הָדוּר נָאֶה הָיָה הַיּוֹם הַהוּא. אַךְ אַחֲרָיו הַלַּיְלָה בָּא,
פְּגוּם יָרֵחַ וּסְעוּר רוּחוֹת רָעוֹת. נוּגָה נַפְשִׁי, נִבְהֶלֶת.
פִּתְאֹם שָׁמְטוּ יַחְדָּו הַכּוֹכָבִים מֵעָל אֱלֵי תְהוֹם רַבָּה –
קַרְסֵי זָהָב, פָּקְעוּ מִתּוֹךְ הַלּוּלָאוֹת שֶׁלִּירִיעוֹת הַתְּכֵלֶת.
בְּלַיְלָה זֶה מַה־טּוֹב כִּי הִזְמַנְתִּנִי בְּמִשְׁתֵּךְ הֱיוֹת אוֹרֵחַ;
בְּלֵיל תּוּגָה כָּזֶה בּוֹכִים אֵלִים בָּדָד, לֹא־כָּל־שֶׁכֵּן אָדָם!
אָדֹם־כֵּהֶה הַיַּיִן הַמְשֻׁמָּר אִתָּךְ וּמַה־מַּשְׁכִּיר הָרֵיחַ –
יָדַעְתִּי: סַם־שִׁכְחָה בּוֹ, כָּל שׁוֹתוֹ יִשְׁכַּח גּוֹרָל, עָמָל, עוֹלָם.
מִזְגִי אִשָּׁה, מִזְגִי! מִזְגִי הַיַּיִן בַּגָּבִיעַ הָאָפֵל.
כְּסַם שִׂמְחָה יִתְסֹס, יִשְׁקֹק עַל שְׂפַת הַכּוֹס מַשְׁקֵה הַתַּרְעֵלָה.
מִזְגִי לִי וְאֶשְׁתֶּה, אֶסְבָּא. הוֹ, הַשְׁכִּירִינִי, עַד כִּי יִצְטַלְצֵל
רֹאשִׁי כְּפַעֲמוֹן מַזְעִיק לְתַבְעֵרָה בִּדְמִי הָאֲפֵלָה.
הורודנקה תרצ"ב
הערות וביאורי המשורר 🔗
שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.