נָסוֹג אֲנִי מֵעָלַיִךְ נְסִיגָה אַט-אִטִּית, שְׁנוֹת אֶלֶף,
רְתִיעַת קַרְחוֹנִים.
מַה מַּרְאֶה תִּלְבְּשִׁי בְּהֶעְדֵּרִי?
וַאֲנִי – אֵי-לְהֵיכָן גּוֹלֵשׁ אֲנִי?
אַתְּ תִּלְבְּשִׁי תַּרְבּוּת-אֲדָמָה סַסְגּוֹנִית
וּתְגַלְּמִי בְּצוּרוֹת מַפְתִּיעוֹת הַרְבֵּה חָכְמָה מְנוּעָה וְנִבְצֶרֶת,
וַאֲנִי אַשְׁלִיךְ שַׁלְגִי וְקַרְחִי עַל נוֹי וְעַל פְּרִי וְעַל שֶׁלֶף
וּבְצֶבַע אֶחָד אֲחַבֵּר שְׁטָחִים מְקֹרָעִים.
אַתְּ תַּאֲרִיכִי יְמֵי אֲבִיבַיִךְ
וַאֲנִי אֲצָרֵף אֶת נִיסָן וְאִיָּר אֶל כִּסְלֵו וְטֵבֶת
וְהָיוּ עוֹנָה אַחַת לְבָנָה – –
וּכְבָר הָיִיתִי רוֹצֶה לַחֲזֹר לִרְאוֹתֵךְ –
הָבִינִי,
סוֹף-סוֹף הָלַכְתִּי עִמָּךְ בְּאֶרֶץ זְרוּעָה עֲשָׂרוֹת אֲחָדוֹת
שֶׁל שָׁנִים, הֵן חַיַּי,
וְהֵן לֹא פָּחוֹת, וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר,
מֵאוֹתָן שְׁנוֹת אֶלֶף שֶׁל רְתִיעוֹת קַרְחוֹנִים – -
בָּךְ צוֹפָה מֵרָחוֹק אַהֲבָתִי
קָרָה, לֹא-בוֹגֵדָה,
נְסוֹגָה – וְזוֹכֶרֶת.