יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה, דְּבָרִים גּוֹוְעִים בְּשֶׁקֶט

לָלֶדֶת הַר נוֹשֵׁם מִתַּחַת פְּנֵי יַמִּי.

פְּרִיחַת הָאֲבָנִים. וְיָד סְמוּיָה, עִקֶּשֶׁת,

תַּנִּיחַ לְבָבוֹת בְּלֵב חוֹמַת הַדְּמִי.

בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה מֵרוּחַ אֱלֵי חֹמֶר,

מֵרֹךְ לְקַשְׁיוּת מִצַּעַר לְחִיוּךְ.

וְהַזְּעִיר הַזֵֶּה, אֲבִי-אֲבוֹת הַתֹּמֶר

וְאֵם לַאֲדָמָה טוֹבַת הִלּוּךְ.

כָּךְ נְשָׁמָה תִּרְעַד בְּאֶלֶף אַלְמֻגֶּיהָ

בֵּין חַי שֶׁיְּסֻלַּע וְאֶבֶן יְעוּדָה

בְּמִפְגְּשֵׁי חִלּוּף הֶחֳמָרִים.

עוֹד אִי נַָמוּךְ מִגַּל. אַךְ שַׁחַף כִּי יָגֵעַ

כְּבָר חָג מֵעַל חֶלְקַּת הַמַּיִם הָרְדוּדָה,

כְּמִתְנוֹעֵעַ עַל רָאשֵׁי תְּמָרִים…