מְשָׁכַתְנִי אִשֵּׁךְ הַמְהַבְהֶבֶת בַּלָּאט

וְרִמְצֵךְ הַמַּלְבִּין כְּכִבְשָׁן כָּל כְּאֵב.

וַתִּכְלֶה בִּי נַפְשִׁי אֱלֵי טֶנֶא הַגֵּו

הַמְחַכֶּה מִתְגַּעְגֵּעַ לְתֹקֶף הַיָּד,

כַּסְּאָה הַמֻּגְדֶּשֶׁת פֵּרוֹת וּלְשַׁד

וּכְסַל בִּכּוּרִים כִּי יְקַו לַהֲנֵף

הַכֹּהֵן… וּכְכֶבֶשׂ יִשָּׂא הַזְּאֵב

נָשָׂאתִיךְ, כִּבְשָׂתִי, שֵׂה טַרְפִּי, לְלֹא חָת.

לבוב תרצ"א

הערות וביאורי המשורר    🔗

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.