תִּרְאֶה מֶבָּטְךָ – כֹּה רָחוֹק הוּא מִמְּךָ.

וּמַשֶּׁהוּ מַפְרִיד בֵּינְךָ לְבֵין עַצְמְךָ.

הַבַּיִת, הָרְחוֹב – מְעַמְעֵם וְנִסְגָּר

כָּאוֹר.

יֵשׁ פִּנָּה שְׁכוּחָה, פֵּא-נוּנִית –

וְהִיא כֹּה זְכוּרָה עַתָּה.

יֵשׁ דָּלֶת אַמּוֹת –

וְהֵן מְקַפְּלוֹת הַמֶּרְחָב.

הַיָּד הַחוֹבֶקֶת מְלוֹאִים – מְיֻתֶּרֶת,

וְצֹרֶךְ-הַהֲלִיכָה – כֹּה נוּגֶה;

עַצְבוּת בָּרַגְלַיִם

הַמְצֻוּוֹת עוֹד לָלֶכֶת – –

וְכָל הַזִּמָּה שֶׁבְּכִתְבֵי-הָעֵת וּבַשְּׂדֵרוֹת,

בְּמַבְּטֵי-יוֹם וּבְעֵינַיִם לֵילִיּוֹת –

זְהוֹרִית עֲצֵי-רִקָּבוֹן.

וְאַךְ הַ“חָכְמָה” הָאַחֲרוֹנָה בְּפִי הַיֶּלֶד –

נִזְרֶקֶת לַחֲלָלְךָ זְרִיקַת-עֹגֶן,

וּכְבָר הִיא בְּיָדְךָ כַּקַּשׁ בְּיַד הַטּוֹבֵעַ

וְכִפְרָחִים מוּשָׂמִים בְּאוֹתָהּ פִּנָּה שְׁכוּחָה-זְכוּרָה –

אַךְ תִּפְנֶה-תֵלֵךְ

וְהֵם מְעַמְעֲמִים כָּאוֹר הַנִּסְגָּר.

פִּרְחֵי-אַהֲבָה, פִּרְחֵי-פְּרִידָה

לְיַד לוּחַ יָבֵשׁ כְּפֵא-נוּן.