רקע
יוסף זליגר
בואכם לשלום!

צירי הכנסיה הציונית! שעות נכבדות ונשגבות באות לקראתכם; מראה נהדר יגול לפניכם, כעין קבוץ גלויות במדה זעירה; אולם הכנסיה יחבר אתכם, את בחירי עמנו ממזרח וממערב, מצפון ומיָם לשבת בעצה אחת ולבקש תחבולות להוציא את עמכם מהגלות המרה ולהושיבו על אדמתו להתפּתח על פּי דרכו וטבעו להיות לאור גוים. וכמו שהכנסת הגדולה מקרבת את הרחוקים ברחוק מקום, כן היא גם מאחה את המפֹרדים בדעות ובמעשים. מזרחים ופועלי ציון ישבו אלה מול אלה להתלהב יחדו לקראת התקוה הנעימה כי עוד תהיה גאֻלה וחרות לעמם הנדכא והנענה, שאלה ואלה מחבבים אותו ומצפים לישועתו בלב אחד.

ואף אם נחוש בזה כאב אנוש, כי יש לנו צֹרך בתמונה של קבוץ גלויות, שמועצתנו נעה ונדה מבזל ללונדן ולהַג ולוין, למען היות סמל נאמן לעמנו הנודד ומקלו בידו, תחת אשר תהיה לנו מועצה קבועה בירושלם עיר תפארתנו מימים ימימה, הלא יש בזה גם מעין העולם הבא, שעתידה ארץ ישראל להתפּשט בכל הארצות וכל העמים יתחממו כנגד אור החקירה והשירה היוצא מציון, אשר בה עם גאולים וחפשים, חכמים ונבונים. ואף אם לא היינו צריכים למפלגות שונות בעמנו, אשר קצתן דוגלות בדגלים שאולים מזרים, הלא טוב, כי יש למצער עתה בימי הכנסיה שעת הכֹּשר להתודע איש אל אחיו, שאם ירצה להעמיק בו, יבין לרֵעו. לו חפצו פּועלי ציון ואף חברונים סתם להתפשט את חיצוֹניותם הלקוחה מעמים אחרים ולשוב לדעת את עצמם, אז היו רואים, שאין להם שום סבה להתנגד ל“מזרחים” ולמשאת נפשם, להמשיל את תורת משה וישעיה ממשלה בלי מצרים בכל חיי ישראל ביחיד ובצבור. בינו נא פועלי ציון, כי לולא היו אבותינו ואבותיכם מעולם כֻלם ממפלגת המזרחי, לא היו פועלי ציון ואף לא חברונים אשכנזים בעולם. ההנכם חושבים, כי רק במקרה היו שני אבות החברונים: מרקס ולסל יהודים? לולא הנעימו זקניהם בבתי כנסיות בשבת נחמו “כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור” לא ידעו הם, מה זה שווי ואחוה, ולמה לא תלכו שלובי יד עם המזרחים לחנך את כל בנינו ובנותינו בארץ ישראל ובכל הארצות ברוח התורה ומצוה, למען יהיו כֻלם למודי ד' ויקומו בתוכנו עוד תלמידים רבים לישעיה והלל? בשביל שהחפשׁונים בעמים אחרים מתנגדים לכמרים, עליכם להתנגד לרבנים מבלי לדעת כי חכמי התורה שלנו הם חפשונים וחברונים עוד יותר מכם. בעת שצירי ישראל נועצים על עתידותיו בוין, יושבים מלאכי השלום בהַג ומדברים על השלום הכללי לכל העמים. מי איננו יודע, שלולא למד בן אמוץ ויתר נביאינו בירושלם לפני שלשת אלפי שנה, כי עוד יבוא היום וכתתו העמים חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא נבנה היכל לשלום בהַג ואך אם הכל שם רק למראית עין, זה הוא בשביל שאין מקַימים את כל דברי ישעיה, שאינם בהר המוריה מרכז החֹפש כי אם בהג מקום כסא מלכות בשר ודם, שזה הוא טובל ושרץ בידו, ושאין העמים הולכים ללמֹד את ארחות אלהי יעקב כי אם המלכים שולחים את ציריהם לחנֹף לאלהי הצדק. אבל נצחון גדול הוא לעם הנודד עם מועצתו הנודדת, שמושלי ארץ מכרחים להתכחש לתורת נביאיו. ואמנם נמנע הוא שממשלת אדם תתאחד עם שלום העמים, שהם שני הפכים. והנה כל המועצות החוסות בצל ממשלת אדם מלאות קטטות ומהלומות אף אם היושבים בהם הם לפנים שליחי העמים ונבחרים מתוכם.

אחת נשאל מכם רבותינו צירי הכנסיה!, הרבה נשמע במחנה ציון השם “פרלמנט יהודי”; בבקשה מכם, ישתתק הדבר ולא יצא מפיכם! קנאת העני בעשיר והתאמצֹו לעשות כמעשהו ולהשתמש במבטאיו הנה חֻלשה מובנת; אבל הפעם היא עושה שַמות. בשביל שהנכם מדמים לשבת במועצה דומה למועצת איזו ממלכה באירֹפה הנכם מחקים את צירי מועצותיהם בדחִיַת החלש מפני החזק ממנו ובלי משים נעשית שטת הזרוע של מועצותיהם לכם למופת. אין פה המקם להראות כי גם אצלם לא זו הדרך. שבאמת בטל ערך כל המהומות והמהלומות שבהן. אבל אצלם הלא יש להם למצער ממלכה עם קנינים ונכסים, ואם המפלגה החזקה דוחה את הדרישות הצודקות של החלשה, שוטרי הממלכה כופים את החלשים לעשות את רצון החזקים. אבל לנו אין כל כי אם לבבות חמים המתאחדים ברצון חפשי לעבֹד לטובת העם. וכל מי שיעשה לו או לדעותיו ולמשאת נפשו עָוֶל, הוא לוקח את מקלו ותרמילו על שכמו ועוזב את המחנה. עד הנה דנתם בחרדים שביניכם ובצירים המזרחים דין מעטים, שנדחים מפני הרבים כבכל המועצות. פה היא מקום הטעות; לו עשיתם כדבר ר' יהודה הלוי האומר, כי דעות נשקלות ולא נספרות, לא היתה המסדרת הציונית מפלגה כיום הזה כי אם העם כֻלו. ואפשר, שלו היו דברי אלה נשמעים הקרובים אל מקור חיינו והשואבים את דעותיהם מחכמת הנביאים והתנאים, ולא דברי אלה הכרוכים אחרי השכלת ארֹפה המזֻיפת והשטחית, היו מוצאים דרכים יותר טובים ומכֻוָנים לגאֻלת עמנו ופדות נפשו. תחת “פרלמנט” דברו נא על סנהדרין, מבלי אשר נרצה לערב את התחומים שבין תנאים מזהירים כזֹהר הרקיע ובין אנשים כערכנו. בכל זה נתיר לנו להשתמש בשם הנכבד הזה, למען יהיו לכם חכמינו הראשונים למופת, בסנהדרין לא היה זרוע וחמס; הם ישבו באחוה ורעות ונהגו כבוד זה בזה עשו נא גם אתם כמוהם; בואכם לשלום מלאכי השלום! 1)


  1. נדפס בשבועון “בת–קול” גליון ל' לבוב תרע"ג.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!