מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
לוין, ש'. (אין תאריך). "אִם" ושלשה קוים. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-01-17. http://bybe.benyehuda.org/read/114
MLA:
לוין, שמריהו. ""אִם" ושלשה קוים". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-01-17. <http://bybe.benyehuda.org/read/114>
ASA:
לוין, שמריהו. אין תאריך. ""אִם" ושלשה קוים". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-01-17. (http://bybe.benyehuda.org/read/114)

"אִם" ושלשה קוים

מאת: שמריהו לוין

נחלת הכלל [?]

מצב זכויות יוצרים:

שפת מקור: עברית

סוגה:


“אִם” ושלשה קוים / שמריהו לוין

יירשם הדבר – ואפשר בדף האחרון של תולדות גלותנו.

ואם יגדל שם, בארץ ישראל המשוחררת, דור חדש, שלא ידע מהי עבדות ורוח עבדות מהי, נראה לו את הדף האחרון בתולדות הגלות שלנו, ויווכח, עד היכן עשויה רוח של עבדות להרעיל את הנשמה ולהמאיס ולשקץ ולחלל את הנשגב ואת הקדוש, עד היכן עשויים לרדת ולשקוע מטה מטה בני אדם, שאיבדו בעבדותם כל רגש כבוד לעמם. והדור היהודי החדש, שנולד בן-חורין, שנחנך בעצמאות, ירעד כולו בקראו את הדברים מעל הדף האחרון של תולדותינו בגלות, וידבק בכל לב ונפש אל החירות ואל ארץ חירותו.

גדולה היא השעה, נוראת הוד היא השעה. אומות העולם נלחמות מלחמתן הלאומית האחרונה. שוב אין יחידים. כולם נתמזגו לכללים, כל אחד נאמן לעמו, כל אחד מסור לדגלו. בא והגיע יום הדין של התולדה העולמית, בא יום ההכרעה לגורלם של העמים.

ואף נגזר והולך גורלו של המזרח שלנו. בשערי עזה, בעיר העתיקה של הפלשתים, מקום ששמשון אהב להראות את כוחו לאויביו, עומד עכשיו מחנה בריטי. מפקד הצבא האנגלי, ארצ’יבלד מוררי, מצא ראוי לפניו להודיע לעולם את הטעמים הפנימיים שהניעו את ממשלתו לשלוח את מחנותיה אל המזרח. והרי הוא מדבר בכובד ראש ובחגיגיות על קיום החלום של “שיבת ציון”, של החלום ההיסטורי, העובר כחוט השני את תולדות גלותנו הארוכה מתחילתן ועד סופן.

כל העתונות של העולם הנאור מביאה את ההכרזה של המצביא האנגלי, ונאחזים בה כבהכרזה רשמית למחצה. כל העתונות מגיבה על ההכרזה הזאת בנעימה של כבוד. היא נרמזה, שהדברים אמורים כאן במשהו חשוב ונכבד. כל העולם הנאור יש לו עד היום הזה יראת-הכבוד מיוחדת בפני ציון וירושלים, מהן יצאו קרני-אור ראשונות לעולם ובנשימה עצורה הוא מאזין ומקשיב אל המאורעות החדשים המתרחשים בארץ קטנה וגדולה זו.

על העולם היהודי אין מה לדבר. סבור אני, שכל נשמה יהודית, שיש לה עוד זיקה בת זיקה לעמה, נתרעדה כולה למקרא הכרזה זו. קמו ונתעוררו תקוות ישנות, ותמונות ומראות חדשים התחילו מרחפים לעיניהם. סבור אני, שאפילו מומרים נגעה ללבם הכרזה זו, אף בנשמתם הממושכנת לאחרים זע משהו.

ורק אחד עמד בנאמנותו לגלות, בנאמנותו לחולין.

הוא ה“פורברטס” היהודי, כלי מבטאם של מאתיים אלף וששים וחמשה פועלים יהודים.

לא להביא את הידיעה כל עיקר, לדון אותה בהשתקה גמורה, כפי שהוא נוהג תמיד בנוגע לחזיונות שאינם מתאימים ונאים לפסיכולוגיה הקינית, של חולי חולין, לא יכול. הרי ידיעה מרעישה היא לכל הדעות, ואפשר והקורא יתרעם על כך, שלא ימצאנה על דפי עתונו.

עומדים ומביאים את הידיעה ופירושה בצדה.

והפירוש קצר. הוא עומד על תיבה אחת ועל שלושה קוים: אִם – – –

ולהלן הוא עומד ומפרש את “האם” ואת שלשת הקוים: אם האנגלים יכבשו את ארץ ישראל, אם נכון מה שהם אומרים ואם לא יחזרו בהם, הרי ימסרוה לידי ישראל.

אנו הגענו לזמנים כאלה. עד כאן היו מלשינים עלינו, על הציונים, בפני אומות העולם, ועכשיו אומרים להלשין על הבריטים בפנינו: “אם הם לא יחזרו בהם” – כיצד להבין את הדברים האלה? כלום טמונה כאן עצה לנו, שנהיה זהירים ולא נסמוך יותר מדי על הבטחות?

חן חן לכם על ידידותכם, תודה על עצתכם.

אולם איני סבור, שה“פרוברטס” נתכוון לעוץ עצה לציונים. למה ולמי? מאמין אני, שלא נטעה אם נאמר, שכוונה אחרת היתה למלה “אם” ולשלשת הקוים שנסמכו לה. הכוונה היתה להכשיר את הקורא, שיהיה רואה בעיני חולין את ההכרזה גופה של המצביא האנגלי. ולפיכך היו אנוסים להקדים את הפירוש לפנים גופו, לפני שיכיר את הדברים, שנאמרו בנעימה של כובד ראש ועושים רושם.

גלות, עבדות שמך, קטנוניות תוכך. עוד לפני זמן לא רב היו מבטלים בתכלית הבטול את ענינה של ארץ ישראל, מזלזלים בה זלזול גמור. אמרו לעקור את הציונות בחינת רעיון ואת התנועה הציונית בשתיקה, לימים בבדיחות והלצות, לסוף במרירות ובקצף.

ואף ב“אם” זה ובקוים השלשה יש הרבה מן המרה, מן המרה ומן הקנאה.

כלום נהיה כועסים על כלי מבטאם של הפועלים היהודים על יחסו את הציונות בשעה זו?

סבור אני, שמבחינה מפלגתית-ציונית לא מחכמה היא לגלות עכשיו פנים כועסות עליו.

סבורני, שה“אם” על שלשת קויו יביא תועלת תעמולתית גדולה יותר לרעיון הציוני מאשר עשויים היו להביא עשרים מאמרים מבוססים כהלכה מצד הציונים. עוד יימצאו נשמות רגישות, שיגיבו על “אם” זה ושלשת הקוים שלו כראוי להם.

אין מקום לכעס.

אלא שקצת מאיסות כאן. שהנפש ממאסת, קצת ביזוי, שהנפש מרגישה, וקצת בושה, חרפה.

לא לחנם מדובר בספרות ישראל העתיקה לא רק על עבדות מצרים אלא גם על חרפת מצרים. העבדות היא לא רק צער אלא גם חרפה וכלימה.

ותכופות אין אתה יודע מה גדול ממה: הצער או החרפה.


20 באפריל 1917.

שמריהו לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שמריהו לוין
רקע
שמריהו לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של שמריהו לוין

  1. "אחד העם" והעם (מאמרים ומסות)
  2. בימי המעבר (מאמרים ומסות)
  3. תשובה לפסימיסטים מישראל (מאמרים ומסות)
  4. עתיד יהודי באמריקה (עיון)

לכל יצירות שמריהו לוין בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שמריהו לוין

יצירה בהפתעה
רקע

הלילה אחרי ההלוויה

מאת אברהם שוער (פרוזה)

אברהם שוער

בשיבתם מן ההלויה התחילו המלוים פורשים והולכים להם. האבטומובילים הרבים שהלכו בסדר יפה ובשורה ארוכה בזה אחר זה נסעו להם ופנו כל אחד אל דרך הרחוב או השכונות שהמלוים יושבים בהן. ר’ זליג בלומברג הזקן ישב באבטומוביל עם אחדים ממכריו החשובים, ישב דומם כמקשיב לשיחתם. אצל כל קרן של איזה רחוב היה אחד ממכריו יוצא לו ויורד מעל האבטומוביל כשהוא פורש דומם מאתו ומאת חבריו.

“קרנות” אחדות לפני הרחוב שהוא דר בו לא נשאר איש באבטומוביל כי אם הוא לבדו, פטר ר’ זליג את הרכב, יצא והלך לו ברגליו.

ניחא לו לעבור ברגל את “הקרנות” האחדות – אין לו למהר אל ביתו, אין ממתינים לו שם…

טוב יהיה כשיבוא אל ביתו ולא ימצא שם שום בן-אדם, אפילו מן היותר קרובים לו, – רוצה הוא לשבת בשעה זו בדד, דומם.

כשנגש אל בית-דירתו עמדו עוד אבטומובילים אחדים לפני הפתח. במסדרון הארוך עמדו כולם לבושים בגדיהם, חבושים מגבעותיהם, עומדים נכונים לעזוב את הבית ועומדים משיחים זה עם זה ואינם זזים ממקומם.

והוא עומד לו בתוכם, בכנופיה זו, עומד כגר הבא מארץ רחוקה בתוך אנשים זרים המדברים אליו, שואלים אותו, ואין הוא מבין ואין הוא יודע את לשונם, עומד תוהה: מברכים הם אותו או כולם מקללים אותו?…

עומד הוא ושותק. והרי כולם הם קרוביו, מכריו היותר טובים: בני ארצו היותר חשובים, והרי בניו, בנותיו, חתניו, כלותיו ונכדיו – כולם באו, עצמו ובשרו המה.

ורוצה הוא להפטר מכולם, – טוב היה אילו הלכו להם, כולם… אילו הלכו להם ועזבו אותו לנפשו.

ומרגיש הוא ורואה בחוש, שגם הם כולם רוצים לעזבוהו מהרה, ממהרים הם כל אחד אל ביתו, אל עסקיו, ועומדים על רגליהם מוכנים ללכת ואינם זזים ממקומם, מתביישים הם… ועל כן מדברים הם כל-כך בקול רם, מרבים לעשן ומרבים לבקש להם מלות של בדיחה מעורבות במלות של נחמה ואין הדבר עולה להם יפה.

עומדים וסחים ונופלים איש לתוך דברי חברו, מפסיקים… וחוזרים וממשיכים שיחות כאלו שאינן נוגעות במשהו לאחד מהם, מדברים דברים בעלמא, שאין האוזן שומעת מה שהפה מדבר, ושולחים מבטי חרש אל העבר שהוא עומד שם, מביטים עליו בסקרנות מיוחדה, וסקרנות זו מטרידה אותו ומעלבת.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.