עַל שֶׁרוֹאֶה אֲנִי בַּלַּיְלָה לְלִבָּן

שֶׁל הֲוָיוֹת, וּלְעֵינַי יֵשׁ הֵד –

אֶטֹֹּל דַּפִּים. יָאֶה לִי הַלֵּילָן.

וּשְׁחֹר הַבְּרוֹשׁ יִהְיֶה לְעֵט.

אָשִׂיחַ לְכוֹכָב. כֹּה נִצָּמֵד.

וְיָד כְּחֻלָּה מִמַּעַל מִתְאַהֶלֶת

עַל מֶרְחַקֵּי מַבָּט.

וְיָם נִסְתָּר מַגְבִּיהַּ אֵד אֶל אֵד.

נַפְשִׁי בְּזָוִיּוֹתֶיהָ מִתְעַגֶּלֶת –

וְשׁוּב אֵיְנֶנִּי צַד.

אֲנִי רוֹשֵׁם אֶת הָעוֹלָם שֶׁלִּי

וְגַם נִרְשָׁם בּוֹ אוֹת בֵּין אוֹתִיּוֹת.

מִשְׁתֵּה הַנִּפְגָּשִׁים. וּכְלִי אֶל כְּלִי

נוֹשֵׁק בִּצְלִיל מוּזָר: עֵרוּי סוֹדוֹת.

וְהַשְּׂדֵרָה מִמּוּל פָּסְקָה לָרוּץ.

מִכָּל הָעֲצָמִים נוֹשְׁרָה אִוֶּלֶת

הַתַּכְלִית הַמֻּצְהָרָה.

עוֹלָם בִּפְנִים. טְרַקְלִין הַחוּץ

הַמְרֹהָט בְּכֹבֶד הֲגִיגִים שֶׁל יֶלֶד

מוּכָן לַעֲצָרָה…

דַּפֵּי-לֵילָן אוֹרִים. מִי הַכּוֹתֵב?

וּמִי חוֹתֵם אֶת דְּבַר הַיֵּשׁ בָּאֵשׁ?

הַזְּעָקָה כְּלוּאָה לְמַעְלָה וּבַלֵּב

בְּצֵאת הַשֶּׁקֶט עִם עַצְמוֹ לְהִתְגּוֹשֵׁשׁ.

אֲנִי יוֹשֵׁב לְבַד בְּכָל הַחֲדָרִים

לְהַאֲזִין אֵיךְ מִתְהַפֶּכֶת בְּצִירֶיהָ

שָׁעָה בְּלִדְתָּהּ מִזְמוֹר.

הַלַּיְלָה, עֵת אָפְלוּ לִי הַדְּבָרִים,

רָשְׁמָה הַיָּד הַהִיא מֵיטַב שִׁירֶיהָ

וְהֵמָּה אוֹר…