מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מַעֲשֶׂה בִזְאֵב בֶּן זְאֵב

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב-ברלין: דביר; [תרפ"ג 1923]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָיֹה הָיָה זְאֵב בַּיָּעַר,

זְאֵב בֵּן שְׁנָתוֹ עוֹדוֹ נָעַר.

וְאִם גַּם לָמַד לִטְרוֹף חִישׁ, –

טֶרֶם רָאָה עוֹד פְּנֵי אִישׁ.

וַיִּתְפַּלֵּשׁ בְּעִִשְּׂבֵי כָרִים,

בְּחוֹל הַנָּהָר, מֵימָיו בָּרִים,

וּבַיַּעַר תַּחַת בְּרוֹשׁ

וּלְכָל רֵעָיו הָיָה לְרֹאשׁ.

וּבְהִתְעוֹלְלָם בְּמַעֲרוֹתָם,

הָיָה שׁוֹפְטָם, מְיַסֵּר אוֹתָם,

קוֹרֵא לְרִיב וְגוֹעֵר בָּם,

מַכֶּה אוֹתָם עַד שְׁפָךְ דָּם.

כָּכָה חַי הַזְּאֵב בַּמְּעָרָה,

טֶרֶם יָדַע, כִּי יֵשׁ צָרָה,

יָמִים רָעִים, פֶּגַע רָע, –

אַךְ הַיּוֹם הַמַּר חִישׁ בָּא.


וְלַזְּאֵב הַלָּז הַצָּעִיר

הָיָה אָב, זְאֵב שָׂב וְשָׂעִיר.

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ יָצָא

אֶל הַשָּׂדֶה וַאֲשֶׁר מָצָא

הָיָה מֵבִיא מְלֹא הַכָּף

לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ וְלַטָּף:


מִשְׁתֵּה יוֹם וַאֲרוּחַת לַיִל,

כֶּבֶשׂ, גְּדִי, אוֹ עֵז אוֹ אַיִל,

פִּגְרֵי סוּסִים אַחֲרֵי מוֹתָם,

וְהַזְּאֵבָה בִּשְּׁלָה אוֹתָם

עַל בְּצָלִים וְעַל שֻׁמָּן

וְהָיוּ אוֹכְלִים, מְבָרְכִים “מְזֻמָּן”.


כָּכָה יַעֲשֶׂה אָבִיהוּ.

פַּעַם שָׁב וְצֵידוֹ בְּפִיהוּ, –

טְלֵה בֶן שָׁנָה וְשׁוֹר פָּר,

אֲשֶׁר נִדַּח מִן הַכְּפָר.

עָרַב יוֹם, הַצְּלָלִים נָטוּ,

וְהַטְּלֶה וְהַשּׁוֹר שָׁחָטוּ,

וּבִדְוָדִים בִּשְּׁלוּ אוֹתָם

עַל קַרְנֵיהֶם וְעַל שַׂעֲרוֹתָם,

וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׂבָּעוּ,

וְאֶל חֲדַר מִשְׁכָּבָם בָּאוּ.


נָם הַזְּאֵב עִם כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ, –

פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ כִּי זֶה כְרֵסוֹ

אֵינוֹ כְשִׁלְשׁוֹם וּכִתְמוֹל,

וַיֵאָנַח מַר – וּבְקוֹל

פְּחָדִים קָרָא אֶל בְּנֵי בֵיתוֹ

וַיָּבוֹאוּ, וּסְבִיב שַׁתוֹ

שָׂמוּ מִטְפְּחוֹת מַיִם קָרִים

וַיַּּשְׁקוּהוּ סַמִּים מָרִים,

וְעַל “עַיִן רָעָה” לוֹ לָחָשׁוּ;

הַתַּךְ עָלָיו שַׁעֲוָה חָשׁוּ

וַיַּדְבִּיקוּ לוֹ עֲלוּקוֹת.

אַךְ לֹא פָסְקוּ עוֹד הַמְּצוּקוֹת.

וַיַּכְבִּידוּ עָלָיו מִלִּים,

וְיֵשׁ שֶׁיָּשְׁבוּ לִקְרֹא תְהִלִּים,

וַיְכַסּוּהוּ לְהַרְבּוֹת זֵעָה,

גַּם הֵבִיאוּ לוֹ קָמֵעַ.


חָלַף לַיְלָה, בֹּקֶר הָיָה,

וַתִּתְאַסֵּף כָּל הַחַיָּה

מִן הַקְּטַנִּים עַד הַגְּדוֹלִים,

לְקַיֵּם מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים.

שְׁלֹשָׁה דֻבִּים גְּדוֹלֵי יַחַשׂ,

בָּאוּ עִמָּם רְאֵם וָתַחַשׁ

וְגַבָּאִיּוֹת וּקְהַל קְרוֹבִים,

כָּל הָרְחוֹקִים עַל הֵקְּרוֹבִים

וַיַּעַמְדוּ כֻּלָּם עָלָיו:

זֶה מַשְׁקֵהוּ מֵי הֶחָלָב,

זֶה מַעֲטֵהוּ עוֹרוֹת נְחָשִׁים,

זֶה מַלְעִיטוֹ נְזִיד עֲדָשִׁים,

מֶלַח סְדוֹמִית וְרֵיחַ לְבוֹנָה

וְ“סַמֵּי הוֹפְמַן” בָּאַחֲרוֹנָה.


זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה,

וְלַזְּאֵב אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי.


עָבַר יוֹם וַאֲפֵלָה בָאָה,

שֶׁמֶשׁ עֶרֶב כְּבָר שָׁקָעָה,

וְהַזְּאֵב עוֹד עַל מִטָּתוֹ

טֶרֶם נִרְפְּאָה מַכָּתוֹ

(נִסִּים עַתָּה אֵין מִתְרַחְשׁים).

קָרָאוּ: – "מַה זֶּה אַתֶּם מַחְשִׁים?!

זֹאת רְאוּ: נָחִישָׁה, נַעֲשֶׂה!

תֶּן לַנַּעַר תְּעוּדַת מַסָּע

וְיִשְׁאַל בְּרוֹפְאֵי חוּץ לָאָרֶץ,

וְאִם לֹא יַעַמְדוּ הֵם בַּפָּרֶץ

מִי יוֹדֵע אַחֲרִית דָּבָר

יִקְרֶה אֶת הַזְּאֵב הַנָּבָר?"

וּבְהִשָּׁמַע דְּבַר הָעֵצָה,

שָׂם הַזְּאֵב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה

שְׁתֶי כַפּוֹתָיו עַל רֹאשׁ בְּנוֹ זֶה

(דְּבַר הָרוֹפֵא כִּדְבַר חוֹזֶה):

"לֶךְ לְךָ, הוֹי בְּנִי אִוִּיתִי,

וְשָׁאַלְתָּ וְחָקָרְתָּ

אִם יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתִי,

אַל תִּתְמַהְמַהּ עַד עָבָרְתָּ,

וְאלֹהִים יִהְיֶה בְעֶזְרֶךָ

וּבַדֶּרֶךְ יִנְצְרֶךָ.


וְהַזְּאֵבָה עִם שְׁתֵּי רִיבוֹת

בִּשְּׁלוּ כָל הַיּוֹם לְבִיבוֹת,

צֵיד הַדֶּרֶךְ לִבְנָהּ יְחִידָהּ.

הַרְבֵּה בָכְתָה וְלֹא הִגִּידָה

לְאִישׁ, מַה יִרְחַשׁ כָּכָה לִבָּהּ,

וְאֶת הָרָעוֹת אֲשֶׁר נִבָּא.


וּבְהִפָּרְדוֹ מֵאֵת אָבִיו

בֶּן-הַזְּאֵב, וַיַּעַמְדוּ סָבִיב

כָּל קְרוֹבֵיהֶם וִידִידֵיהֶם,

וְהֵמָה רוֹחֲצִים בְּדִמְעוֹתֵיהֶם;

וַיַּעֲמִיסוּ לוֹ עַל שֶׁכֶם

אֶת הַצֵּידָה וְאֶת הַלֶּחֶם,

וּלְבַל יִשְׁלֹט בּוֹ הַשָׂטָן

הִלְבִּישׁוּהוּ טַלִּית קָטָן,

– "שָׁלוֹם! – קָרְאוּ, – עַד בְּלִי דָי!

וְשַׁבְתָּ לְאָבִיךָ וָחָי!"


וַיִּתְהַלֵּךְ בַּגֵּאָיוֹת,

בָּעֲרָבוֹת וּבַבְּקָעוֹת,

וּבַשְּׁפֵלָה וּבָהָר,

דֶּרֶךְ עִיר וְדֶרֶךְ כְּפָר.

הוּא בַדֶּרֶךְ – וּבָאָחוּ

רָאָה שׁוּעָל וַיִּשְׁתָּחוּ:

– אַל נָא יִחַר אַף אֲדוֹנִי,

וְעַבְדּוֹ קָטָן, וְיִשְׁמָעֵנִי,

וַאֲדַבְּרָה נָא הַפַּעַם

וְהָיוּ דְּבָרַי דִּבְרֵי טַעַם.

אָב לְעַבְדְּךָ בָּא בַשָּׁנִים,

וַיְהִי אַחֲרֵי מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים

צָבְתָה בִטְנוֹ (וְהוּא לֹא חָטָא),

וְהִנּוֹ הוֹלֵךְ לָמוּת עָתָּה.

וַעֲצַת הַקְּרוֹבִים הָיְתָה,

כִּי בָרוֹפְאִים אֶדְרוֹשׁ, וְחָיְתָה

נֶפֶשׁ אָבִי, נֶפֶשׁ זַכָּה,

כּי יִמָּצֵא צֳרִי לַמַּכָּה.

וַאֲנִי עַבְדְּךָ, נַעַר

רַךְ בַּשָּנִים לֻמַּד יַעַר,

טֶרֶם בָּאתִי בַאֲנָשִׁים

וְהֵמָּה רָעִים וּמְאֹד קָשִׁים,

אָנָּא, אַל תִּפְגְּשֵׁנִי בְּעֶבְרָה

וְאָרַחְתָּ לִי לְחֶבְרָה, –

וְאַתָּה נֳבוֹן וְאִישׁ כִּלְבָבִי, –

וַהֲקִימוֹתִי דִבְרֵי אָבִי".


וַיִּמְצְאוּ דְבָרָיו חֵן

בְּעֵינֵי זֶה הַשּׁוּעָל, וְכֵֹן

עָנָה לוֹ וַיֹּאמַר כָּכָה:

– "הָאֵל צִוָּה אֶת הַבְּרָכָה

בְּבֵית אָבִיךָ עַד הֲלֹם

וְנָתוֹן לְךָ בֵן טוֹב כָּיּוֹם.

הָבָה,בְנִי, וְאֵלְכָה אִתְּךָ

וּמוֹרָאֲךָ וְחִתְּךָ

יִתֵּן אֵל עַל בְּנֵי הָאָדָם

וְלֹא יְבַצְּעוּ מַעֲשֵׂי יָדָם".


וַיִּשְׁתַּחוּ הַזְּאֵב שֵׁנִית,

וַיַּעֲנֵהוּ: "נָא, אֲדֹונִי,

הֵן הוֹאַלְתָּ לְהַשְׁמִיעֵנִי

אֶת דְּבָרֶיךָ, לוּ אָמַרְתָּ;

מִי הָאָדָם שֶׁזָּכַרְתָּ

וּבַמֶּה זֶה כֹחוֹ גָדוֹל,

כִּי מֵאָז לֹא יֶחְדַּל חָדוֹל

לְהָרֵעַ לִבְנֵי עַמִּי, –

וְשָׁלַחְתִּי בֹּו שֶׁן זַעֲמִי

וְעָשִׂיתִי בוֹ נְקָמוֹת,

וְהִשְׁמַדְתִּיו מִן אֲדָמוֹת".

אָז הַשּׁוּעָל יַעֲנֶנּוּ:

– הִכּוֹן, בְּנִי, לְעֵת נִפְגְּשֶׁנּוּ!"


וַיִּתְהַלְּכוּ בַגֵּאָיוֹת,

בָּעֲרָבוֹת וּבַבְּקָעוֹת,

וּבַשְּׁפֵלָה וּבָהָר,

וַיָּבֹאוּ עַד הַכְּפָר.

הֵם בַּדֶּרֶךְ – וְלִקְרָאתָם

שְׁנֵי זְקֵנִים, וְהֵם מֵהָתָם,

הוֹלְכִים אַט עַל מִשְׁעֲנוֹתָם

כְּפוּפֵי גֵו, – וְלֹא רָאוּ אוֹתָם.

וּבִרְאוֹת הַזְּאֵב הַשְּׁנַיִם

רָתְחוּ דָמָיו כְּעַל אֵשׁ מַיִם,

חָרַק שִׁנָּיו, פִּיהוּ מְאָדָּם.

– “הֲלָזֶה יִקָּרֵא אָדָם?” –

יִשְׁאַל לְרֵעוֹ אָז הַזְּאֵב.

– "לֹא, – יַעֲנֵנוּ זֶה, – נָא שֵׁב

עַל מְקוֹמְךָ וְאַל תָּזוּעָה,

וְנוֹדֶה לְאֵל עַל זֹה הַיְשׁוּעָה.

אֵלֶּה הֵם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים

אָדָם הָיוּ – יוֹבֵל תָּמִים,

וְעָבְרוּ, בָּטְלוּ מִן הָעוֹלָם

חִסְרֵי אוֹן וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלָם".


הֵם לָלֶכֶת לֹא הִרְחִיקוֹּ

וּבַדֶּרֶך אִישׁ הִדְבִּיקוּ,

נַעַר הוּא, וְלוֹ עֵינֵי אוֹרָה

מְלֵאוֹת תּוּגָה, מְפִיקוֹת מוֹרָא,

וּבִבְשָׂרוֹ שֻׁלַּח רָזוֹן,

וְהוּא הוֹלֵךְ לְוַלָּזוֹן.

וּבִרְאוֹת הַזְּאֵב הַנַּעַר

לָהֲטוּ עֵינָיו, סִמֵּר שָׂעַר,

חָרַק שִׁינָּיו, פִּיהוּ מְאָדָּם:

– “הֲלָזֶה יִקָּרֵא אָדָם”? –

יִשְׁאַל לְרֵעוֹ אָז הַזְּאֵב.


– "לֹא, – יַעֲנֶנּוּ זֶה, – נָא שֵׁב

עַל מְקוֹמְךָ וְאַל תָּזוּעָה,

וְנוֹדֶה לְאֵל עַל זֹה הַיְשׁוּעָה.

חָלִילָה לְךָ מִבּוֹא בְדָמִים!

זֶה אִישׁ יִהְיֶה: בִּרְבוֹת יָמִים

אָדָם יֶהִי, אָךְ בְּעִתּוֹ,

אָז אַךְ אָז תִּתְרָאֶה אִתּוֹ".


וּבַעֲשׂוֹתָם דַּרְכָּם שְׁנֵיהֶם

שָׁמְעוּ צְעָדִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם,

וּבְהַפְנוֹתָם רֹאשָׁם, רָאוּ

(עַל כֵּן מִהֲרוּ נֶחְבָּאוּ)

צַיָּד הוֹלֵךְ לָצוּד שְׁפַנִּים

וְאִתּוֹ אַךְ כַּדּוּרִים קְטַנִּים.

וְלַצַּיָּד חֹסֶן, גֹבַהּ,

חֶרֶב חַדָּה לוֹ גַּם רוֹבֶה.

וּבִרְאוֹת הַשּׁוּעָל אוֹתוֹ

עָנָה: – “הִנֵּה הוּא הָאִישׁ!” –

כָּכָה אָמַר, וּבְהַפְנוֹתוֹ

עָרְפּוֹ מִהֵר לָנוּס חִישׁ.


וַיִּשְׂתָּעֵר זְאֵב הַיַּעִר

עַל הָאִישׁ וּפִיהוּ פָעַר,

כְּאוֹמֵר לְבָלְעֵהוּ חַיִּים.

אַךְ הָאִישׁ – אִישׁ מְהִיר יָדַיִם,

פָּרַק רוֹבוֹ, כּוֹנֵן, יָרָה –

וְלֹא הֶחְטִיא אֶת הַמַּטָּרָה.

אַךְ מִהְיוֹת כַּדּוּרָיו קְטַנִּים

(יַעַן הָלַךְ לָצוּד שְׁפַנִּים)

בָּאוּ אַךְ עַד פְּנֵי הַזְּאֵב,

רַק מְחָצוּהוּ, הִרְבּוּ כְאֵב,

שִׁבְּרוּ שִׁנָּיו וּמְתַלְעוֹתָיו

וַיִּשָּׁפֵךְ דַּם מַכּוֹתָיו;

אַךְ הַזְּאֵב עוֹד כֹּחוֹ אִתּוֹ,

צָר עַל צֵידוֹ לַהֲמִיתוֹ

וְלֹא נִשְׁאַר לְאִישׁ הֶחָיִל,

(יַעַן רוֹבוֹ לוֹ לְלֹא הוֹעִיל)

בִּלְתִּי חַרְבּוֹ, וַיְרִיקֶנָּה

וּבִלְבַב הַזְּאֵב יְבִיאֶנָּה.


מָרָה יָלַל זְאֵב הַיָּעַר,

חִישׁ גַּם נָס, אֲחָזוֹ שָׂעַר,

אַף לֹא עָמַד מְמְּרוּצָתוֹ

עֲדֵי בוֹאוֹ עַד מְאוּרָתוֹ

שֶׁל הַשּׁוּעָל מוֹדָעֵנוּ.

וְשָׁמָּה יַחְדָּו יְקוֹנֵנוּ

עַל גּוֹרָלוֹ וּמְרִי כוֹסוֹ.

סִפֵּר כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ:


– "אֶל הָאִישׁ הַבָּא לִקְרָאתִי

לְהִלָּחֵם עֵת יָצָאתִי,

רָאָה אוֹתִי, מְעַטּוֹת שָׁנַי,

יָרֹק יָרַק אָז בְּפָנַי,

וּרְקִיקָתוֹ – אֵשׁ בּוֹעֶרֶת

וְעָב וְעָנַָן, בִּשְׁפוֹפֶרֶת

יוֹצְאָה הִיא עִם טִפּוֹת בְּדִיל.

וְאוּלָם לֹא אֲחָזַנִי חִיל,

אַף כִּי שְׁתֵּי שִׁנַּי נִשְׁבָּרוּ

וּדְמֵי פְצָעַי גִּם נִגָּרוּ;

כִּי אָמַרְתִּי, אֲשֶׁר אֵין

דָּבָר עוֹמֵד בִּפְנֵי שֵׁן.

אַךְ הוּא חָגַר כָּל כֹּחוֹתָיו,

הוֹצִיא אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו

גֹּמֶד אָרְכָּהּ, וּמַבְרֶקֶת

כְּקֶרֶן אוֹר וּכְמוֹ בָרֶקֶת,

וַיְבִיאֶנָּה תַּחַת חֻמְשִׁי.

אָז אָמַרְתִּי: אָבְדָה שִׁמְשִׁי,

וְלוּלֵא כִי מִהַרְתּיִ, נַסְתִּי,

מִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי

תַּחַת צֵל קוֹרָתְךָ עַתָּה,

כִּי לִישׁוּעָה לִי נִתַּתָּה.

אָנָּא, רְפָא נָא לִי, צוּר יִשְׁעִי!"

וַיִּרְחֲצוּ אוֹתוֹ לְמַשְׁעִי

בְּמַיִם פּוֹשְׁרִים וּבַבֹּרִית,

וַיְחַתְּלוּהוּ בִּלְשׁוֹן זְהוֹרִית

לְבַל יִזְּלוּ, יִגְּרוּ דָמָיו.

וְשֵׁנִית שָׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו.


וַיִּתְהַלְּכוּ בַגֵּאָיוֹת,

בָּעֲרָבוֹת וּבַבְּקָעוֹת

וַיָּבֹאוּ עִירָה פִיתוֹם;

עָמַד אָז הַשּׁוּעָל פִתְאֹם

וּלְרֵעֵהוּ יֹאמַר כָּכָה:

– "בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלָחָה

בָּאנוּ עַד הָעִיר הַזֹּאת.

מַכָּר יֵשׁ לִי בָהּ, וּכִנְטוֹת

פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וּבְהֵחָבֵא

אֶל הָעִיר הַיְשֵׁנָה נָבֹא."


וְרֵעוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל וְדוֹדוֹ

סַגִּי נָהוֹר – וּמֵעוֹדוֹ

חוֹ­מֵד חשֶׁךְ, יָמֵשׁ אָמֶשׁ,

יַעַן יָרֵא מִפְּנֵי שָׁמֶשׁ,

וְאַךְ בַּלַּיְלָה רִפְרֵף, חָיָה,

(סוֹף כָּל סוֹף – עֲטַלֵּף הָיָה).

הֵמָּה בָאוּ, וְהָעֲטַלֵּף

יוֹשֵׁב עַל הָאָח, וּמְקַלֵּף

לוֹ תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה

לְקִנּוּחַ סְעוּדָה, וְשָׁמָּה

רָאָה פִתְאֹם אֶת הַשְּׁנַיִם,

שָׂש לִקְרָאתָם, הֵבִיא מַיִם

לִרְחֹץ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם,

גַּם לֶאֱכֹל שָׂם לִפְנֵיהֶם.

וַיְהִי הֵמָּה יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים,

אַחַר סִפְּרוּ לְאָן הֵם הוֹלְכִים,

וְאִם יֵשׁ רוֹפֵא, אִישׁ כִּלְבָבָם,

אָז שְׁאָלוּהוּ, וּכְכַלּוֹתָם

לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ עָנָה אוֹתָם:

– טוֹב עָשִׂיתָ בְּנִי הַנָּעִים,

כִּי בִקַּשְתָּ רוֹפֵא פְּלָאִים;

וְאוּלָם מִי יוֹדֵעַ, אַיֵּה

נִמְצָא הוּא כָעֵת, וּבְחַיֵּי

כָּל בְּנֵי בֵיתִי לְךָ נִשְׁבַּעְתִּי

וַאֲקַיֵּמָה, וְנָסַעְתִּי

אִתְּכֶם, יַחְדָּו נְבַקְּשֶׁנּוּ;

וְאוּלָם אֵיפֹה נִמְצָאֶנּוּ?

אַךְ אִם אֵינְכֶם רֵעַי חֲרֵדִים,

נִשְׁאַל-נָא אֶת פִּי הַשֵּׁדִים

וְאֶת הַרוּחוֹת, כִּי הֵם נָעִים

בְּכָל הָאָרֶץ, וְאִם נִמְצָאִים

אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה בְתוֹכֵנוּ

אֲשֶׁר יֵדְעוּ לְרַפְּאוֹתֵנוּ,

בְּוַדַּאי יֵדְעוּ אֶת מוֹשָׁבוֹ,

לְאָן יֵצֵא וּלְאָן יָבֹא.

אַךְ רְחוֹקִים הֵם: קְצֵה גְבוּל

מְקוֹם מֶמְשַׁלְתָּם עִיר סְטַמְבּוּל,

עִיר הַבִּירָה, וּמִשָּׁם

יַפְרִידוּנוּ רַחֲבֵי יָם.

הָבָה אֶשְׁלַח אֶת הַחוּגָה

וְתִמְצָא לָנוּ סִירַת דּוּגָה

נִפְרֹשׂ נֵס וּנְמַהֵר עוּף

בֵּית סַנְסִנַּי וְסַמַּגְנְּלוּף".


וַתִּנָּשֵׂא חִישׁ הַחוּגָה

סָבִיב סָבִיב וּבַמְּחוּגָה,

לִרְאוֹת הֵיטֵב אֶת הַכִּכָּר

וְאִם יֵשׁ סִירָה – וְהוּא הָעִקָּר –;

הִיא נֶעְלָמָה, וּמִקֵּץ

שְׁעָתַיִם עַל הָעֵץ

יָשְׁבָה כְבָר וּבְפִיהָ בְשוֹרָה:

"שׂימוּ פְנֵיכֶם מִבְּלִי מוֹרָא;

אַרְצָה דְבָרַי לֹא תַפִּילוּ –

אַל תֵימִינוּ, אַל תַּשְׂמְאִילוּ,

אַל תִּשְׁאָלוּ: אֵיפֹה, אֵיכָה –

עַד בּוֹאֲכֶם עַד הַבְּרֵכָה,

בְּסֵתֶר קָנֶה סוּף וָקוֹץ

סִירַת דּוּגָה שָׁם, בַּבֹּץ".


וַיֵּאָמֵן דְּבַר הַחוּגָה:

בּוֹ בַיּוֹם עוֹד סִירַת דּוּגָה

מָצְאוּ וְיָשְׁבוּ בָהּ לָנוּחַ,

וַתִּשָּׂאֵם לְאַט הָרוּחַ.

חָלַף לַיְלָה, בֹּקֶר אָתָא –

הָאֳנִיָּה שָׁטָה, טָסָה,

וַיִּמָּלְאוּ עֶשְׂרִים יוֹם

מֵעֵת בּוֹאָם עַד הֲלוֹם.

לַיְלָה חָלַף, בֹּקֶר אָתָא,

הָלְאָה הָאֳנִיָּה טָסָה,

בֵּין הָאִיִּים דַּרְכָּהּ תְּסַלֵּף.

עַל הַמָּשׁוֹטִים הָעֲטַלֵּף

יוֹשֵׁב מִבְּלִי הוֹצִיא הֶגֶה,

מַבִּיט נִדְהָם אֶל הַהֶגֶה,

וְהַזְּאֵב אֶל רַגְלֵי רַבּוֹ

נָם סָרוּחַ שָׁם עַל גַּבּוֹ,

מוֹצִיא מִסְפָּר לַיִּתּוֹשִׁים

עַל הַסּוּף וְעַל פְּנֵי הַבְּרוֹשִׁים.


וּבַשְּׁבִיעִי לְיֶרַח בּוּל

בָּאוּ עַד לְבוֹא סְטַמְבּוּל.

וְאֶל רְחוֹב הָעִיר יָצָאוּ

וַיִּשְׁתָּאוּ לַאֲשֶׁר רָאוּ:

נָשִׁים הוֹלְכוֹת כְּסוּיוֹת צְעִיפִים,

וַאֲנָשִׁים –וְהֵם בַּצְּנִיפִים,

כּוּשִׁים… וַאֲגַן יָרֵחַ

עַל כָּל מִגְדָּל רָם זוֹרֵחַ,

וּבֵין מִרְבַּץ קָנֶה וָסוּף

בֵּית סַנְסִנַּי וְסַמַּנְגְּלוּף.


וַיָּּבֹאוּ עַד הַשְּׁעָרִים

וַיִּפְתָּחוּם; וּבְמִבְצָרִים

רָאוּ שְׁלשָׁה יוֹשְׁבִים, וְאִשָּׁה

שֵׁרְתָה אוֹתָם, וְהִיא מַגִּישָׁה

לָמוֹ לֶאֱכֹל כַּדָּת

וְיֵין שַׁמְפַּנְיָה וְיֵינוֹת פְּרָת.

וְהַשֵּׁדִים בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה

הָיוּ יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים דַּיְסָה

עִם מְרַק גָּפְרִית וּרְקִיק זֶפֶת,

וְרֵיחהּ כְּרֵיחַ רָע שֶׁל רֶפֶת,

וְעוֹד לִפְנֵיהֶם מַאֲכָל תַּאֲוָה:

פְּתוֹתֵי בֹרִית וְנֵרוֹת שַׁעֲוָה;

וְנֶהֱנוּ מְאֹד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

וְאֶל הַבָּאִים אִישׁ לֹא שָׁעָה

(וְאוּלָם לֹא מֵרֹעַ לֵב).

אָז גַּם יִפְתַּח פִּיו הַזְּאֵב,

וְאִם כִּי פָחַד, לִבּוֹ עָרָב,

טוּרְקִית דִּבֵּר, וְאֵלֶּה דְבָרָיו:

– ”שָׁלוֹם! שַׁלוֹם, שֵׁדֵי רָעַם!

שִׁמְעוּ דְבָרַי אַךְ הַפָּעַם,

וְאַל תִּרְגָּזוּן"… וּבִקְצָרָה

סִפֵּר כָּל אֲשֶׁר לוֹ קָרָה.


וַיַּעֲנֵהוּ זְקַן הַשֵּׁדִים:

– "כֵּנִים דְּבָרַי וְאַחַי עֵדִים.

מַהֲרוּ טֶרֶם הַיּוֹם רַד

שֶׁמֶשׁ עֶרֶב לְעִיר בַּגְדַּד.

וּשְׁאַלְתֶּם פִּי הֶעָגוּר

בֶּן הַזַרְזִיר, אֵיפֹה יָגוּר

פֹּה הָפַּרְעשׁ גְּדָל הַיָּחַשׂ:

מְכַשֵׁף הוּא וּמֵבִין לָחַשׁ.

וְאוּלָם זֶה לְךָ לְחֹק:

הָבֵא אוֹתוֹ לִידֵי שְׂחוֹק.

וּבְשַׂחֲקוֹ יִפְעַר פִּיהוּ

וְסַמֵּי שֵׁנָה תַּלְעִיטֶנוּ;

יָנוּם, יִשְׁכַּח: אֵיפֹה, מִי הוּא,

בִּקְצֵה קָטְנוֹ תַּחֲזִיקֶנּוּ…

אָז יְסַפֵּר כָּל סוֹדוֹתָיו

מַחֲלַת אִישׁ אִישׁ וּרְפוּאוֹתָיו".


שֶׁמֶשׁ נֹגַהּ עוֹד בְּלֵב

הַשָּׁמַיִם – כְּבָר הַזְּאֵב

וְהַשּׁוּעָל וְהָעֲטַלֵּף

בְּבַּגְדַּד, וְהֶעָגוּר יְאַלֵּף

לָמוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ יַעֲשׂוּ.

וַיּוֹדוּהוּ מְאֹד, וַיְנַסּוּ

לָבֹא בֵית הַפַּרְעשׁ; וְאוּלָם

לֹא בְנָקֵל מָצְאוּ סֻלָּם.

וְאֶל חֲדַר הַמְּקֵרָה בָאוּ,

וְאֶת הַפַּרְעשׁ שָׁם מָצָאוּ,

וְהוּא שׁוֹכֵב אָז בָּעֶרֶשׂ.

וְהַזְּאֵב בֹּא יָבֹא חֶרֶשׁ

וְעַל חֲמָתוֹ וְעַל אַפּוֹ

תְּפָשֹׂו וַיֹּאחֲזֶנּוּ בְכַפּוֹ.

וַיִּתְנַכֵּל לַהֲבִיאוֹ

לִידֵי שְׂחוֹק, כִּי אָז יַשְׁמִיעוֹ

אֵיךְ יְרַפֵּא אֶת אָבִיהוּ;

וְהַפַּרְעשׁ פָּעַר פִּיהוּ,

וּבִשְׂחוֹק אֶת קוֹלוֹ נָשָׂא,

שְׂחוֹק אַדִּירִים, שְׂחוֹק עֲנָקִים,

הָרִים נָעוּ, קָדְרוּ שְׁחָקִים,

וַיִּרְעֲשׁוּ עֲצֵי יָעַר

וַיִּסָּעֲרוּ כְּמִפְּנֵי סָעַר…

וּבִהְיוֹת זֶה פִּיו פָּתוּחַ,

נָחָה עַל הַזְּאֵב הָרוּחַ –

וְסַמֵּי שֵׁנָה, כְּמַטְרַת בּוֹאוֹ

שָׂם בְּפִי הַפַּרְעשׁ בְּלוֹעוֹ!

וְהַפַּרְעֹשׁ אָז יֵאָנַח,

אַחַר גִּהֵק וְאַחַר גָּנַח.

וַיְהִי בְגָנְחוֹ גְּנִיחָה אַחַת

הֵעִיף רַעַם וְרוּחַ שַׁחַת,

בְּמוֹת יַעַר חִישׁ אֻמְלָלוּ,

אַרְזֵי אֵל – וַיִּתְמוֹלָלוּ.

וַיְהִי בְגָנְחוֹ גְּנִיחָה שְׁנִיָּה

עָקַר הָרִים בְּלִי צְדִיָּה

וַיַּעֲשֵׂמוֹ שִׁמֲמוֹת עוֹלָם,

וּלְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם

נָפְלוּ בַהֲמֻלָּה חֲרִישׁית,

וְהוּא גוֹנֵחַ גְּנִיחָה שְׁלִישִׁית…

אַךְ עוֹדֶנּוּ בִגְנִיחָתוֹ

הָיְתָה עָלָיו כְּבָר יַד שְׁנָתוֹ.

רָאָה אוֹתוֹ בֶּן הַזְּאֵב –

אָחַז בְּקָטְנוֹ חִישׁ, בְּלִי כְאֵב

בְּאֶצְבָּעוֹ – אֶצְבַּע קְטַנָּה.

אָּז הַפַּרְעשׁ לוֹ גַם יַעֲנֶה:


– יֻקַּח נָא לַחוֹלֶה סַרְטָן

וְנַקֵּר עֵינָיו וְטִהַרְתָּן,

שְנַיִם הִין שֶׁל בּוּעוֹת בֹּרִית,

וּצְרַרְתָּן בִּלְשׁוֹן זְהוֹרִית,

וְעֶשְׂרִים מַסְמְרוֹת מִזָּוִית,

וְחִשּׁוּקִים מִן הֶחָבִית,

וְקוֹל הַגֶּבֶר אוֹמֵר שִׁירָה

חֲרִיקַת דָּלֶת, עַל פְּנֵי צִירָהּ

שֶׁלֹּא נִמְשַׁח עוֹד בַּשָּׁמֶן,

אֶת כָּל אֵלֶּה חָרָשׁ אָמָן

יְכַתֵּשׁ הָדֵק בַּמַּכְתָּשֶׁת

וַאֲפִיתָם עַל מַרְחָשֶׁת,

וְעוֹד תּוֹסִיפָה מְלֹא הַהִין.

גִּהוּק, פִּהוּק וְחִינִין

אֶת הַמָּרָק תִּשְׁפֹּך כָּלָה

וְאֶת הַמִּקְפָּה תִּזְרֶה הָלְאָה,

וְאֶת הַנּוֹתָר שִׂים בַּמָּיִם

וְיַשְׁתְּ הָחוֹלֶה פַּעֲמָיִם,

יוֹם בְּיוֹמוֹ מְלוֹא הַכָּף –

הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְהַטָּף.

יֵשְׁתְּ וְיֶעֱרָב לוֹ, עַד תֹּם

מֵאָה וְשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם.


תּוֹרַת פַּרְעשׁ בְּתוֹךְ מֵעָיו,

אָז יִפָּרֵד מֵאֵת רֵעָיו

בֶּן הַזְּאֵב וְיָשׁוּב בָּיְתָה.

וְרוּחַ עֶלְיוֹן עָלָיו הָיְתָה

וַתַּרְאֶנּוּ אֶת הַדֶּרֶךְ

מַהֲלַך אַלְפֵי מִיל בְּעֶרֵךְ.


הוּא אַךְ בָּא – וּבַבַּקְבּוּקִים

שָׂם הַמַּסְמְרוֹת וְהַחִשּׁוּקִים,

קוֹל הַגֶּבֶר, חֲרִיקַת דֶּלֶת

עֵינֵי סַרְטָן רַב תּוֹעֶלֶת,

בּוּעוֹת בֹּרִית שְׁנֵי הַהִין,

גִּהוּק, פִּהוּק וְחִינִין.


וְכַאֲשֶׁר צִוָּה כָּכָה עָשָׂה,

וְהַזְּאֵב הַחוֹלֶה שָׁתָה.

שָׁתָה – בּוֹ בָרֶגַע

סָר מִמֶּנּוּ גַם הַנֶּגַע,

וּבִרְנָנוֹת פִּיהוּ פָצָה,

וּבִמְחוֹל מְשַׂחֲקִים יָצָא.


וְאַחֲרֵי קוּמוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה:

מִי שֶׁיִּרְעַב – יָבֹא וְיִשְׁתֶּה,

וַאֲשֶׁר יִצְמָא – יֹאכַל בָּשָׂר;

וְ“קוּגֶל” רַב, – גַּם צְנוֹן לֹא חָסַר, –

וְאִם לֹא מֵתוּ עַד הֲלוֹם

עוֹדָם חַיִים גַּם כַּיּוֹם.

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

לידידי הרב החכם רב-הפעלים

מאת יהודה ליב גורדון (שירה)

לִידִידִי הָרַב הֶחָכָם רַב-הַפְּעָלִים

מַשׂכִּיל יְרֵא-חֵטְא, רַב רָחוֹק מֵהֲבָלִים,

כ“ש הר”ר שְׁלֹמה זַלְמָן פּוּחֶר

רַב בק"ק מִיטַוֵּי וּמְרֻצֶּה לָעָם,

כִּי כַּחֲצִי יוֹבֵל שָׁנִים הוּא חוֹנֶה שָׁם

וּמֵאָז נָכוֹן כִּסְאוֹ, וְתָמִיד יְבֻחַר.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.