למשה ברסלבסקי, על קברו
א 🔗
נִכְנַס אֲדָר. דַּוְקָא עַכְשָׁו
יָצָא מַחְזוֹר לְלֹא רְבָב.
בֻּלְמוּס אָבִיב, שָׁמַיִם וְשָׂדֶה.
“שֶׁהֶחֱזַרְתָּ נִשְׁמָתִי” – הַיְּקוּם מוֹדֶה.
אָכֵן, לֹא בִּיְּשָׁנוּ גַּם מַחְזוֹר דְּאֶשְׁתָּקַד.
אֲבָל… אֲבָל רֵעֵנוּ מְקוֹמוֹ נִפְקָד.
אִתָּנוּ אֶל הַלֶּחֶם לֹא יֵשֵׁב.
וְהַשִּׁיר – הַשִּׁיר חָסֵר קוֹשֵׁב.
ב 🔗
פֹּה נִטְמַן.
בְּזֶה הַזְּמַן
וְהַמָּקוֹם.
פֹּה חָדַל לָמוּת יוֹם־יוֹם – –
פֹּה נִטְמַן.
בַּזִּכְרוֹנוֹת
הַמִּשְׁתַּכְּחִים.
בֵּין קִיּוּמִים וְחִדְלוֹנוֹת
הַמִּתְמַקְּחִים – –
פֹּה –
לָמוּת יוֹם־יוֹם גָּמַר.
נִכְנַס אֲדָר.
ג 🔗
הָבִיאוּ־נָא עַכְשָׁו
אֶת הַפְּרָחִים, פִּרְחֵי־אַכְזָב,
שֶׁאֵחֲרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי.
אִם לֹא עַכְשָׁו, מָתָי?
יְהִי לָהֶם עֲפַר־הַגַּל
כַּד־חֶרֶס, אֲגַרְטַל.
יִשְׁרֶה־נָא מֶבָּטָם הֶחָם
בְּשֶׁטַח זֶה הַמְתֻחָם.
וּלְעֵת נָפְלָם־נָבְלָם –
אֶאֶסְפֵם אֵלַי. כֻּלָּם.
כְּמוֹת שֶׁהֵם: בִּבְאֹשׁ
וּבִצְנִיחַת הָרֹאשׁ – –
ד 🔗
הֶהָיָה אֵיזֶה פֶּרַח עִמְּךָ? לִנְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה נִתְרַעֵד
וְנִשְׁבַּר? אוּלַי סֵפֶר עֻלְעַל, וְהַדַּף הֶהָפוּךְ הוּא יוֹדֵעַ וָעֵד?
אוּלַי בָּחַלּוֹן נִתְכַּנְּפָה צִפּוֹרִית, צוֹפָה רְאִיָּה חֲצוּפִית,
וְהִיא שֶׁשָּׁמְעָה שְׁתִיקָתְךָ אַחֲרוֹנָה, שֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹפִית?
פִּסְגָּה לְפָנֶיךָ שָׁלְוָה? בְּאֵר הֶאֱפִילָה? הֲקָרָאתָ לִי: “שְׁמַע!”?
בְּמַקֵּל־וּבְתַרְמִיל נַהֲרוֹתֶיךָ עָבַרְתָּ – מְעַט מַיִם שָׁאַלְתָּ בְּקֵץ הַצָּמָא?
שׁוֹמֵר מְצָאַנִי: “נִדְמֶה, לְבַדּוֹ הָיָה. קְצָת. קְצָת יוֹתֵר מִדַּי”.
וְהָיִינוּ אֵין־קוֹל. וּבִלְבַד לֹא לָתֵת פִּתְחוֹן־פֶּה לַבַּדַּאי – –
ה 🔗
זֶה גַּל הֶעָפָר. אַתָּה.
וְאַתָּה דְּרָכִים שֶׁהוֹלְכוֹת. קִשּׁוּרָן.
צִפּוֹר בַּמֶּרְחָב. עָנָן בַּפִּסְגָּה.
רְעִידַת הָאֲגָם.
שְׁלִיבַת־מֶרְחַקִּים. הָעֵד הַמְּהֵימָן.
קִמּוּרָיו שֶׁל הַגֶּשֶׁר בַּזְּמָן.
זֶה גַּל־הֶעָפָר – אַתָּה.
דְּרָכִים כָּאן. הָרִים וְצִפּוֹר. אֲגַמִּים.
שׁוֹתְקִים שֶׁדּוֹבַבְתָּ – זוֹכְרִים דִּבּוּרָם הַחַד־פַּעֲמִי.
כְּנוּסוֹת מְדוּרוֹת שֶׁהִדְלַקְתָּ – רוֹצוֹת עוֹד לִבְעֹר!
הָעֵת פֹּה נִצֶּבֶת. הָאוֹר.
הַגַּל, הֶעָפָר הַתָּחוּחַ, אַתָּה – –