מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בבואה רחוקה

מאת: יוסף אריכא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: סלע; תש"א

סוגה:

שפת מקור: עברית

גבוה, זקוף, עטוף גלימת־ים ירוקה, פסע לו גבר כבן חמשים במורד הרחוב המוביל לים. נשיבת־רוח קלה שחקה בשערותיו שהכסיפו ופניו השזופים, פני אדם בריא, הביעו קורת־רוח והנאה על השכימו לרחיצה בשעת־בוקר כה מוקדמת. עיניו נצמדו לים שהכחיל ושלח את גליו המתכרבלים כלפי החולות הצהובים, והוא חלף בצעדים מאוששים לאורך בתי־הקפה הסמוכים, שהיו שרויים עדיין בצנת־בוקר קלה, ומתוך תנועה נמרצת, שהיה בה עוד מן הגמישות, קפץ ודלג מן המדרכה לעבר מקפלות־המרגוע, שהקדימו לסדרן שורות-שורות. עם גשתו תר וחפש בעיניו אחרי דמותה של אותה אשה צעירה ונאה. רגילה היתה לשבת באמצע, בשורה הראשונה, וגם הוא נמנה על קהל מעריציה. הוא נהג להסתכל בה ארוכות, במאור־פניה השופעים חן עלומים והכרת קסמיה. הרגל זה של הסתכלות באשה נאה עדיין היה טבוע בו יפה. נפשו חמדה וערגה ליופי זה, לא פחות מאשר בימי עלומיו, אם כי לעתים קרובות באה המציאות וסטרה לו על פניו…

הוא מצא אותה. אלא שהפעם עקבה בעיניה אחרי מתעמל צעיר, בעל גוף מחוטב להפליא, שזוף כעין הארד וגמיש. היה זה ספורטאי כהלכה, אשר ידע גם פרק באקרובטיקה, והפליא בעיקר את עין המסתכלים בתרגיל הנועז, ש“קפיצת המות” שמו. בגמישות ועוז היה מריץ את עצמו כעשר פסיעות, מתעכב בבת־אחת, כדי לקבל את עוצם-התנופה, רוקע ברגליו הצמודות זו לזו, מתהפך באויר מתוך סבוב נאה, מרהיב עין, וחוזר ועומד הכן על רגליו.

בן החמשים הסתכל בו בצעיר בעין יפה, מהולה בקנאה קלה. אף הוא ידע בשעתו תרגיל זה… אף הוא היה בשעתו ספורטאי מובהק אלא שנטל השנים עשה את שלו. הגוף נסתרבל במקצת, נזדקן, איבד את גמישותו ואף את כושר פעולתו…

בינתים והספורטאי הצעיר, מלוטף מבטי נשים עורגות, עשה תנועה כמתבונן לחזור על אותו תרגיל נאה, ובשעה שהריץ את עצמו לקראת הקפיצה, לא הביט הספורטאי הותיק לעברו, אלא לעבר אותה אשה צעירה ונאה, לקלוט מעל פניה את רושם התפעלותה… כך היו מתפעלות בשעתו נשים צעירות, כשהיה מפגין בפניהן את יכלתו וחוסן גופו… ובשעה שקפץ הלה, קלט הספורטאי לשעבר את ברק עיניה, את רטט התפעלותה שעברה, ובעיניו הוא השתקפה בבואה רחוקה מעולפת-חן של אשה צעירה ומתפעלת, שנתרשמה בדיוק כך למראהו הוא לפני עשרים וחמש שנה!

יוסף אריכא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אריכא
רקע
יוסף אריכא

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אריכא

  1. בסנוורים (פרוזה)
  2. אדם ובהמתו (פרוזה)
  3. יום ולילה (פרוזה)
  4. לשון שסועה (פרוזה)
  5. אימהות (פרוזה)

לכל יצירות יוסף אריכא בסוגה פרוזה

לכל יצירות יוסף אריכא

יצירה בהפתעה
רקע

ונשמרתם מאד לנפשותיכם!

מאת פרץ בן משה סמולנסקין (מאמרים ומסות)

השמעתם מעשה המבהל אשר רץ בשוקים וברחובות לבקש את צרור כספו אשר אבד לו, ויחפש חפש מחֻפש בכל עבר ובכל פנה ויפרש כפיו ויצרח וכל עובר עליו עמד; זה נד לו ויעזור לחפש עמו אך לשוא! וזה ינסה אליו דבר לנחמו לבל יוָאש כי עוד לא אבדה כל תקוה, אבל הוא ימאן הנחם כי כבר חפש עד אפס מקום – והנה אחד הרואים יאמר לתֻמו: נסה וחפש עוד הפעם בצלחתך אולי משגה היה עמך – והמבהל יענהו ברגזה: חלילה חלילה לי מזאת, הן אם אחפש גם בצלחתי וגם שם לא ימָצא אז הלא אפסה כל תקוה ואבדתי בעניי… אל נכון שמעתם אתם הקוראים כלכם את מעשה המבהל וּשחקתם, והנה עתה הראה אתכם אלהים אותו לכל משפטו. או האמנם עוד ימצא אחד ממנו און לו לאמר: לא כאלה דרכי אחרי המעשה אשר נעשה זה עתה לעינינו במחנה ישראל?! מבהל אחד הוציא שמועת שוא כי “ממלכת תוגרמא אסרה אסר על כל בני ישראל לבל יתישבו בארץ ישראל כי שאון המכת”ע העברים עלה באזניה" ומכל עבר ומכל פנה יצאו כל המבהלים דחופים לבקש את האבדה ולזעק מרה ולשום האשמה איש בראש רעהו. גם שמחים לאיד הרימו קולם ואין משיב אל לב לבקש את האבדה בצלחת, לשום בתחלה פניהם אל בירת תוגרמא ולשאול אם אמת בשמועה ואחרי כן להשמיע עצות! כלם יחד מהרו ויחליטו כי כן הוא, ושונאי ישראל וארצו שמעו ששו כי כזאת היתה, והמתאמרים לאוהביו ועובדי עבודתו שאפו רוח כמו הסירו פתאם מסבל שכמם, כי עתה לא נטל עליהם עוד לעשות מאומה ובכל זאת לא יֵראו כעומדים מנגד, כי מי יקום נגד גזרת המלך? בדברי רבים מהמתעסקים בישוב ארץ ישראל נשמע רעיון לבם, כי אם אף יבכו במו פיהם לגזרה אבל בקרב לבם ישישו, כי כבר נלאו בדרכם וכל חפץ לבם יבקשו לשמוט ידם מהענין הזה, אך לא מצאו תואנה עד כה, והנה אנה להם אלהים את הגזרה ותהי כגאולה שלמה להם. ועתה כאשר נודע הדבר כי שקר היה בשמועה מראש ועד סוף, עתה היתה דממה במחנה, אין פוצה פה עוד, כלם שכחו מהר את כל אשר נעשה ואין מעלה את הדבר על שפת לשון. במשך ששה ירחים ויותר אשר האמינו בגזרה דברו על אדותה בק"ן טעמים וישמיעוה עד למרחוק עד כי באה בלב כל ההמון ויאמן בה. ועתה בהודע הדבר כי שמועת שוא היתה נדמו כלם פעם אחת, כמו נכון לבם אשר עוף השמים יוליך את הקול עד קצות הארץ וישמיע לכל אלה אשר האמינו בשמועה כי רוח שקר היה בפי המבשרים. הן החובה והמצוה היתה עתה על אלה, אשר לא כאובים גלוים התראו לישוב ארץ ישראל ואשר לא ששו בלבם על משבתינו, לשוב ולהשמיע כי התעו את קוראיהם יען כי נתעו גם המה להאמין במכזבים ולהורותם כי אין כל מעצור לפניהם להאחז בארץ, אם אך יאבו ויוכלו, כי רק כי יהיו אזרחים ולא גרים בארץ תבקש מהם ממלכת תוגרמא ולא יותר, לבל תפחד פן יהיו מרגלים, צירים שלוחים חרש מאת ממלכות צוררות לה לראות את ערות הארץ ולגלותה לזרים; ואף עוד זאת כי דבת-שקר הוציאו על הכותבים בדבר ישוב ארץ ישראל. מדוע לא ידברו כיום השכם ודבר את הדבר הזה למען יוציאו מלב הנדהמים את השמועה הכוזבה בדבר הגזרה? ואף עוד זאת מדוע לא יקריבו במשפט כיום זה את המכזבים אשר בדאו את הגזרה מלבם או אשר הוסיפו עליה כהנה וכהנה להרגיז לב האמללים? הן מעשה רע מאין כמהו עשו אלה לנו בשומם פעם אחת מכשול בדרכי המתעסקים בדבר הזה באמונה ברפותם רוחם וגם בלב כל העם הביאו שַמה ויאוש ורפיון אשר לא עד מהרה יֵרפא מהם. הן מודעת זאת כי דברים כאלה, אשר העובדים לא יראו בהם פרי עמל לנפשם כי אם להכלל וגם זה לא עד מהרה, צריכים חזוק גדול מאד. אין אנו צריכים להלהיב לב איש כי יצא לפעלו ולמסחרו אשר מהם לחמו נמצא יום יום, שמה ילך כי יציקהו בטנו או שועת בני ביתו, גם אין לנו לדבר הרבה לנדיב לב כי יעניק מפתו לרעב העומד לפניו, אבל לעשות דבר אשר אולי תצמח ממנו ברכה לדור יבא, לדבר הזה דרוש לב נכון חושב מחשבות משפט ואוהב חסד, או דברי מוסר ותוכחה אשר מהם ירך לב שומעם. ואמנם נמצאו בנו אחדים אשר לבם נדבם להמפעל הגדול הזה ורבים אשר דברי המוסר והתוכחה באו בלבם ויתנו אף המה ידם לפעול ולעשות, אולם אלה הצאן ילכו אחרי הרועים כל עוד במישור תעמוד רגלם ולא פחד אויב עליהם, אך אם יפרוץ זאב ערבות ויביא מבוכה בעדר, ומפני הבהלה ינוסו איש לעברו, אז לא ישובו לבקש להם שנית את הרועים, כי אם יתעו באין מנהל ולאחד אחד יפלו בנופלים, ולא על נקלה תמצא יד הרועה לשוב ולאסוף אותם יחד ולעשות אותם לצאן מרעיתו. וכזאבי ערבות פרצו מוציאי השמועה הכוזבה אל עדר ישראל ויבריחום מעל פני הרועים, ומדוע יחשו הרועים ולא יפקדו עליהם אפם לבל ישובו לשום שַמות? החובה והמצוה היתה להקריבם למשפט ולשפוט אותם על פי מעלליהם לבל יוסיפו בני עולה או פתאים להביא שואת פתאם או מבוכה בחרב לשונם. אמת היא כי אין לנו שופטים ומשפטים לענוש את הבוגדים בנו במרד ומעל או בשגגה וסכלות, ועל כן יעשה לנו כל איש כהעולה על רוחו כאשר יעשו לצאן אובדות אשר אין רועה ואין מושיע להן, ואף אני לא אומר כי נשפטם בדיני נפשות או ממונות, אבל אחרי כל אלה עוד יש משפט, והוא המשפט היותר נאמן והיותר צודק, משפט אשר לא כיתר המשפטים יֵראה אך כנקמה ואכזריות, כי אם רק לסתום פי משקר ולאסור ידי מעַוֵל לבל יוסיף הרֵע, והמשפט הזה לנו הוא. עלינו להשמיע בקהל חרפת אלה אשר הוציאו השמועה הכוזבה ואשר הוסיפו עליה בזדון או בשגגה, למען ידעו כי על האנשים האלה אין לסמוך וכי לדבריהם אין לשום לב, ובדבר הזה לא יוסיפו להתעות ישרים מדרך ישר ונאמן. המשפט הזה לנו הוא ועלינו החובה לעשותו למען ידעו כי יש שופטים בארץ ויראו ולא יוסיפו לעשות כן.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.