מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תַּהֲלוּכַת-בֹּקֶר

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

נְהַר נְעָרִים וּנְעָרוֹת הָעוֹלִים עַל גְּדוֹתָם –

נְהַר אֲבִיבִים הַגּוֹאִים בְּיִפְעַת הֱיוֹתָם,

נָהָר מָלֵא טַל, מְזֹהָר,

מִתְמַשֵּׁךְ לִמְרוֹמֵי הַכִּתָּה, אֶל הָהָר!

הָאֵם עַל מִרְפֶּסֶת פִּתְאֹם מִזְדַּקֶּפֶת –

זוֹ בִּתָּהּ, יַלְדָּתָהּ, מִסְתַּחֶפֶת

בַּנָּהָר הַהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ, וְלֹא יְסֻיָּם,

לַיָּפֶה הַמּוֹלֵךְ, אֶל הַיָּם, לַקַּיָּם.

אֶחָד, יְגַע-יָמִים, מִבְּעַד לַחַלּוֹן שֶׁנֵּעוֹר,

מִשְׁתָּאֶה לְיַלְקוּטֵי-הַסְּפָרִים לֹא-בָּלִים,

לְתַהֲלוּכָה זוֹ לֹא תֶּחְדַּל מִלִּנְהֹר, –

תַּהֲלוּכַת אֵין-דְּגָלִים.

אֵי-מִי פֹּה יֶחֱצֶה הַמִּסְחָף וְיִקְרַע,

קָרֵב, וּמַרְתִּיעַ מִפְּנֵי הַנְּהָרָה –

הַמּוֹרֶה! הֵן הַנַּחַת רַבָּה בָּאֲבִיבִים הַלָּלוּ,

אַךְ צַעַר גִּדּוּלָם מֵאֲדָר לַאֲדָר כֹּה יִגְדַּל הוּא.

אִישׁ חָפוּז-אֶל-עִסְקוֹ, רִיצָתוֹ יְמַתֵּן,

לוֹגֵם בְּהֶסְתֵּר, מִתְעַדֵּן

בְּשִׁקּוּי-הֶהָיָה הֶעָרֵב,

וְאַבְהוּת בְּקִנְאָה תִתְעָרֵב – –


מָה עוֹד בַּבְּקָרִים מְטֻלָּל וּמְזֹהָר

כַּעֲלִיָּה זוֹ בְּרֶגֶל אֶל בֵּית-הַתַּלְמוּד עַל הָהָר,

כִּנְהִירַת הַנָּהָר, הַנָּהָר, הַנָּהָר – –

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
יצירה בהפתעה
רקע

עם קריאת רחוב בת"א על שם א. שלונסקי

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

1

שלונסקי נפטר, אך כבודו מלא כל הארץ, שמו של שלונסקי מלא כל העולם היהודי ושירתו של שלונסקי מלאָה כל הספרות החדשה. כי הוא כבש בכוחה כיבוש יחיד את העמק והגיא, את המושבות והערים; כי הוא סלל דרכים בשירה העברית, ריתק אליה חוליה מיוחדת, חידש צורות ונגינות, יצק בה רעננות והעמיד לה חסידים, מורים, ותלמידים. ואף-על-פי-כן, שלונסקי הוא איש-תל-אביב. לא זו בלבד שהיה דר ויוצר בתל-אביב שנים רבות, עד יומו האחרון, אלא הוא ביקש למצוא את ייחודה, אף טיפח וריבה ייחוד זה. הוא ריגל את פינותיה, הקים בה את במותיו, בלש את שפת ילדיה ושם מארב למתקוטטים בשוק, כדי לצותת את קללותיהם בעברית. הוא האמין, שסלנג עברי יכול להיווצר קודם כל בתל-אביב. כתב על כך רשימה בשם “מענה לשון בתל-אביב”, ובה ציין, כי “בבתיה, ברחובותיה (של תל-אביב), בכל הצירוף של הקולות והמראות, משהו מתאפיין, מגיע לפרקו. נדמה לי – כך כתב – כי כבר יכול אני להבדיל בין הרעש התל-אביבי והרעש החיפני, או הירושלמי. נדמה לי, שאפילו בין ילדי תל-אביב וילדי חיפה, למשל, אפשר להכיר. עולמות נבדלים, הוויות נבדלות! הילוכם של הללו אחר הוא, רהוט הוא, חצוף יותר, הילוך מתרוצץ, אם אפשר לומר כך (חיפה וירושלים הרריות הן, וקשה שם הריצה!)”

אך הוא עצמו היא מוּפנם, ביחוד בשנים האחרונות. והיה בודק את חדרי-נפשו לאור הרינה והבינה. הוא היה גר ברחוב גורדון, וב“ספר-הסולמות”, שבו הגיעה שירתו לפיסגה, מצוי שיר בשם “גורדון 50”, שהוא אחד השירים המורכבים והמענינים ביותר, שבו גנוז, אולי, סוד חייו ובו ביטא את הרגשת קיצו המתקרב, את ריצת הכד אל המבוע. ובשפת-הסמלים שלו הוא מרמז, כי ברחוב גורדון, אחד הרחובות, שאין בו כל ייחוס מלבד שמו – מתגוררת בבית מספר 50 חוּ–אָ–לוּ, זוֹ איילת-הפרח, שהיא התגשמות היופי, העדינות והשלמות.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.