מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַקּוּקִיָּה וְהָעֵז

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב-ברלין: דביר; [תרפ"ג 1923]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֶל הָעֵז קוּקִיָּה אָמְרָה:

– שִׁטְיָה, מִפְּנֵי מָה

אֵין בְּפִי כָּל בְּנֵי אַחַיִךְ

בִּלְתִּי “מֶה” וּ“מָה”?


עָנְתָה לָהּ הָעֵז: – "עֲנִינִי,

הֲשָׁמַעַתְּ בַּשּׁוּק

אוֹ בַגְּדֵרוֹת מִיָּמַיִךְ

יֹאמַר אַישׁ “קוּ-קוּק”?

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

חג מחולל

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

מתוך טיט, זוהמה ותוהו-ובוהו הגיח ביתו של אפרים-מאיר ויצא בריאה חדשה. נקי, מצוחצח ומסויד, הקירות נוצצים לבנים כסיד ההיכל, וכאילו מחייכים בחיוך של ילדים השמחים בעצמם; הרהיטים מרוחצים ומשוחים; הרצפה נוצצת. האוויר שבחדר התדקק, וכשאתה מוציא הברה מפיך, היא עוברת ומתגלגלת חפשי בחללו של החדר, עד שאינך מכיר את קולך, ונדמה לך, כי לא אתה אלא הצורות הנשקפות מתוך הראי הבהיר שעל הקיר הוציאו את ההברה.

כל החפצים שבחדרים לוחשים ואומרים: ערב פסח היום.

לא האמינה שרה, אשתו של אפרים-מאיר, שתיפטר כל-כך מהרה מהחמץ. אשה חולנית, בית מלא טפלים, בעל קצת קפדן. אוהב הוא, שיהי הכול נגמר ונעשה על צד היותר טוב.

מן השמים ריחמו עליה והזמינו לה את רבקה המשרתת לימים אלו. אלמלא אשה זו, ספק הוא, אם היתה נגאלת בשנה זו מתוך החמץ.

רבקה איחרה קצת לבוא. היא באה אחרי ראש-חודש. ואף-על-פי-כן הרי נגמר אצלה הכל בזמנו.

קודם לכן לא יכלה לבוא. היא ישבה בתוך ד' אמות מצומצמות והמתינה לנס, שמא יזדמן סוף-סוף. כבר עמדה חורף כולו בנסיון של קור וקפאון, רעב כמשמעו, ומחסור בכל אכזריותו. עזובה, הפקר לאסון, שרויה בצער-געגועים כאשה וכאם, לא חפצה להראות לרבונו-של-עולם דרך ולרדת למדרגה כזו. ומכיוון שכל-כך התעקשה, הרי מן הדין היה, שתחכה עוד שבוע, עוד ימים. אפשר יזדמן.

חיכתה, חיכתה, וסוף-סוף נכנעה מפני רצונו של רבון העולמים.

ואחרי שכבר היה הכול מסודר בבית, וחצי-תריסר בניה של שרה כבר יצאו רחוצים ולבושים והשמש החולנית נטתה לצד מערב והכינה מקום לליל החג, ישבה רבקה לקלף בולבוסים לסעודת-הערב והשתקעה במחשבות.

אשתקד לא עלה על דעתה, שתגיע לידי כך.

פרנסה? אין זה ענין לכאן! לא ראתה רבקה עדיין אדם שיאמר: יש לי פרנסה יותר מדי, בואו וטלו קצת ממנה. ושוב לא ראתה אדם בוטח בהקדוש-ברוך-הוא, שימות חס-ושלום ברעב. אשה שיש לה בעל, יש לה פרנסה. פעמים בדוחק, פעמים בריווח. כך הם החיים, מרור וחרוסת יחד.

נזכרת רבקה במרור, מיד הוא פוסקת בקילוף ולוקחת קלחי-חזרת ומתחילה מפוררת אצל התנור כדי להפיג מרירותו, שיהי כשר לסעודה. ושוב משתקעת בהרהורים וזכרונות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.