מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הן יצאנו בסך

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הֵן יָצָאנוּ בַּסָּךְ / רחל המשוררת

הֵן יָצָאנוּ בַּסָּךְ

עַלִיזִים, עַזִים, לִנְתִיבָה רְחוֹקָה

הֵן יָצָאנוּ בַּסָּךְ

לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַמַּלְכָּה.

וּבָזֶה אַחַר זֶה

עָיְפוּ, כָּשְלוּ, כָּרְעוּ בַּדְרָכִים:

וּבָזֶה אַחַר זֶה

נִפְרְדוּ מֵעָלַי לִנְצָחִים.

כִּי תֵלֵךְ גַם אַתָּה –

וְנוֹתַרְתִּי בְּאֶרֶץ רַבָּה לְבַדִּי;

כִּי תֵלֵךְ גַם אַתָּה –

מִי בַּצַר לִי יָסֹךְ בַּעֲדִי?

כִּי יַכְזִיב אֶת מֵימָיו

מַעְיָנִי הַיָחִיד בְּנִבְכֵי אֲדָמָה,

כִּי יַכְזִיב אֶת מֵימָיו –

וְגָוֹעַ אֶגְוַע בַּצָמָא.

תרפ"ג

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

ואמפוקה הכנה

מאת זאב ז'בוטינסקי / משה אָטֵר (אטינגר) (פרוזה)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. התרגום מובא ברשות בעלי הזכויות.

(1912)

“ואמפּוּקה” – סאטירה על האוֹפירה הישנה, שהוצגה על-ידי להקת “הראי העקום” ברוסיה.

– ראשית כל, אינך רשאי להתווכח על כל אלה מתוך בטחה כזאת.

– מפני מה?

– מפני שאתה בנגינה – הדיוט.

– זה לא נכון. מכיר אני את כל התווים ופעם למדתי לחלל בחלילית.

– ואף-על-פי-כן הדיוט אתה. קורא אני בשם הדיוט לאדם, שאינו יכול להבחין בעצמו, איזו נגינה רעה ואיזו טובה. ואתה הדיוט מפני שתוכל להבין ולקלוט במישרין רק את הנגינה הפשוטה ביותר, את הנגינה שמן הסוג הנמוך. לך דרוש שהלחן יהא נתפש בנקל, יהא נקבע בנקל בזכרון. לשם כך עליו להיות מורכב מכמה פסוקים קצרים, כעין השורות שבחרוזים, ועוד יותר נוח, אם אלה באמת חרוזים שהותקנו לזמר. הרי למשל:

את פרח חמד,

אני לך צמד.

את אוהבת רק אותי,

אך רבות אוהב אני.

זוהי בשבילך המוסיקה האידיאלית. כל נגינה אחרת מובנת לך רק כל כמה שהיא קרובה לטיפוס זה. לפיכך, איני מפקפק בכך, שהרצ’יטאטיב, למשל, הוא בשבילך – כספר חתום. ודאי, בטוח אתה בתום לבב, כי הרצ’יטאטיבים משמשים באופירה כעין פקקים, סתם, כדי למלא את החלל שבין שתי אריוֹת…

– אומר לך בגלוי – כן. כלומר, בדרך כלל, צודק אתה רק במקצת, אבל במה שנוגע לרצ’יטאטיבים – צדקת. התדע, פעם בז’נבה שמעתי את “הספּר מסיביליה” בבמוי מקורי. הם הציגו אותו כמו אופּרטה: את האריות שרו ואת השאר דברו. ורצ’יטאטיבים לא היו. ומודה אני, שכך מצא הדבר יותר חן בעיני. שלא לדבּר על כך, שהצבור יכול היה לשוב הביתה בשעה עשר וחצי. והרי גם זה דבר הוא.

– הנה עיניך הרואות שאתה הדיוט, ואפילו הדיוט בהכרה, מדעת. ולשוא אתה אומר שאיני צודק אלא לגבי השקפתך על הרצ’יטאטיבים. כי עמדתי גם על טבעך המוסיקאלי בכלל. והריני מדגיש: אפילו ה“אריה” האהובה עליך לא תמיד לפי כוחך היא. אם רק קצת מתרחקת היא מטיפוס ה“פזמונים”, כבר אתה נים ולא נים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.