רקע
שמשון מלצר
יוֹם שׁוּק
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרי עליית הגג; 2009

בַּשּׁוּק הַיּוֹם הַסְּתָו בְּקוֹל תְּרוּעָה הוֹדִיעַ:

כָּל הֶחָפֵץ בְּעשֶׁר – יִזְדָּרֵז אֵלַי!

הִגִּיעָה שְׁעַת־הַכּשֶׁר, בָּאָה וְהִגִּיעָה!

וּבִמְצִיאָה יִזְכֶּה פַּזְּרָן וְגַם כֵּלַי!


אֲנִי קוֹנֶה שִׂמְחָה בְּכָל מְחִיר וּמֶקַח

וּמְשַׁלֵּם מִיָּד בִּמְזֻמָּנִים – זָהָב…

וְעֵסֶק טוֹב יַעֲשֶׂה גַּם פֶּתִי גַּם בַּר־פֶּקַח,

כִּי אוֹצָרִי מָלֵא, וְיֵשׁ לִי, יֵשׁ לִי רָב!


הִתְעוֹרְרוּ מִיָּד הַמִּתְאַוִּים לְכֶסֶף:

אִם בֶּאֱמֶת מְלוֹא הַכִּיס זָהָב תִּתֵּן…

מִיָּד כָּל הַשִּׂמְחָה אֵלֶיךָ הִיא תֵּאָסֶף!

אֶתֵּן מְלוֹא הַכִּיס! – הַסְּתָו לָהֶם רִטֵּן.


נָטַל מֵהֶם הַסְּתָו אֶת שִׂמְחָתָם מַרְעֶדֶת

וּמְלוֹא הַכִּיס דִּינְרֵי זָהָב לָהֶם שָׁפָךְ.

הָלְכוּ – וְעַשְׁרוּתָם בַּכִּיס לָהֶם מַכְבֶּדֶת

וְגִיל לִבָּם פִּתְאֹם לְעֶצֶב הוּא הָפָךְ.


וְלַעֲנִיֵּי אָדָם עִם צְרוֹר דַּלּוּת עַל שֶׁכֶם

הוּא הִתְכּוֹפֵף בַּחֲשַׁאי עַל אָזְנֵיהֶם לִלְחוֹשׁ:

אוּלַי בַּחֲלִיפִין? בְּעַד שִׂמְחָה – פַּת לֶחֶם?!

וּמַה יִּרְצֶה עָנִי יוֹתֵר וּמַה יִּדְרשׁ?


נָטַל מֵהֶם הַסְּתָו אֶת שִׂמְחָתָם מֻעֶטֶת

וְאֶל שַׂקָּם הָרֵיק הַכִּכָּרוֹת דָּחַק.

הָלְכוּ – וְדַלּוּתָם בַּשַּׂק לָהּ מִתְלַבֶּטֶת

וּבְאָזְנֵיהֶם שָׁרַק הָרוּחַ וְצָחַק.


עַתָּה הֵם מִתְהַלְּכִים, עָשִׁיר וְדַל־יְכֹלֶת,

בְּלֵב עָצוּב מָלֵא דְאָגוֹת כְּמוֹ רִמּוֹן:

הַכֹּל מִקַּח טָעוּת! הַפַּת – סֻבִּין וּפְסֹלֶת,

הַפָּז אֵינֶנּוּ פָּז, אֶלָּא הוּא אֲסִימוֹן!


וְרַק אֲנִי בִּלְבַד אֶת שִׂמְחָתִי כִּוַּצְתִּי

בְּתוֹךְ אֶגְרוֹף סָגוּר וְלֹא אֶמְסֹר לַסְּתָו.

כְּמוֹ עַכְבָּר שָׁכוּב עַל דִּינָרִי רָבַצְתִּי

וְלֹא אֶמְכֹּר וְלֹא אַחְלִיף… לֹא לֹא, לַשָּׁוְא!


קולומיה, תרצ"ב


 

הערות וביאורי המשורר

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.

המלצות קוראים
תגיות