שְׁתִיל עֶרְגָּה בְּגַן חִשְׁקִי הָיָה נָטוּעַ.

וָאֶתְפַּלֵּל: מָתַי יִפְרַח שְׁתִילִי, מָתַי?

עַתָּה שֶׁהִתְפָּרַח (הוֹ לָמָּה וּמַדּוּעַ?!)

אֵצֵא בּוֹדֵד בִּשְׁבִיל הָעִצָּבוֹן לָנוּעַ

וְהֵד עָגוּם יַעֲלֶה מִתַּחַת לִצְעָדַי,

כְּמוֹ מִתַּחַת לִצְעָדָיו שֶׁל אִישׁ בּוֹרֵחַ…

אָמַרְתִּי, אַתְּ טִירָה בְּתוֹךְ חוֹמָה רוֹגַעַת,

שֶׁעַל שִׁבְעָה בְּרִיחִים הַשַּׁעַר בָּהּ נָעוּל.

חָגַרְתִּי כָּל עֻזִּי לְמִלְחָמָה מַכְרַעַת.

עַתָּה נַפְשִׁי עָגְמָה וְהִיא הֵיטֵב יוֹדַעַת,

הַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא, לַמִּלְחָמָה אֵין גְּמוּל –

וְשׁוּב חִנָּם שָׁתִיל בְּגַן חִשְׁקִי פּוֹרֵחַ.

לבוב תרצ"א

הערות וביאורי המשורר    🔗

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.