְמָשָׁל, מִשְׁתּוֹחַחַת בְּיַחַד עֵדָה

לְ“בָרְכוּ” בַּמִּנְיָן הַגָּדוֹל שֶׁל הַטֶּבַע…


וּבָזֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין אָבִי וּשְׁאָר

הַבָּאִים לַמִּנְיָן הַמְאֻחָר שֶׁבַּקְּלוֹיְז:

הוּא הִקְדִּים לְהוֹדוֹת לַבּוֹרֵא וְהוּא שָׁר

עִם חַמָּה הָעוֹלָה, עִם צִפּוֹר שֶׁתַּעֲלֹז,

עִם רָקִיעַ תָּכֹל אוֹ אָפֹר־מַעֲבִיב

לְעֵת קַיִץ אוֹ חֹרֶף אוֹ סְתָו אוֹ אָבִיב.

אַךְ בַּקַּיִץ – בַּקַּיִץ יִקְרֶה לִפְעָמִים

בִּשְׁעַת בֹּקֶר צֶחָה שֶׁל אַחַד הַיָּמִים

שֶׁאָבִי עַל טִיּוּל הַשַּׁחֲרִית מְוַתֵּר

וְאֵינֶנּוּ מַפְלִיג בַּמַּעֲלֶה שֶׁל הַכְּבִישׁ,

רַק יוֹצֵא וְיוֹשֵׁב עַל קוֹרָה בֶּחָצֵר

וּמַקְשִׁיב בִּדְמָמָה, מַאֲזִין וּמַחֲרִישׁ…

וּלְמָה הוּא מַקְשִׁיב וּמַאֲזִין בִּדְמָמָה

בְּשָׁעָה שֶׁסְּבוּכָה בַּשִּׁטָּה הַחַמָּה

וְלַהֲקוֹת עַבְעָבִים, כִּכְבָשִׂים רְחוּצוֹת,

נוֹדְדוֹת בְּחָפְזָה בְּהוּלוֹת וּלְחוּצוֹת

מִשּׁוּלֵי הָרָקִיעַ לַשַּׁחַק הָרָם?

הוּא מַקְשִׁיב לְקוֹנְצֶרְט הֶחָלִיל שֶׁל אַבְרָם.


אֶת אַבְרָם הַמְחַלֵּל תִּזְכְּרוּ בְּוַדַּאי

מִן הַשִּׁיר עַל מֵאִיר מַרְגָּלִית הַכְּלִיזְמָר

שֶׁגָּרַם מַזָּלוֹ וְנַעֲשָׂה קוֹמִיסָר,

שָׁם הִזְכַּרְנוּ שְׁמוֹ פַּעֲמַיִם – וְדָי.

הוּא הָיָה בַּסִּפּוּר רַק תּוֹסֶפֶת וָנוֹי,

כְּשִׂמְחָה – כִּנּוֹר בּ', כַּבַּטְנוּן, הוּא הַגּוֹי.

וְאוּלָם אַבְרָהָם, הוּא אַבְרָם הַמְחַלֵּל,

הָיָה דְּמוּת נֶחְמָדָה וְיָפָה לְהַלֵּל,

אִישִׁיּוּת הַנּוֹגַעַת מַמָּשׁ אֶל הַלֵּב,

וַאֲנִי הִכַּרְתִּיו מִקָּרוֹב וְהֵיטֵב;

הוּא שָׂכַר מֵאָבִי אֶת הַבַּיִת הַקָּט

שֶׁעָמַד בֶּחָצֵר, בַּעַל חֶדֶר אֶחָד,

וְנִכְנַס בּוֹ לָגוּר עִם אִשָּׁה וְתִינוֹק.

אַחַר־כָּךְ הוּא חִלֵּק בַּוִּילוֹן הַיָּרֹק

אֶת חַדְרוֹ לִמְגוּרִים וְלִמְקוֹם־עֲבוֹדָה

(לֹא הֵעֵז לוֹ לִקְרוֹא בִּמְפֹרָשׁ “מִסְפָּרָה”) –

מִבִּפְנִים שָׁם שָׁכְנָה הָאִשָּׁה בִּכְבוֹדָהּ

וְלִמְקוֹם־הָעֲבוֹדָה נִכְנְסוּ בִּמְהֵרָה

בַּחוּרֵי־הַפְּאֵר שֶׁל הָעִיר לְתִגְלַחַת

וּלְשִׂיחָה וְסִפּוּר בִּדְבָרִים רַבֵּי־נַחַת.

שָׁם הָיוּ נוֹעָצִים מָה וָאֵיךְ “לְהַצִּיג”

בְּלַהֲקַת הַחוֹבְבִים בְּרָאשׁוּת פַיְבִישׁ־יִידֶל,

וּמִנַּיִן אֶפְשָׁר אֵיזֶה “טֶכְּסְט” לְהַשִּׂיג,

שָׁם חִבְּרוּ גַּם “תָּוִים” לַמִּלִּים שֶׁל הַ“לִּידֶל”;

שָׁם הָיוּ נִשְׁמָעִים נְגִינָה וְשִׁירָה,

רַעֲמֵי עֲלִיצוּת שֶׁל בְּדִיחָה וְקוֹל צְחוֹק;

שָׁם הָיְתָה כָּל שָׁעָה גַּם דִּמְעָה מַזְהִירָה

בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַיָּפוֹת שֶׁל תִּינוֹק –

שֶׁל תִּינוֹק וְשֶׁל שְׁנַיִם, שְׁלוֹשָׁה, אַרְבָּעָה…

כִּי יָלְדָה הָאִשָּׁה לַשָּׁנָה הַבָּאָה

בֵּן שֵׁנִי, וְיָלְדָה לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת

בַּת יָפָה וְאַחֲרֶיהָ עוֹד בַּת לְתִפְאֶרֶת:

עִם תִּינוֹק יְחִידִי בָּא אֵלֵינוּ לָגוּר,

אַרְבָּעָה הוּא הוֹצִיא אֶל בֵּיתוֹ הֶחָדָשׁ

שֶׁבָּנָה בְּתוֹכֵכִי הָעִיר, בַּטַּבּוּר.

וְנָקֵל לְשַׁעֵר, מֶה הָיָה מְגֻדָּשׁ

זֶה הַבַּיִת הַקָּט מִשֶּׁל חֶדֶר יָחִיד

וּמַה צַּר שָׁם הָיָה לְאַבְרָם מִתָּמִיד.

וּמִפְּנֵי שֶׁבְּשֶׁבַע הִתְחִיל הַיָּרִיד

וְהִתְחִילוּ בָּאִים לְתִגְלַחַת, תִּסְפֹּרֶת,

וּמִפְּנֵי שֶׁאַבְרָם הַכְּלִיזְמָר הַחַלָּל

לֹא שָׁכַח מֵעוֹלָם, לֹא חָדַל מִלִּזְכּוֹר אֶת

הַיָּמִים הַיָּפִים עֵת נִגֵּן בְּקָהָל

שֶׁל עַשְׂרוֹת “מְנַגְּנִים אֲמִתִּים” בַּתִּזְמֹרֶת

בְּעִיר בּוֹסְטוֹן אֲשֶׁר בַּאֲמֵרִיקָה [כֵּן!

בִּנְעוּרָיו שָׁם הָיָה, בִּנְעוּרָיו שָׁם נִגֵּן!] –

הָיָה קָם לִפְעָמִים בְּיוֹם קַיִץ חָבִיב,

עֵת לְמַעְלָה עוֹד לֹא נִרְגְּעוּ הֶעָבִים,

וְיוֹצֵא לֶחָצֵר וּמַשְׁעִין הַתָּוִים

עַל מִבְלַט הַחַלּוֹן מִבַּחוּץ וּמַקְרִיב

הַפִּיָּה הַלְּבָנָה־הַצְּהַבְהֶבֶת אֶל פִּיו,

נְקִיפָה וּנְשִׁיפָה מִן הַפֶּה הַקָּמוּץ,

נְגִיעָה וּרְתִיעָה בְּאֶצְבַּע קַלִּילָה

בִּמְנוֹפֵי הֶחָלִיל הַמֻּטֶּה לְיָמִין –

וּמִיָּד מִתְפַּזְּרִים בֶּחָצֵר מִבַּחוּץ

צִפְצוּפֵי צִפְצוּפִים וְאַתָּה מַאֲמִין:

צִפֳּרִים מְצַפְצְפוֹת בְּצִבּוּר בְּגִילָה.

וּמִיָּד מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים הַיְּעָרוֹת

וְעוֹמְדִים מִסָּבִיב לְאָבִי כַּעֲטֶרֶת;

מִבֶּרְזַ’ן וּמִבּוֹרְשְׁצ’וּב, מִצֶּ’רְבוֹנוֹגְרוֹד,

כָּל אֶחָד מַעֲשִׂיָּה מְלַחֵשׁ לוֹ אַחֶרֶת;

וְאוּלָם בְּרָאשֵׁי הָעֵצִים כָּל־כֻּלָּם,

בְּרָאשֵׁי אַלּוֹנִים וְאֵלוֹת לְבָנוֹת

הַנּוֹשְׂאִים פֹּארוֹתָם לִשְׁמֵי־רוֹם וּתְכֻלָּם,

מִתְעוֹפְפוֹת צִפֳּרִים וְרַנּוֹת וְרַנּוֹת…

וְיוֹתֵר שֶׁאָבִי מְעַצֵּם עַפְעַפָּיו,

וְיוֹתֵר שֶׁמַּרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ הַמַּכְסִיף,

הוּא מֵיטִיב לִרְאוֹתָם, אֶת עֲצֵי יְעָרָיו,

הוּא מֵיטִיב לְשָׁמְעָן, צִפֳּרָיו בַּצִּפְצִיף…

וְאִם כִּי הוּא יוֹדֵעַ, אָבִי, בְּפֵרוּשׁ,

שֶׁאוֹתָם אַלּוֹנִים גְּבוֹהִים עֲבֻתִּים

וְאוֹתָן הָאֵלוֹת כְּבָר מִזְּמַן כְּרוּתִים

וּמְשֹׁרָשׁ קַרְקָעָם וּמְיֻשָּׁר וְחָרוּשׁ;

וְאִם כִּי הוּא יוֹשֵׁב פֹּה בָּעִיר, בֶּחָצֵר

הַקְּטַנָּה, הַסְּגוּרָה מִסָּבִיב לְהָצֵר –

כָּל זְמַן שֶׁמַּחְזִיק אַבְרָהָם חֲלִילוֹ

מְלֻכְסָן אֱלֵי פִיו וּמַמְלִיט מִתּוֹכוֹ

צִפְצוּפִים צִפְצוּפִים רְדוּפִים בִּשְׁבִילוֹ,

הֲרֵי אַבָּא שׁוֹהֶה תַּחַת עֵץ וְשׂוֹכוֹ

וְרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ מְהַלֵּךְ לוֹ בַּיַּעַר,

וְרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ אַבְרֵךְ רַךְ, בָּחוּר, נַעַר…


וְהִנֵּה צִפְצוּפֵי הַצִּפּוֹר נְסוֹגִים

וַעֲצֵי הַיְּעָרוֹת בַּמֶּרְחָק נְמוֹגִים,

וְתוֹר־תּוֹר וְתוֹר־תּוֹר כְּתִרְתּוּר שֶׁל יוֹנִים…

וְלֹא יַעַר סָבִיב, לֹא אֵלוֹת, אַלּוֹנִים,

אֶלָּא מָה? קִיר־חוֹמָה עִם הַרְבֵּה חַלּוֹנִים

גְּבוֹהִים־גְּבוֹהִים… וּלְהַבִּיט מִמָּרוֹם,

מִגָּבְהֵי הַחוֹמָה לָרִצְפָּה – אֵיזוֹ תְּהוֹם

עֲמֻקָּה, נוֹרָאָה, וְאֵימָה מְהַלֶּכֶת…

וּנְהָרָה עַל פָּנָיו שֶׁל אָבִי מִשְׁתַּפֶּכֶת

וּמִיָּד הוּא מַכִּיר אֶת קוֹלָם הַמָּתוֹק

שֶׁל אוֹתָם הַיּוֹנִים הַהוֹגִים בֶּחָלִיל,

וְנִזְכָּר בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה בְּבַת־שְׂחוֹק –

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בּוֹ עַצְמוֹ, בַּעֲלִיל…

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:


לְאַחַר שֶׁבָּנוּ אֶת הַ“שִּׁיל” הַגְּדוֹלָה הַיָּפָה,

לֹא הִשִּׂיגָה הַיָּד בַּקְּהִלָּה הָרָפָה

לְקָרוֹת הַתִּקְרָה, וְדָחוּ לְמָחָר

וּלְמָחֳרַת־הַמָּחָר, לֵאמוֹר עַד… שֶׁיַּרְחִיב.

וְהָיְתָה הַחוֹמָה גְּלוּיָה מִסָּבִיב

וְעָלֶיהָ מְרִישֵׁי הַתִּקְרָה מֻנָּחִים,

וּמִלְמַעְלָה נִשְׁקָף רַק הַגַּג, הַפַּחִים.

וּמֵעַל לָאָרוֹן, בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים,

הָיוּ יוֹן וְיוֹנָה מְהַמִּים וְהוֹמִים.

עַל גַּבֵּי הַחוֹמָה, מֵעַל קִיר הַמִּזְרָח,

שָׁם מָצְאוּ לָהֶם בַּיִת, בָּנוּ אֶת קִנָּם…

הַנְּעָרִים נִתְאַוּוּ בָּם לִזְכּוֹת בְּחִנָּם

וּלְהַפְרִיחַ דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת בְּשׁוֹבָךְ,

לְגַדֵּל וּלְטַפֵּל, לְחַנֵּךְ וּלְאַלֵּף,

וְאוּלָם לֹא נִמְצָא בָּם אֶחָד עַז־הַלֵּב

שֶׁיָּהִין אֶל קִנָּם לַהֲרוֹס וְלַעֲלוֹת –

וְהָיְתָה הַמְּשִׂימָה לֹא מִמִּין הַקַּלּוֹת:

מֵעֶזְרַת־הַנָּשִׁים לַעֲבוֹר בִּזְחִילָה

עַל גַּבֵּי הַחוֹמָה, וּמֵעַל לַמְּרִישִׁים,

וְלִתְפּוֹס, וְלִזְחוֹל חֲזָרָה־חֲלִילָה –

זוֹ הָיְתָה תָּכְנִיתָם שֶׁל נְעָרִים קְשִׁישִׁים…

עַד שֶׁבָּא אַבָּא שְׁמוּאלִיק, וְהוּא כְּבֶן עֶשֶׂר,

וּבִצַּע הַתָּכְנִית בְּלֹא יֶתֶר וָחֶסֶר.


בְּעֶזְרַת־הַנָּשִׁים, בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה,

הֶעֱמִידוּ שֻׁלְחָן עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן

וְעַל־גַּב הַשֻּׁלְחָן הַשֵּׁנִי עוֹד “עַמּוּד”;

וְעָלָה עַל כָּל זֶה הַבָּחוּר הֶחָמוּד

בְּקַלּוּת יְתֵרָה, לְמָשָׁל חָתוּל כָּאן…

וְעַכְשָׁו עוֹד תְּנוּפָה קַלִּילָה וּפְנִיָּה,

וַהֲרֵיהוּ רוֹכֵב עַל גַּבֵּי הַחוֹמָה –

וּמִפַּחַד גָּדוֹל בּוֹ הַנֶּפֶשׁ הוֹמָה…

הַחוֹמָה רְחָבָה, זֶה נָכוֹן וְיַצִּיב,

וְאוּלָם מַה נּוֹרָא זֶה הַגֹּבַהּ הָרָב!

וְצָרִיךְ כָּאן לִזְחוֹל מִסָּבִיב־מִסָּבִיב,

מַחֲצִיתוֹ שֶׁל הַקִּיר הַלָּזֶה, בַּמַּעֲרָב,

כָּל הַקִּיר הַדְּרוֹמִי מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח,

וּמַחֲצִית הַמִּזְרָח לָאָרוֹן אַחַר־כָּךְ,

וּמִשָּׁם לְהָבִיא הַיּוֹנָה וְהַיּוֹן…

וְאִם כִּי לְבָבוֹ בּוֹ פּוֹעֵם וְחָרֵד

וּמַפְחִיד הַמַּרְאֶה וּמַבְהִיל הָרַעְיוֹן,

הוּא זוֹחֵל, מִתְקַדֵּם וְאֵינוֹ מִתְחָרֵט…

הוּא מֵצִיץ רַק קָדִימָה וְלֹא לִצְדָדִים.

אֹמֶץ־לֵב! עוֹד מְעָט! עוֹד כַּמָּה צְעָדִים…

וְהִנֵּה הוּא נִמְצָא כְּבָר מֵעַל לָאָרוֹן…

תּוּר וְתוּר, הֵם יֶשְׁנָם, הַיּוֹנָה וְהַיּוֹן…

הֵם יוֹשְׁבִים בְּקִנָּם בְּשַׁלְוָה מָה־רַבָּה,

מַבִּיטִים בִּמְנוּחָה בָּאוֹרֵחַ הַבָּא…

הוּא מַרְחִיב אֶת מִפְתַּח כֻּתָּנְתּוֹ הַנְּכוֹנָה

וּמֵשִׂים אֶל לִבּוֹ הַמְגֻלֶּה הַיּוֹנָה,

וּמֵשִׂים אֶת הַיּוֹן בְּסָמוּךְ עַל־יָדָהּ

וְחוֹזֵר וּמְכַפְתֵּר הַמִּפְתָּח בִּרְעָדָה…

הַיּוֹנִים מְפַרְכְּסוֹת בְּתוֹךְ בֵּית־הֶחָזֶה

וְשׂוֹרְטוֹת בְּצִפֹּרֶן בַּגּוּף הָרָזֶה,

וּשְׁלוֹשָׁה לְבָבוֹת – תּוּק־תּוּק־תּוּק – מַכִּים יַחַד

וּמְשֻׁתָּף לִשְׁלָשְׁתָּם הַמּוֹרָא וְהַפַּחַד…

לְאַחַר שֶׁפָּנָה וְזָחַל וְהוּא שָׁב

בַּמִּזְרָח, בַּדָּרוֹם וְשֵׁנִית בַּמַּעֲרָב

וְטִפֵּס בִּזְהִירוּת וְיָרַד בְּשָׁלוֹם

וּבְתוֹךְ כֻּתָּנְתּוֹ הַיּוֹנָה וְהַיּוֹן,

נִצְטַיֵּר לוֹ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה כַּחֲלוֹם,

כְּדָבָר הַבָּדוּי, כְּדָבָר שֶׁל דִּמְיוֹן!

וְאוּלָם הַיּוֹנִים שֶׁבְּבֵית־הֶחָזֶה

פִּרְכְּסוּ וְשָׂרְטוּ אֶת הַגּוּף הָרָזֶה

כְּדָבָר שֶׁל מַמָּשׁ, לֹא דִמְיוֹן וַחֲלוֹם,

וּשְׁלוֹשָׁה הַלְּבָבוֹת הָלְמוּ יַחַד הָלוֹם.


וּבָעֶרֶב שָׁמְעָה בְּחֶדְרָהּ סַבְתָּא פֵיגָא,

שֶׁיּוֹנִים מַהְגּוֹת בְּסָמוּךְ בְּתוֹךְ כְּלוּב

(כְּבָר הָיְתָה, מִסְכֵּנָה, רְתוּקָה לַמִּטָּה)

וְהִקְפִּידָה: "מַה שּׁוּב כָּאן צָרָה וּמַה פֶּגַע?

הוּא מַפְרִיחַ יוֹנִים, הַבָּחוּר הֶחָשׁוּב?

שֶׁיֵּלֵךְ לְמָחָר וִיבִיאֵם לִשְׁחִיטָה!

וְכִי מִי יְטַפֵּל כָּאן בְּעוֹף מְעוֹפֵף,

אִם אֵינִי יְכוֹלָה אֶצְבָּעוֹת לְכוֹפֵף?"


כָּל הַלַּיְלָה הִקְשִׁיב לְתִרְתּוּר הַיּוֹנִים

וּלְבָבוֹ וּלְבָבָם זֶה לָזֶה הֵם עוֹנִים;

וּבַבֹּקֶר כָּפַת רַגְלֵיהֶן בְּחוּט־שָׁנִי

וְנָשָׂא לַשּׁוֹחֵט אֶת קָרְבָּן־הֶעָנִי…

וְאוּלָם כְּשֶׁבָּא אֶל בֵּית פַיְבוּשׁ שׁוֹחֵט

וְרָאָה אֶת הַדָּם הַשָּׁפוּךְ בַּלִּשְׁכָּה,

הִתְחִיל פֶּתַע לִבּוֹ בּוֹ מַכֶּה וְרוֹעֵד

וְאֶת זוּג הַיּוֹנִים הוּא בְּדֶמַע הִשְׁקָה.

וְיָדָיו לֹא נָטְלוּ מִן הַמֹּחַ רְשׁוּת

וְהִתְחִילוּ מַהֵר מַתִּירוֹת אֶת הַחוּט

מֵעַל גַּב רַגְלֵיהֶם שֶׁל הַזּוּג הַכָּפוּת –

הַיּוֹנִים הִתְמַלְּטוּ, הִתְפָּרְחוּ מִיָּדוֹ

וְהַבַּיְתָה חָזַר בְּלֹא־כְלוּם, לְבַדּוֹ…

וְשָׁנִים מְרֻבּוֹת תִּרְתְּרוּ עוֹד בְּרֹן

הַיּוֹנִים בְּקִנָּן שֶׁמֵּעַל לָאָרוֹן.

לֹא נִשְׁאַר מִכָּל זֶה אֶלָּא זֵכֶר, חֲלוֹם,

סִימָנִים אֲחָדִים שֶׁל שְׂרִיטוֹת בֶּחָזֶה,

וְדָפְקֵי הַלְּבָבוֹת שֶׁהָלְמוּ כָּךְ הָלוֹם –

הוּא זוֹכְרָם וְשׁוֹמְרָם עַד הַיּוֹם הַלָּזֶה…


“בֹּקֶר טוֹב, הָרַ' שְׁמוּאֵל, בֹּקֶר טוֹב, אַבְרָהָם!”

פַיְבִישׁ־יִידֶל קוֹרֵא כָּךְ פִּתְאֹם בְּקוֹל רָם.

כִּי הוּא בָּא כָּרָגִיל בְּכָל יוֹם לְתִגְלַחַת,

וְאַגַּב לֹא שָׁכַח כִּנּוֹרוֹ גַּם לָקַחַת,

כִּי הִצְלִיחַ לִרְשׁוֹם בְּתָוִים אֶת הַלִּידֶל

וְרוֹצֶה לְשִׁירוֹ וּלְנַגְּנוֹ בְּחַבְרוּתָא.

לִפְעָמִים גַּם אוֹתוֹ, הַבָּחוּר פַיְבִישׁ־יִידֶל,

יִשְׁמַע אַבָּא, אֲבָל לֹא הַיּוֹם, בְּמָטוּתָא…

כִּי אָסוּר לְעַרְבֵּב נְגִינָה בִּנְגִינָה.

וְאָז אַבָּא יוֹרֵד בְּשָׁלשׁ מַעֲלוֹת,

בַּקּוֹמָה הַזְּקוּפָה, בַּפְּסִיעוֹת הַקַּלּוֹת,

וַהֲרֵיהוּ לְמַטָּה, בְּתוֹךְ הַגִּנָּה.

הַגִּנָּה בְּרֻבָּהּ מוּצַלָּה בַּשִּׁטָּה

וְלֹא רַב הַמָּקוֹם שֶׁנּוֹתַר לַעֲרוּגוֹת,

עִם כָּל זֶה מַשֶּׁהוּ הִיא תָּמִיד מַנְבִּיטָה,

כְּמַזְכֶּרֶת גַּנִּים מִשָּׁנִים רְחוּקוֹת…

שֶׁיֵּדְעוּ הַיְלָדִים, יְלִידֵי זֶה הַדּוֹר,

אֵיךְ נוֹטְלִים אֶל הַיָּד הַמַּעְדֵּר לַעֲדוֹר,

אֵיךְ זוֹרְעִים בִּתְנוּפָה אֶת זַרְעֵי הַבְּצַלְצַל

הַשְּׁחוֹרִים, הַקְּטַנִּים, אוֹ צְנוֹנִית אַדְמוֹנִית.

אַף־עַל־פִּי שֶׁיְּבוּלָם כָּל עֶרְכּוֹ חֲצִי צַ"ל,

טוֹב לָדַעַת אֶת סוֹד הָאֲדָמָה הָאֲדוֹנִית,

טוֹב לָדַעַת טִיבוֹ שֶׁל כָּל יֶרֶק וְיֶרֶק,

כָּל עָלֶה וְגִבְעוֹל וְכָל שֹׁרֶשׁ וּפֶרֶק…


הֵם עַצְמָם, הַיְלָדִים, מְשׁוּלִים לִירָקוֹת,

כָּל אֶחָד וְטִבְעוֹ, תְּכוּנוֹתָיו הַדַּקּוֹת…

הִנֵּה זֶה הַמְּלָפְפוֹן הַפָּשׁוּט הַיָּרֹק,

גִּבְעוֹלוֹ מֶה עָדִין וְשָׁבִיר וְעָנֹג;

אִם תִּגַּע בּוֹ בְּלֹא זְהִירוּת יְתֵרָה,

וְנִשְׁבַּר כְּמוֹ כְּלִי זְכוּכִית בִּמְהֵרָה.

שֶׁכָּזֹאת הִיא שִׁפְרָה – רְגִישָׁה, יְרַקְרֶקֶת,

לֹא פֻּנְּקָה מֵעוֹלָם, וְעִם זֶה – מְפֻנֶּקֶת…

לִצְנוֹנִית שֶׁל רֹאשׁ־חֹדֶשׁ, לֶחְיָהּ וְרֻדָּה

וְלִבָּהּ בָּהּ מָרִיר וּלְהַבְשִׁיל מְמַהֶרֶת,

מְשׁוּלָה הַבַּת פֵיגָא. כַּלָּה חֲמוּדָה –

וּמְנַהֶלֶת הַבַּיִת, בַּבַּיִת עֲקֶרֶת,

הֶחֱלִיפָה אֶת גִּיל הַנְּעוּרִים בְּחוֹבָה

לָאַחִים וְלָאָב, הַיַּלְדָּה הַטּוֹבָה…

וּלְאִשָּׁה עִם בַּעֲלָהּ מְשׁוּלָה הַשְּׁעוּעִית

הַכּוֹרֶכֶת עַצְמָהּ מִסָּבִיב לַחַמָּן –

לִכְאוֹרָה אֲפֹרָה, לְמַעֲשֶׂה שׁוֹעִית

עִם תִּפְאֶרֶת פְּרִיחָה בְּהַגִּיעַ הַזְּמַן:

הַלְּבָנָה – פְּרִיחָתָהּ לְבָנָה כְּמוֹתָהּ,

הַשְּׁחוֹרָה וּנְקֻדָּה – פְּרִיחָתָהּ אֲדֻמָּה…

אֲבָל לֹא כָּל אֶחָד גַּם זוֹכֶה לִרְאוֹתָהּ

צְמוּחָה וּפְרוּחָה וּבְרוּכָה וּקְסוּמָה:

הִנֵּה שָׁם בַּפִּנָּה יֵשׁ אֶחָד שֶׁבּוֹדֵד הוּא,

כִּי קָמְלָה הַשְּׁעוּעִית שֶׁל אוֹתוֹ הַחַמָּן;

בְּעַצְבוּת כָּל הַיּוֹם מִסְתּוֹבֵב וְנוֹדֵד הוּא

אַחֲרֵי הַמָּאוֹר בַּמָּרוֹם, כְּאַלְמָן – – –

וְאָז אַבָּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו מוּל חַמָּה

וּדְמָעוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת עַל זְקָנוֹ בִּדְמָמָה.


תשט"ז


 

הערות וביאורי המשורר

“טֶכְּסְט” – כָּךְ הָיוּ קוֹרְאִים לְמַחֲזֶה; לִידְל – שִׁיר־זֶמֶר (מִיִּידִישׁ); הַ“שִּׁיל” – בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל; חֲצִי צַ"ל – מִין מַטְבֵּעַ, פְּרוּטָה.

המלצות קוראים
תגיות