רק זמן קצר כחדש וחצי שבתו המזבחות הרבים, אשר נערכו בכל הערים ובכל הנהרים בחצי האי הבקוע והקרוע. ומרס אלהי רומי לא יכול עוד להתאפק וחסידיו וכהניו באנשי “דת החמלה” השיאו ושסו את העמים ואת הצבאות לשוב לשדה קטל ולהרֹג איש את אחיו מבלי דעת למה ועל מה. לפי דברת תוגרמה והממלכות הנוצריות בבלקן כל המלחמה החדשה רק על אדירנה או על חצי אדירנה, לאמר על הקברות והמצבות שבאדירנה “על תרנגולא ותרנגולת אחריב טור מלכא”. וכל העולם לרבות חכמי הרזים וסופרי העתונים מאמינים לצירי הממלכות הגדולות והקטנות, כי באמת רק למען הוציא את בית הקברות שבאדירנה מתחת יד בני הקבורים הולכות בולגר וסרב המֻכות והפצועות, אשר אין בהם מתום, אשר כבר אכלה החרב מחציתן והדבר והרעב ממלאות אחרי החרב, להרֹג ולההָרג. והמצבות האלה תהיינה נחלת הבולגרים, אם ינצחו; ומה בצע יהי לסרב?

ומה יהיה אם יהיה על מעט שרידי ההרוגים בסרב ובולגר, לפַנות אף את המדינות הכבושות, ועל אחת כמה וכמה שלא ינתן להן אף שַעל מכל הערים, אשר לא כבשו עוד ואשר בכל זה חפצו התוגרמים לעזֹב להן לפַנות את כל תוגרמה הארפית עד אדירנה. ואם תאמרו כי הסרבים והבולגרים העומדים בתוך מהומת המלחמה השתגעו והשתכרו בכוס התרעלה ואין להם עוד כח התבונה לראות נכוחה, מי זה מסך רוח עועים על רוסיה העומדת מן הצד ונשבעת בכל יום, שאיננה מתערבת בדבר וכי לא תחלל את סתמיותה כל ימי המלחמה, ולמה היא מפתה את בולגר להכנס בענין מסֻכן כזה? ואם תאמרו, כי רוסיה עושה זאת מתוך אדיקות בצלב, כי הרוסים והסרבים, הבולגרים והיונים כֻלם אחים, בני כנסיה אחת בני “האמונה הנכונה” הם, מה הניע את הצרפתים החפשונים הנאורים ואת האנגלים הפרוטסטנטים והמתימרים באהבה לכל העמים אף לכושים וזולו-כפרים להשתתף עם רוסיה ולנהל את הממלכות הבלקניות בעצה ובכסף, למען שחוט והשָחט. ואם תאמרו, כי רוסיה, צרפת ואנגל ברית אהבה בינותן והחוט המשֻלש לא במהרה ינתק, עוד יותר יקשה, שהלא כל האחֻזה המשֻלשת לא נוצרה אלא כנגד האגֻדה המשלשת: אשכנז אוסטריה; ואיטליה רוסיה ואוסטריה עוד עומדות חמושות ומזֻינות עד למעלה משִניהן – עם זה התאחדו השלֹש עם השלֹש לאַים על תוגרמה, כי תמסֹר את כל חלקה בארֹפה ואדירנא בכלל מיד לבולגר. ובעת אשר תשלח רוסיה ספינות לצֹר על קושטא, שולח מלך אוסטריה המבטחת לא רק סתמיות, כי אם גם ידידות לתוגרמה, מכתב תודה והסכמה לנקולי מלך רוסיה.

אך בסנורים מֻכים הם כל המדברים על סכסוכים בארופה אודות תוגרמה, ברור כי עוד בטרם נפל החץ הראשון על אודות הבלקן בחֹרף הזה. כבר היתה כל תוגרמה גם בארֹפה וגם באזיה חלוקה בין ארבע ממלכות הקטנות אשר בבלקן ושש הממלכות הגדולות אשר בארֹפה. הממלכות הקטנות ככדורי משחק בידי הגדולות וכל אשר תצוינה עליהן, תקבלנה באהבה וברצון ואף להכחד מן הארץ נכונות למען אחיותיהן הגדולות, אשר תִתֵּנּה מהודן עליהן.

הגדולות מצדן יראות להראות גלוי לכל העמים, כי נחלקו בתוגרמה בלא דין ודברים ובלי שום תואנה כי אם לשם תאות כבוש לבד. אף אם הן יכולות להתעטף בטלית של יראת שמים, כי הן עושות זאת לשם האמונה להכניס עוד חלקת אדמה ברשות הכּנסיה הקדושה ולגאֹל את מרבית הנוצרים היושבים שם בחסות השהרון למֹרת רוחן, זה טוב ומספיק רק לעמים וחלקי עמים אדוקים אבל בארֹפה נאורים וחפשונים. “הקוראן” עם “הברית החדשה” בקֹר רוח, לא יחסרו. באלו פנים ילך וולהלם חברו של פרידריך דֶליטש במעשה "ביבל ובֵבֶל לדרֹש מהאשכנזים לשפֹך את דמם בערכות חדקל ופרת, למען העמיד גם שם שתי וערב? ומה יעשה אם בֵבֶל ידידו ויתר החברונים עם האזרחים החפשונים יאמרו לא, ולא?

לכן צריכים לסבך ולערבב את “שאלת המזרח” ולבקש תואנות ולסכסך עם בעם ולגרות את הממלכות הקטנות בתוגרמה ולדרֹש מתוגרמה, כי תתן להם פי שלש מאשר לקחו בחרבן ובקשתן; ואם תרצה לתת, תדרֹשנה ממנה גם את אדירנה, ואם תתן להן את אדירנה, תדרֹשנה מתוגרמה כסף יותר מאשר יש בכחה; ועוד מסכסכים גם את מפלגות התוגרמים בתוך התוגרמים בתוך הארץ זו בזו לעשות מרידה ובסוף באות הממלכות, ולא ח“ו לעשות מלחמה, כי אם לעשות שלום וסדרים. ואם תקח רוסיה חלק בתוגרמה, אז תבאנה האחרות להציל כבודן ו”להגן על עניניהן".

אם נדקדק היטב במעללי הממלכות במדינות השונות בתוגרמה זה שנים ואם נשימה לב אל קרבת כל ממלכה לאיזו זוית בתוגרמה, נוכל אולי אף לערֹך מפה חדשה לתוגרמה החלוקה בין שכנותיה, אשר אולי לא תהיה שונה הרבה מהמפה הצפונה בלי כל ספק בגנזי הרוזניות לעניני חוץ, בפטרסבורג, פריז לונדן; וין ברלין ורומי זה חדשים רבים. רוסיה תקח את קושטה הבירה ואת ארמניה לחבר אותה עם ארמניה שלה וארמניה הפרסית, אשר כבר שמה את צפרניה גם בה. צרפת תשים את ידה על אנטול, אשר היא מתאזרחת שם מכבר וקוראה לה לֶבנטה. אנגל תציג את דגלה בארץ ישראל הקרובה למצרים שלה ואת ארם הדרומית אשכנז תשפֹך את ממשלתה בארם הצפונית ובבל ובמקדון תושיב נשיא; בהספקת, מושלים לעמים זרים כח האשכנזים גדול מאד. איטליה תביא תרבות ארֹפית לערב כמו לטריפוליס ולמונטנגרה “חותנתה” תתן מהר ומתן את סקוטרי. ואוסתריה הצדקת אוהבת שלום ורודפת שלום תפרֹש את כנפיה על המלסרים, האלבנים הקטולים, ובתוך כך גם על כל אלבן את כנפיה לסֹך עליה בסֻכת שלום.

כה מקרבים את מיתת הגוססת, למען הבנות על חרבן אחרים. על מי נרחם יותר על העושקים או על העשוקים או אולי על שניהם יחדו?¹)