מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תאניה ואניה

מאת: יוסף זליגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

לאה זליגר; ירושלים תר"ץ

סוגה:

שפת מקור: עברית

שנה אחר שנה תנקֹפנה, הפרקים בתולדות העמים מתחלפים, התקופות במכונת התבל מתחדשות – וכנסת ישראל יושבת לארץ מימים ימימה בתשיעי לחמישי ובוכיה על מפלתה האיֻמה ועל גורלה המר. אפני האבלות, אשר נקבעו לפני אלפי שנה, עודם נזכרים ונעשים בכל תפוצות ישראל, והתפוצות האלה הולכות ורבות מדור לדור. אין פנה נדחת בעולם, אשר לא שמעה עוד את קינות בן חלקיה מפי תלמידו בני עמו ואשר לא רותה אדמתה ממיץ עיניהם הנוגות. כל חוקרי הנפש אומרים, כי רגשי האדם חפשים ואינם מקבלים אדנות; על פי צו מֵאחר לא ישמח הלב ולא יאבל, כי אם יגיל, כאשר יהיה בטובה, ויתעצב, אם ירגיש מצוקה. והנה עינינו רואות, כי רבבות אלפי ישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ביום ידוע וקבוע לפני אלפים שנה ומחצה ויושבים לקונן על פי שֻלחן ערוך ומעינות הדמעה נשמעים לדיני הפסוקים ונפתחים ונגרים באין הפוגות ואנחות יוצאת מעמקי הלב ומזעזעות את חלל העולם. האמנם שונים אנחנו מכל בני האדם גם בזה? האם אין חֻקי הנפש הכלליים שולטים גם בנשמותינו?

נפלאים אנחנו למדי בכל דרכינו וקורותינו; אבל לכל פלא יש גם סבה המחַיבת אותו גם בכיֵנו בצום החמישי איננו יוצא מכלל מנהגו של עולם; כי אין אנחנו בוכים על פי מצות חכמינו על החרבנות הישנים ועל הצרות, שכבר היו כי אם על החרבנות ההולכים ונמשכים עד היום הזה ועל צרותינו המתחדשות בכל היום תמיד; זקן וצעיר הוא עם ישראל; עתיקה ורעננה היא ארצו במזרח הים התיכון ישנות וחדשות הן גם כל צרותיו. אין עם עשיר בקורות ותולדות כיעקב: תקופות ארֻכות ורבות ומלאות ענין מתגלות לפני הבא להתבונן בדברי ימי העם הנפלא הזה; אבל עם זה יש דמיון רב בין כל התקופות של תולדות עָנינו ומרודנו. מלבד הצד הרוחני שבהן מדמים, כי כל תולדותינו חוזרות חלילה: שמות ההָמָנים והשטנים מתחלפים; חזיון התוגה נעתק מקצה הארץ ועד קצהו ומספר השנים הולך וגדל – וזולת זה הכל כאתמול וכקדם. כל הבא להגות בספר ישן, מוצא מכשולים בהבנת הענינים המוזרים והרחוקים מחוג ידיעותיו.

אבל הספר הקל והמובן לכל ישראל, שאיננו צריך לבאורים ופרושים, הוא ספר הקינות לכֹהן הענתותי, אשר חי וסבל עוד בראשית האלף הרביעי. על כל פסוק, אשר יצא מפי החזן המתפלש בעפר, נדמה, כי נכתב זה היום וכי רק על זמננו זה כִוֵן הנביא המקונן על צרת בת עמו, בדד ישבה העיר ירושלם בימי ירמיה ובדד היא יושבת מאז ועד הנה, שוממה ובזויה, חרבה ורעבה. הרמב“ן מעיד על ארץ ישראל וירושלם בימיו, בראשית האלף הששי, כי כל מקום שקדֻשתו גדולה יותר, גם חרבנו גדול יותר. כן היה גם עשרות דורות לפני הרמב”ן ועשרות דורות אחריו. האלפים עפים כרגעים ולשברנו הגדול אין קץ. ירושלם עודה בוכיה ועוטיה כאלמנה גם בימינו אלה. ולא עוד אלא שזה הוא קשוטה ואוי לנו, אם נסיר את עדיי אבלה מהאלמנה האֻמללה ונכפה אותה ללבֹש בגדי חמודות, שאז היפה והנאוה, אשר יצא שמה בכל הגוים ואשר יש בה מעט מחן נעוריה גם באלמנותה ושוממותה, מתנולת ונעשית בוקה ומבֻלקה ונופלת מכל הערים. בכל תפוצות הגולה יש מתבוללים מתכחשים לאחרים ופוחתים בידים גסות את פני הצורה הישראלית, אבל בשום מקום אין מעשיהם פוגמים כל כך בנשמת האֻמה כבירושלם עיר הקדש. ושוב דבור ישן אשר נאמר לפני מאתים שנה, מתאים היטב אל המצב של היום. כאשר בא ר' גרשון קוטובר ירושלימה ומצא שם רחובות יפים ושפלות מוסרית אמר: “אזכרה אלהים ואהמיה, בראותי כל עיר ( אף ירושלם בכלל) על תלה בנויה ועיר האלהים מֻשפלת עד שאל תחתיה”! הזאת ירושלם, יראה ושלמה ועיר האלהים?

אם איננו קוראים “כֹל עמה נאנחים מבקשים להם”, האיננו מדמים, כי מימי ירמיה ועד הנה לא היתה עוד שנה, אשר יתאים לה הדבור הזה בכל תקפו ומרירותי בשנת ה' תרע"ג. מלחמת החיים קשתה כל כך, עד אשר גזלה מלבותינו כל רגש עדין, ונשגב ממנו לחשב על איזה רעיון, שאיננו נוגע ישר לשאלת הלחם, תמול ושלשום לא היה כזה; רק עתה ירדו בני ציון פלאים “ונתנו כל מחמדיהם באֹכל להשיב נפש”. והעם המתנשׁא תמיד בכנפיו לשמי המוסר המלא משאת נפש ושאיפה לצדק ומשפט, מכרח לשמע את חרופי שכניו הרעים והרבים, כי עיני היהודי רק לבצעו והוא מלא ערמומיות ומתבזה ונקלה למלא את פיו; “כל מכבדיה הזילוה” “ראה ד' והביטה, כי הייתי זוללה”. ושוב גם בּדבר הזה אין עוד קהלה בעולם, אשר תהיה לבוז ולשסה בבקשת לחם כירושלים עיר הקדש ואף אחרי אשר נעשתה רבתי עם שחמש רבבות מישראל יושבים בה, ורק מעט מבני הנכר, עודנה יושבת בדד כתמול שלשום וראשי ושופטיה ויועציה לא מישראל, כאשר הראו הבחירות האחרונות. ירושלם היתה והנהָ רבתי בדעות, שיש בה אלפי תלמידי חכמים וסופרים בכל המקצועות – ועם זה לא העמידה עוד שום רב ושום מנהל מתוכה. בדד ישבה ובדד היא יושבת גם בלמוד התורה, שאין שם שום קבוץ של למוד תורה בחבורה והכל עוסקים בתורה בד בבד. בכל אשר נפנה, נמצא את קינות ירמיה ור' יהודה הלוי וכל יתר המקוננים חדשות שבחדשות. ובעבור זה בכֹה תבכה כנסת ישראל בלילה וביום האפל כלילה, עד אשר יבקע כשחר אורה ותחת הצרות המתחדשות יחדש השוכן בציון ימינו כקדם.1


  1. נדפס בשבועון “בת קול” גליון כ“ז, לבוב, תרע”ג.  ↩

יוסף זליגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף זליגר
רקע
יוסף זליגר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף זליגר

  1. כדברך (שירה)
  2. אל האדון ד"ר עמיל ביק בלבוב (מכתבים)
  3. יַחְדָו (שירה)
  4. הארנבת והשפן (מאמרים ומסות)
  5. דרישה אל המתים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף זליגר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף זליגר

יצירה בהפתעה
רקע

מתוך “הדואר”, גליון ד, 25.10.32


הפּאנתּיאות השפּינוזית לא הגיעה אל אַנגליה בּאורח ישר, כִי אם דרך צינורות אַשכּנזיים. מכּבר לא התווה קולרידג' שורות־כּשפים, טבועות גן־עדן ותהום־בּלהות, והוא התהלך אָנה ואָנה רעול־אפיון ופטפּט בּאָזני המקשיב פּטפּוטים מבורכים על שכל טראנסצנדנטאלי, על היות זמן ומקום אפּריורי או אפוסטריורי, על אנטינומיות וכח שופט וקאטיגוריות, וכיוצא באלה מן הזשארגון של קאנט וההולכים בּעקבותיו. הוא נתן דחיפה ראשונה לאַנגלים שיתעמקו בתורות קאנט, פיכטה ושלינג. אַחריו בּא קארלייל הסקוטי בּתרגומיו מגיתּה והערצתו את הגבורה הטיבטונית. ובאַשכּנז שלאַחר קאנט נעשה שפּינוזה נקודת־משען לכל מי שרוצה לפרוץ מן החזיון אל התּוך, מן הדבר כּשהוא בהופעתו אל הדבר כּשהוא לעצמו. שלינג, בּיחוד, ראָה בטבע לא חזיון בּלבד, כּדעת בּרקלי וקאנט; לא מכשול שרוח־האָדם העמיד לפניו אַך כּדי להתגבּר עליו, לעשותו כּלי לעבודתו המוסרית, כּדעת פיכטה, כּי אם חי ופועל מצד עצמו, גלוי אלהי נערץ. בּבוא השפּינוזיות אל אַנגליה דרך גיתּה ודרך המיטאפיסיקאים, נפגשה שם עם רעיון השיבה אל הטבע מיסודו של רוסו הצרפתּי, ויהיו לכוח שירי אחד.

אַדיר וראשון בּמשוררים הפּאנתּיאיים הוא וואורדסוואורתּ, אשר ראשית הופעתו בּספר אחד עם קולרידג‘, "בּאלאדות ליריות ", ויהי תפקידו של וואורדסווארותּ להראות את הפּלא והזרות אשר בּמאורעות פּשוטים, ותפקידו של קולרידג’ – להוריד אל גבולות המציאות הפּשוטה והמובנת דברים פּלאיים ומוזרים. אַחר נפרדו לדרכּם, קולרידג' – עקר משירה ומפיק זהרורים במטאפיסיקה ואסתטיקה, וחברו – כּהן גדול בּמקדש־הטבע, הטבע האנושי והממוזג של שדות אַנגליה וכפריה, דומה למצוא בּעשבּים, בּאגמים ובהרים רוח כּרוח האָדם:


כי למדתי

להביט על הטבע לא כבימי

הנערות חסרת־המחשבה; אַךְ שמוע לעתים קרובות

המוסיקה החרישית והעצובה אשר לאנושיות,

לא קשה ולא צורמת, אַךְ בכח רב והותר

לטהר ולהמתיק. והרגשתי

יש ות המעוררתני בשמחת

מחשבות נעלות; הרגשת־הוד

ממשהו עמוק־עמוק מעורב בכל,

אשר מעונו – אור שמשות שוקעות,

והאוקינוס העגול, והאַויר החי,

והשמים הכחולים, ובתוךְ שכל־האָדם –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.