מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

כְּחֹם הַיּוֹם

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב-ברלין: דביר; [תרפ"ג 1923]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חַמָּה בָרָה כְּחֹם הַיּוֹם

נִתְלֵית כַּנִּרְדָּמָה;

חַמָּה, נָמָה שְׂפַת הַחוֹל,

עָיְפָה הָאֲדָמָה.


אֹהֶל כָּחֹל נִמְתַּח עַל

פְּנֵי הָיְאֹר הַנִּרְדָּם,

עַרְבֵי גָיְא נִבָּטִים בּוֹ,

נוֹדֵף סָבִיב נִרְדָּם.


גַּלִּים גּוֹלִים. גַּל אֶל גַּל

קוֹרֵא וְאֵינוֹ נֶעֱנָה,

צַוְתַּת דָּגִים, דְּגֵי הָרְקָק,

חָלְפָה וְאֵינֶנָּה.


חָלְפָה – וְקֻמְּטוּ פְּנֵי הַיְאֹר

נֶחְפּוֹת זָהֳרֵי חַמָּה,

נַעֲשִׂים מֵי הַכֶּסֶף גְּוִיל

לְקִבּוּל כְּתִיבָה תַמָּה.


שֶׁמֶשׁ קַיִץ הִשְׁכִּין אוֹר

בְּפִנָּה זוֹ הַבְּרוּכָה,

שַׁדַּי צִוָּה שְׁכִינָה לָהּ,

שִׁירַת תֹּם וּמְנוּחָה.


שִׁירַת אַגְמוֹן, שִׂיג לַסּוּף

וְלָאֵבֶה שִׂיחַ,

מַחֲזֵה פְלָאִים! אֶחֱזוּ לִי

עִקְבוֹת הַמָּשׁיחַ…

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

דרכים המרחיקות מן היהדות

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

א. הסכנה

על סדר היום – כפי שאומרים בלשון העתונאים – עלתה, בין שאר כל הצרות, שאלת השמד.

ודעת-הצבּוּר היהודית, שברגיל היא סבלנית, התחילה מגיבה.

בחוץ-לארץ – בדרך גאה ותקיפה יותר.

אסיפות-מחאה, החלטות רבות רוגז; מתחילים לרמוז באצבע על הפורשים, לפרסם את שמותיהם…

ואצלנו, בתוך הדכאון, התגובה שקטה יותר: כמה רשימות-עתון; ציטאַטין מרשימות סטאַטיסטיות על השמד מעתוני חוץ-לארץ; בתוספת אנחת-יתום יהודית, ובתוספת דמעת-אלמנה…

אצלנו אין זו אלא “אחת מכל שאר הצרות”.

בראש עומדת אצלנו שאלת ההגירה, שאלת הטשאַרטעֶר. אחר-כך: גזירות ישנות, חדשות, מחודשות ומפורשות-מחדש. ופרעות כלכליות שקטות, וחרמים גלויים, ו“מנוחת יום ראשון”. ובעלי בתי-חרושת יהודיים המגרשים מבית-החרושת את הפועלים היהודיים, וגם הקהילה הוַרשאית…

יש במה להתעסק לבד השמד..

ויהודונים – מהרהרים אגב כך – לא יהיו חסרים… ואם כמה עלים רקובים נושרים מן העץ, מה בכך…

תנועה של שמד – מתנחמים – אינה מצויה; תורה של שמד אין מטיפים, תעמולה של שמד אין מתנהלת, לא בהמונים עוזבים את היהדות…

אחד אחד, ונוסף לכך על קצוֹת האצבעות, כגנבים, הם מתחמקים אל הכנסיה; ומהם שאינם פוסקים מלשלם את מַס-הקהילה היהודי, שלא תיגלה חרפתם ברבים. תכופות מאד נשאר הדבר בגדר סוד אישי, עד ליום-המיתה או ליום-הקבורה, ולכל הפחות סוד משפחתי…

מישהו עזב והלך – חרפה היא, ואפילו מכאוב-לב! אך אגב-כך מהרהרים רגע, שלא בכוָנה, הרהור כזה: אף-על-פי-כן, קצת נתרוַח בצפיפות שלנו… נסתלק מתחרה יהודי מן השוק, נתפנה מקום לסטודנט יהודי באוניברסיטה, בגימנסיה; קל יותר לנשום…

ואף-על-פי-כן, מנקודת-ראות לאומית גבוהה-יותר, אין להתייחס אל הדבר בקלות כזאת; בין שהיא מידבקת ובין שאינה מידבקת – “מגיפה” היא מכל-מקום…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.