מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מכלל בירושלם

מאת: יוסף זליגר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

לאה זליגר; ירושלים תר"ץ

סוגה:

שפת מקור: עברית

באחת עשרה הכנסיות הציוניות, אשר היו עד הנה, יש בכל אחת מהן איזה מאֹרע חשוב הנותן לכל כנסיה את אפיה ודורשי רשימות קוראים לכל כנסיה בשם על פי הנקֻדה החשובה שבו. כבר דמו, כי הכנסיה הזאת תתפתח לכנסיה של ריב בין המעשיים והמדיניים; היה מקום גם לחוש כי בכנסיה הזאת תתחדש המדיניות כנשר; אבל מכל זה לא היה מאומה. הציונות המעשית, היא חבת ציון הישנה, כבר קנתה את מקומה במחנה ציון. הכנסיה הזאת קִימה, מה שקבלה כבר הקודמת לה. הריבות והבקֹרת של פישר וחבריו היו רק הנסיון האחרון של המדיניות כלהבה המתלקחת בנר דועך לפני כבותו.

אבל אי אפשר לכנסיה בלא חדוש והפעם הנהו חשוב מאד. לא שטה חדשה של קבוץ מטבעות יצאה מהכנסיה הוינית כי אם תכנית ליסד בירושלם בית, שמסגלים בו חכמה. הלהבה, אשר התרגשה בליל שלישי באולם הכנסיה, היה בה מעין הלהבה של הכנסיה הראשונה בבזל, אז דמו, כי בקרוב תקום ממלכה יהודית, אשר כֻלנו נחסה בצלה. מעט מעט התקררה האש הזאת, בשביל שרֹב הציונים מכירים שהצלחת העבודה בארץ ישראל איננה נוגעת ישר להם כי אם לאחיהם. וסוף כל סוף אין איש מרקד בחתֻנת חברו כבחתֻנת בנו. ואולם המוסד, אשר התחדש בכנסיה הזֹאת, אם יהיה כלֵב המתפללים עליו, יוכל להביא ברכה לכל העם. הרוחניות הנהו טבע קיים בעם ישראל, עד שכמעט אין נפש בעמנו, אשר לא תתפֹש בה מקום רחב ומרבית השטות החלוקות זו על זו בדברים הנוגעים לנשמה עדות על חשיבותם בכל פנות עמנו.

נכבדת היא ההחלטה של יסוד מכלל גם לאלה, אשר יצטערו בגלוי או בסתר על הדבר, אשר נפשם יודעת מאד, כי עוד יחסר הרבה להבית הזה, עד אשר יהיה ראוי לשם בית מדרש יהודי. בשנים הראשונות של התנועה הציונית ראו החרדים שבין הציונים חובה לעצמם להלחם בעבודת הרוח שבמחנה ציון, אשר קראו לה “ציונית תרבותית”. והם מצדם הטעימו, כי שאלת הקיבה קודמת לשאלת המֹח. נסיון קל מעין כזה נעשה גם עתה מצד המזרחים. זאת היא דרך הפוכה, אשר הביאה מבוכה ובלבול בכל הציונות. הנבונים שבין החרדים עוד לפני יסוד המזרחי ראו גם אז, כי לא זו הדרך. המזרחים צריכים לעמֹד בראש כל תנועה רוחנית; גם השם מזרחי הנהו לכתחלה ר"ת “מרכז רוחני”. יאמרו פועלי ציון שהקמח הוא העקר והמזרחים יאמרו, שהתורה היא העקר ומתוך זה תצא החלטה במרכז הציוני, שאם אין קמח, אין תורה, ואם אין תורה, אין קמח.

אמת, שלא כל הדברים הנלמדים במכללים הארֹפאים הם חכמה. ומכיון שעל פי טבע הדברים מוכרח להיות המכלל העברי בירושלם ברֻבו ככֻלו תרגום מהמכללים הקימים בארפה, תהיה גם שם תערובת טוב ורע, הרכבת חכמה ואולת. אף לו הבטיחו ראשי הציונים למזרחים, שהמכלל לא יהיה נגד רוח התורה, והיו חפצים לקים את הבטחתם בכל לב, לא יוכלו. כי פרֹפסר היושב על כסאו ומורה איננו יכול להורות אלא מתוך הרהורי לבבו. ומכיון שהמיסדים אינם מזרחים יהיה הרבה במכלל, מה שיצער המכירים את האמת עד דכדוך הנפש. ומכל מקום עלינו לברך שהחיינו, אם יצא באמת רעיון המכלל לפֹעל. יודעים אנחנו כֻלנו, שלא רק בחוגי המזרחים כי אם אך בחוגי החשכים המחריבים אף את א"ב לועז, אין איש מהם בטוח, שבנו לא ילמד בגדלותו מדע מפי גוים או מפי תלמידיהם, אשר הקימו בתוכנו. הלא טוב הוא, כי לא ילמדו את הדברים בשפות אחרות בשטה ובאופן שמתנכרים ליהדות, כי אם בלשון הקֹדש ומפי יהודי, שאין לו צֹרך להתחבא ביהדותו. בוַדי לו היו לנו בתי מדרשות לחכמה שלנו כבימי הנביאים, התנאים והאמוראים והיו הולכים ליסד בית מדרש העומד תחת השפעה זרה במכלל הירושלמי העתיד להִוסד, היה עלינו להלחם נגדו בכל תֹקף שלא להכניס צלם בהיכל. אבל בימינו אלה גם בית מדרש כזה הצלה כמעט.

לא שבשביל שאי אפשר לנו גם עתה ליסד מכלל נקי וטהור מכל חלאה גוית; אפשר הדבר בכח, אבל לא בפֹעל. נקל ליסד מכלל חרדי בירושלם מליסד מכלל לאֻמי, מטעם פשוט מאד, שרֹב אלה הראוים להיות פרֹפסרים במכלל ואינם נותנים את נפשם על יהדותם, כבר מצאו משרות; ואם קשה הדבר במזרח, כבר גלו למערב. לעֻמת זה יש חיל חכמים בעמנו, שאין מוצאים מקום להפיץ את מעינותם חוצה, בשביל שהם מוסרים את נפשם על קצה של יו“ד. כל זה להלכה, אבל למעשה נודה ונבוש, כי רקבון נורא שורר במחנה החרדים. כאשר יצא לפני שנים אחד מארץ ישראל לעשות נפשות ליסוד מכלל בירושלם על יסוד הטענות הנזכרות, מצא כל האזנים סגורות, אף בין חרדי האשכנזים שהם ובניהם למדו במכללים של הגוים. והאיש הנהו על כל פנים מֻכשר לדבר הזה כמיסדי המכלל של עתה. אסור לחרדים לחדש דבר; הם יכולים רק להתנגד לכל דבר זמן רב, עד אשר בסוף הם מקבלים אותו מאחרים ומחַקים אותם כקופים. האיש, אשר נסה ליסד מכלל חרדי בירושלם הוא הוא גם המחולל של רעיון “אגודת חרדים”, לאמר של יסוד ב”ס לתורה ודעת מסֻדרים ומשֻכללים בגליציה, שכמובן לא יכֹל גם זה לצאת לפעֻלה, בשביל שטרם עשו “הם” כזאת.1


  1. נדפס בשבועון “בת קול” לגליון ל“ב, לבוב תרע”ג.  ↩

יוסף זליגר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף זליגר
רקע
יוסף זליגר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף זליגר

  1. כדברך (שירה)
  2. אל האדון ד"ר עמיל ביק בלבוב (מכתבים)
  3. יַחְדָו (שירה)
  4. הארנבת והשפן (מאמרים ומסות)
  5. דרישה אל המתים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף זליגר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף זליגר

יצירה בהפתעה
רקע

לישרים תהילה

מאת רבי משה חיים לוצאטו (מחזות)

שיר ידידות

יסודתו בהררי קדש, יראת ה' מוסר חכמה.

ליום חתונת החכם והנבון כהר"ר

יעקב דא-גאויש יצ"ו

עם הכלה הבתולה המהוללה הצנועה מרת

רחל די-וייגא אינרקיש יצ"ו

מאתי הצעיר משה חיים בכמ“ר יעקב חיים לוצאטו ז”ל.

ב"ה

ביום טובה אורה ושמחה, כי ה' דבר צבי לצדיק, זה חלק טוב אשר היטיב ה' את הישר הולך, ותאות צדיקים יתן להנחיל אוהביו ברכה ושלום, ולישרי לב שמחה, הדר הוא לכל חסידיו, עיניהם יראו וישמחו יגיל לבם בה':

אך זה היום שקויתיו, מצאתי ראיתי, הולך בתום ימצא טוב ושפל רוח יתמוך כבוד, נטע שעשועים אשר מנעוריו גדלוהו מי התורה והעבודה, וייף בגדלו ותארכנה פארותיו להבין ולהשכיל בחכמה ובתבונה ובדעת, אף חכמתו עמדה לו ללכת בדרך תמים לשמור את מצות ה' וללכת בדרכיו יראת ה' היא אוצרו, נאה בטובה, זית רענן יפה פרי תואר, שזכה לשתי שלחנות, תורה וגדולה במקום אחד, וכתר שם טוב עולה על גביהם, חכו ממתקים וכלו מחמדים, הוא על נדיבות יקום ועל גמילות חסדים:

וישב ה' לו כצדקו, לעת מצוא זו אשה, מנה אחת אפים נתנה לו מאת המלך מלכו של עולם, חן וכבוד טובה כפולה ומכופלת, טובה על טובה יקראו, בחור שא עיניך וראה, ברכת ה' אלהיך אשר נתן לך, תן עיניך ביופי, תן עיניך בעושר, תן עיניך במשפחה, אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו, כי מתת אלהים היא, הלא זה מדושתי ובן גרני החכם ונבון כהר“ר יעקב בן הגביר המרומם האלוף המהולל החכם הנעלה כ”ה ר' משה די-גאויש יצ“ו, אשר לקח לו את הבתולה הצנועה תשואות חן חן לה מרת רחל בת הגביר המרומם האלוף המהולל המשכיל ונבון כ”ה ר' יצחק דא-ויגא אינריקש יצ"ו, כלם אהובים כלם ברורים שרש וענף אבות על בנים, נודע בשערים שמם ותהלתם עד קצוי ארץ:

אמרתי אני בלבי הנה העת עת דודים, עת הזמיר הגיע, הפעם אודה את ה', הטוב ומטיב מטובו לטובים, ותהלות ידידי אשירה ואזמרה נגד אחי ועמי, ובשמחת לבבו ישמח לבי גם אני, כי אהבת עולם אהבתיו ובקירות לבבי חקותיו, עטרות לראשי אענדנו, אחזתיו ולא ארפנו:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.