רקע
משה בסוק
בְּבֵית הַצַּיָּר
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

הָרוּחַ מָצָא אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה – וּפָרַץ.

הַתְּמוּנוֹת עַל הַקִּיר נִפְעָמוֹת, מִזְדַּקְּפוֹת, מַיְשִׁירוֹת מֶבָּטָן,

נִמְתָּחוֹת אֶל מִפְקָד.

הָרוּחַ עוֹבֵר עַל פְּנֵיהֶן. מְסֻגַּף-שְׁרָבִים. קַמְצַן-מֶבָּטִים.

נִבְלָם בְּמַפְתִּיעַ לְיַד דּוֹמֵם מְעֻנָּו, מִצְטַמְצֵם –

מֵטִיל שְׁאָגָה בוֹ, מְטַלְטְלוֹ קוּף-פֵּא מַעֲלוֹת:

– וְאַתָּה עוֹד תָּלוּי פֹּה, מַמְזֵר!

שִׁמֵּט נִשְׁמָתוֹ, וְעֵינוֹ מְשַׁפֶּדֶת כְּבָר נוֹף מְזֹהָר:

– תַּעְתּוּעֵי צְבָעִים תַּעֲלֹז, בְּגוֹן וּבֶן-גּוֹן מִתְלַעְלֵעַ –

אֵי אָבִיךָ, הַגֵּד, אֵי-אָבִיךָ-יוֹצְרֶךָ?

עַתָּה קָם זַעְמוֹ כְּעַלְעֹל עֲרָבָה:

מְשַׁבֵּשׁ פְּנִימִים, מַעֲמִיד דְּיוֹקְנָאוֹת עַל רֹאשָׁם.

מְמַעֵךְ עֵירֻמִּים, מַסָּדָם שֶׁל בָּתִּים גּוֹלִים מִמְּקוֹמָם,

וְכָל הַתְּמוּנוֹת כֻּלָּן – רֹאשָׁן מוּטָח אֶל הַקִּיר:

– אַתֶּן מְעִזּוֹת עוֹד לִנְשֹׁם – וַאֲבִיכֶן יוֹצֶרְכֶן רוֹגֵב עִם רְגָבִים

וְשׁוֹטֵי-עֲשָׂבִים מְאַחֲדִים אוֹתוֹ עִם הַיְקוּם!

הַתְּמוּנוֹת אַךְ עַתָּה מְבִינוֹת יַתְמוּתָן, מְרַחֲמוֹת עַל עַצְמָן וְגִמְגּוּמָן יִתְנַצֵּל:

– שְׁאַל אֶת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ

שֶׁכָּךְ עֲשָׂאָנוּ!

הַדִּבּוּר מִתְפּוֹצֵץ כְּתַק שְׁתִיקוֹת, הַמְשַׁגְּעוֹת אֶת הָרוּחַ:

– דַּי, הִשָּׁמְטוּ מִן הַקִּיר, רְדוּ-שִׁכְבוּ עַל הָאָרֶץ וְכַסּוּ אֶת פְּנֵיכֶן –

בַּמֶּה טוֹבוֹת אַתֶּן מֵאֲבִיכֶן שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל הָאָרֶץ וְכִסָּהוּ סָדִין –

בְּכָל אֵימַת הַדִּין – –

וּפִתְאֹם מְרֻדַּף זַעְמוֹ, הוּא מוֹצֵא אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה –

נִמְלָט מִמְּבוּכַת הַקִּירוֹת, מִיתוֹם הַתְּמוּנוֹת, מִבְּדִידוּת מַסְמְרִים,

מִסְתַּלֵּק אֶל חַשְׁרַת הֶהָרִים, בָּא אֶל בֵּין עֲנָנִים – –

לְאִטָּן קָמוֹת הַתְּמוּנוֹת מֵאֶבְלָן, נוֹשְׂאוֹת הַכְּאֵבִים, הַפְּצָעִים,

שָׁבוֹת וּמְטַפְּסוֹת עַל הַקִּיר, מוֹצְאוֹת רִבּוּעָן, נִכְנָסוֹת לְתוֹכוֹ,

מַפְלִיג מֶבָּטָן וְחוֹזֵר, הִנֵּה יִתְעַרְפֵּל וְהִנֵּה יִזְדַּכֵּךְ.

וְכֻלָּן מִתְבַּגְּרוֹת וּפוֹרְחוֹת, מִתְרוֹחֲנוֹת וְיוֹגְנוֹת וְעוֹלְזוֹת,

חַיּוֹת חַיֵּיהֶן בְּשֶׁפַע-שְׁפָעִים שֶׁל טְעָמִים וּבְקַן חִנִּים.

מְלַבֵּב הַדּוֹמֵם בְּכוֹס מֵימָיו וְתַפּוּחוֹ הֶחָצוּי, בְּזֹךְ וּבְסֹמֶק,

הַפְּנִים מַשְׁרֶה שַׁלְוַת הַחִיּוּת וְנוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו

לְהִתְגַּלּוּת הָעֵירֹם שֶׁהוּא פְּנִים-שֶׁבִּפְנִים, הָאֱמֶת בְּעַצְמָהּ,

וְהַנּוֹף נִפְתָּח וְהוֹלֵךְ וְקוֹרֵא אֶל עָמְקוֹ, אֶל קְרִינָתוֹ רַבַּת-הָעָצְמָה,

הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה מֵאֵלֶיהָ, וְכָל הַתְּמוּנוֹת כְּבָר קְבוּעוֹת בִּמְקוֹמָן –

וּמִן הָאוֹרְלוֹגִין צוֹפָה נִכְחָן, עַזַּת-צְבָעִים, תְּמוּנָתוֹ שֶׁל הַזְּמָן – –


צפת

המלצות קוראים
תגיות