בְּסַכִּין אֲפֵלָה נֶעֱרַף הַקַּיָּם.
חָדְלוּ הַדְּבָרִים, אַךְ אֶרְאֶה מַסָּעָם.
אַחֲרַי, בַּנָּהָר הֶחָשֵׁךְ, הַזּוֹרֵם,
שׁוֹלְחִים הֵם אֶת שְׁמָם: כִּי זָכוֹר אֶזְכְּרֵם.
הוּא וְהִיא לְפָנַי. כְּגַל אֵצֶל גַּל.
קָשֶׁה הֱיוֹת טַן-דּוּ. הֵם עָגִים הֶחָלָל.
וְהַחֹשֶׁךְ סְבִיבָם דַּק מִדַּי וְשָׁקוּף.
מוֹזְגִים, יֵינָנִים, גּוּף בְּגוּף.
בְּאַחַת חֲשֵׁכוֹת: צִלְצוּל – רְגִימָה.
הֻכְּתָה רְסִיסִים הַדְּמָמָה.
הֲיֵשׁ פֹּה פָּצוּעַ? נִפְגָּע פֹּה אִם יֵשׁ? –
אֶחָד נִדְחַף אֶל שְׂדֵה-לַיְלָה. זֶה הוּא נִתְבַּקֵּשׁ.
מַטִּיל מֶבָּט קַר בִּשְׁנֵי יֵינָנִים,
שֶׁשָּׁתוּ זֶה אֶת זֶה, יְשֵׁנִים – –