הוֹ אַתֶּן מְנוּעוֹת יוֹם גָּדוֹל מִכָּל צַעַד,
אֵיךְ בַּנְתֶּן לִשְׁתּוֹק אֶל עַרְבִית מִתְמַהְמַהַת,
לֵאמוֹר: הִכָּנְסִי, יְגֵעָה, רְגִיעָה לָךְ מַגַּעַת! – –
הוֹ, אַתֶּן לְמוּדוֹת לַחֲלוֹם שְׁעַת שַׁחֲרִית,
כִּי תָּקוּם, הַיָּפָה, וַתְּבַקֵּשׁ, מִתּוֹךְ הַנִּמְנוּם,
לָצֵאת לִשְׁלִיחוּת-שֶׁל-מְאוּם – –
אֵיךְ אַתֶּן מְכַוְּנוֹת שְׁעַתְכֶן! אֶת תְּחוּמְכֶן מְכַבְּדוֹת!
לֹא לָכֶן הַהֶפְלֵג, הַדְּרָכִים, הַשָּׂדוֹת.
לֹא לָכֶן הַפִּגּוּם, הַסִּכּוּן, לֹא לָכֶן הַמִּשְׂרָד, הַלִּבְלוּר,
מֶרְחַקִּים שֶׁלָּכֶן:
עִתּוֹן-יוֹם שֶׁקּוֹלוֹ מְהַלֵּךְ בַּדּוּכָן הַשָּׁכֵן,
הַחֲנוּת הַקְּרוֹבָה: לַחְמָנִיּוֹת שֶׁנִּרְדּוּ אַךְ עַתָּה מִתַּנּוּר,
עֶגְלַת-קֶרַח-וָנֵפְטְ, הַתַּחֲנָה הַסְּמוּכָה,
לְלִוּוּי יְדִידִים כְּתֹם בִּקּוּר: “לֵיל מְנוּחָה” – –
אָכֵן, בִּגְדוֹלוֹת לֹא תֵּלְכוּ, וְלֹא צַעַד לָכֶן בְּמִקְהַל וַעֲצֶרֶת.
מְנַת-חֶלְקְכֶן: חִבּוֹת וְטִינוֹת שֶׁל יוֹם-יוֹם, פִּיּוּסִין וּקְנִיטוֹת,
דִּמְעָה בְּצִנְעָה שֶׁנּוֹשֶׁרֶת – –
נְשׁוּיוֹת מִפִּנּוּק, הֲרֵי אַתֶּן רְחוּמוֹת לִי כְּמוֹת שֶׁאַתֶּן, בַּחֹל וּבֶחָג,
קַמְטוּטִים בִּפְנֵיכֶן מַפְצִיעִים רְצִינִים, נִלְבָּבִים, וָתִיקִים, תָּג-אֶל-תָּג,
הַצַּעַר בָּהֶם וְהַנַּחַת, גְּלוּיוֹת וּסְתוּמוֹת, זוּטֵי-זוּטוֹת,
וְאֵיזוֹ חֲמִימוּת בָּהֶם, בֵּיתִיּוּת, וְהָיִיתִי אוֹמֵר: נַעֲלוּת – –