מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תִּתְחַדֵּשׁ

מאת: דוד פרישמן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: אמנות; 1930

סוגה:

שפת מקור: עברית

מַעֲשֹׂה לִי לְסַפֵּר לָכֶם בְּנַעַר קָטֹן בֶּן חַיָּט עָנִי –

וְהַחַיָּט חַיָּט עָנִי מְאֹד, וְהַנַּעַר קָטֹן עוֹד, וּפָנָיו לְבָנִים תָּמִיד, וְרַק עֵינָיו בּוֹעֲרוֹת –

וְהַלַּיְלָה לֵיל “הַסֵּדֶר” הָרִאשׁוֹן. – בִּשְׁלשֶׁת הַלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים לֹא עָלָה עוֹד הַחַיָּט עַל מִשְׁכָּבוֹ, כִּי עָלָיו הָיָה לְהַשְׁלִים אֶת מְלֶאכֶת הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים, בִּגְדֵי יוֹם-טוֹב לִגְבִיר הָעִיר וְלִבְנוֹ וְלַחֲתָנָיו וְלַנְּעָרִים הַקְּטַּנִּים אֲשֶׁר לָהֶם. עוֹד בְּעֶרֶב-פֶּסַח אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם עָשָֹה אֶת הַמְּלָאכָה, וְרַק זֶה עַתָּה בִּנְטוֹת צִלְלֵי הָעֶרֶב צָרַר אוֹתָם בִּשְֹׂמִיכָה וַיְבִיאֵם לְבַעֲלֵיהֶם.

וְהַגְּבִיר וּבְנוֹ וַחֲתָנָיו וְהַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים לָבְשׁוּ אֶת הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת – וְאוּלָם הַחַיָּט לֹא לָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְרַק רָחַץ אֶת פָּנָיו בְּחָפְזָה, וַיָּבוֹא גַם הוּא אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת; וּבְנוֹ הַנַּעַר הַקָּטֹן גַּם הוּא לֹא לָבַש בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְרַק רָחֲצוּ אֶת פָּנָיו וַיָּבוֹא גַם הוּא עִם אָבִיו אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת.

וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹרָה וְצָהֳלַת נֶפֶשׁ וּמְנוּחַת-לֵב. – וְהַחַיָּט עוֹמֵד עָיֵף וְיָגֵעַ וּמִתְנַמְנֵם וְשׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַחַזָּן. וְלִרְגָעִים יִשְׁמַע אֶת קוֹל הָרַעַשׁ אֲשֶׁר יַעֲלוּ בִּגְדֵי הַמֶּשִׁי הַחֲדָשִׁים מִסָּבִיב וְאֶת קוֹל הַהֲמוּלָה אֲשֶׁר יַעֲלֶה הָאֶרֶג הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר מִתַּחַת לַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים; וְעַל יָדוֹ עוֹמֵד אֶפְרַיִם בְּנוֹ, וְגַם הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הָרַעַשׁ וְקוֹל הַהֲמוּלָה הָעוֹלָה מִתּוֹךְ הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים – וּפָנָיו לְבָנִים מְאֹד, וְרַק עֵינָיו בּוֹעֲרוֹת.

וְאַחֲרֵי כֵן כְּשֶׁבֶת הַחַיָּט אֶל הַסֵּדֶר בְּעֲלִיָּתוֹ הַצָּרָה, בָּאָה הַמְּנוּחָה גַם עָלָיו. הֲלֹא “יוֹם-טוֹב” הוּא! הַחֶדֶר פֻּּנָּה מִכָּל שִׁיּוּרֵי חֲתִיכוֹת אֶרֶג, הַקְּעָרָה וְיֵין הַצִּמּוּקִים מוּכָנִים עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן, הֶחָבִית הַמְּלֵאָה מֵי לפֶת אֲדֻמָּה עוֹמֶדֶת בַּזָּוִית – וְהַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת לִימִין הַמֶּלֶךְ.

וְהַבֵּן שׁוֹאֵל – וּפָנָיו הַלְּבָנִים מִתְאַדְּמִים וְעֵינָיו הַבּוֹעֲרוֹת כֵּהוֹת. לֹא הָיָה הַנַּעַר רָגִיל בְּאוֹתְיוֹת הַסִּדּוּר.

וְהָאָב עוֹנֶה:

מַעֲשֶֹׂה בַּעֲבָדִים וּמַעֲשֶֹה בְּרַבָּנִים שֶׁיָּשְׁבוּ עַד הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שׁל שַׁחֲרִית – וְאֶפְרַיִם שׁוֹמֵעַ וְאֵינֶנּוּ מֵבִין דָּבָר.

וּפִתְאֹם הוּא מַפְסִיק אֶת אָבִיו וְשׁוֹאֵל עוֹד הַפַּעַם – וְאוּלָם הַקֻּשְׁיָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר הוּא שׁוֹאֵל לֹא הָיְתָה קֻשְׁיָה מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר.

“אָבִי! מַדּוּעַ לֹא אָמְרוּ גַם לִי “תִּתְחַדֵּשׁ?” כָּל הַנְּעָרִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אָמְרוּ זֶה לָזֶה “תִּתְחַדֵּשׁ”, וְרַק לִי לֹא אָמְרוּ…”

וּפָנָיו הֵחֵלוּ מַלְבִּינִים מְאֹד, וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ בּוֹעֲרוֹת מְאֹד.

וְהַחַיָּט מְגַמְגֵּם וְעוֹנֶה – וְאוּלָם גַּם הוּא לֹא יָדַע בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן אֵת אֲשֶׁר לוֹ לַעֲנוֹת; גַּם תְּשׁוּבָה זֹאת לֹא הָיְתָה בְּתֹוךְ הַסִּדּוּר. אֲבָל אַחֲרֵי עֲבֹר רֶגַע אֶחָד יָדַע וְהוּא עוֹנֶה:

“בְּנִי! כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ, אֵין אוֹמְרִים לוֹ: “תִּתְחַדֵּשׁ”.”

“אֲבָל מַדּוּעַ אֵין לִי בֶּגֶד חָדָשׁ? כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי חַי לֹא שָׁמַעְתִּי עוֹד אִישׁ אוֹמֵר לִי: “תִתְחַדֵּשׁ”.”

כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אֶפְרַיִם חַי לֹא הָיָה לוֹ עוֹד בֶּגֶד חָדָשׁ.

וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו מִתּוֹך הַסִּדּוּר, וְעֵינָיו לֹא הָיוּ עֵינַיִם כִּי אִם לַפִּידִים בּוֹעֲרִים – וּבְנָשֹׂאוֹ אֶת עֵינָיו רָאָה וְהִנֵּה אִמּוֹ, וּבְתוֹךְ עֵינֶיהָ דְמָעוֹת.

“אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה,” עָנְתָה לוֹ אִמּוֹ “בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בִּהְיוֹת הַפֶּסַח יִהְיֶה לְךָ בֶּגֶד חָדָשׁ.”

וְאִמּוֹ נָשְׁקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ.

וְהַנַּעַר יוֹשֵׁב – וְעֵינָיו הָיוּ עֵינֵי חוֹלֵם, חוֹלֵם מְחַכֶּה לְפִתְרוֹנִים.

*

אֲבָל גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בִּהְיוֹת הַפֶּסַח לֹא הָיָה עוֹד לְאֶפְרַיִם בֶּגֶד חָדָשׁ. נְשִׁיקוֹת – אוֹתָן הָיְתָה אִמּוֹ יְכֹלָה לָתֵת לוֹ, וְאוּלָם לֹא בֶּגֶד חָדָשׁ.

וְגַם בַּשָׁנָה אֲשֶׁר אַחֲרֶיהָ, וְגַם בַּשָּׁנִים הַבָּאוֹת לֹא הָיָה עוֹד לְאֶפְרַיִם בֶּגֶד חָדָשׁ. כִּי אָמְנָם יֵשׁ בְּנֵי אָדָם כָּאֵלֶּה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לְעוֹלָם בֶּגֶד חָדָשׁ.

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר יִתְגּוֹרְרוּ תָּמִיד בְּעֵבֶר הָרְחוֹב אֲשֶׁר שָׁם מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַמִּתְגּוֹרְרִים בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר מִנֶּגֶד, בְּעֵבֶר הַצֵּל.

וְאֶפְרַיִם הִתְגּוֹרֵר תָּמִיד בְעֵבֶר הַצֵּל אֲשֶׁר בָּרְחוֹב.

וְאֶפְרַיִם שָׁאַל תָּמִיד: “מַדּוּעַ?” כְּעֵין יַתּוּשׁ קָטֹן הָיָה יוֹשֵׁב בְּמֹחַ הַקָּטֹן וַיְנַקֵּר בּוֹ. וְהַיַּתּוּשׁ נִקֵּר וַיַּעַשׂ בּוֹ חוֹר גָּדוֹל, וְאֶת הַחוֹר מִלֵא הַיַּתּוּשׁ בִּשְׁאֵלוֹת-מַדּוּעַ כָּאֵלֶּה.

וּשְׁאֵלַת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָיְתָה: מַדּוּעַ אֵין לִי בֶּגֶד חָדָשׁ? וְעוֹד קָשָׁה מִמֶּנָּה הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה: מַדּוּעַ זה לַאֲחֵרִים בְּגָדִים חֲדָשִׁים?

וְאֶפְרַיִם לֹא הִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ קִנְאָה – וַיְהִי מַרְגִּישׁ רַק מַכְאוֹב.

וּבִהְיוֹתוֹ בַּ“חֶדֶר” וַיַּרְא אֶת הַנְּעָרִים וְלָהֶם בְּגָדִים אֲשֶׁר עוֹד אֶתְמוֹל אוֹ שִׁלְשׁוֹם הָיוּ חֲדָשִׁים – וְלֹא קִנֵּא בָּהֶם, וְרַק מַכְאוֹב הִרְגִּישׁ בְִּלִבּוֹ.

וּּבִרְחוֹב הָעִיר רָאָה בְּגָדִים חֲדָשִׁים – וְרַק מַכְאוֹב הִרְגִישׁ בְּלִבּוֹ.

וְגַם הָרָעָב לֹא הֵצִיק לוֹ כַּאֲשֶׁר הֵצִיק לוֹ הָרַעְיוֹן הָאֶחָד, אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת כָּל לִבּוֹ.

כָּל הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ הִתְכַּוְּצָה וַתְּהִי לְרַעְיוֹן אֶחָד, לְכִלְיוֹן-נֶפֶשׁ אֶחָד – כּלְיוֹן-נֶפֶשׁ וְקוֹל הַמִּלָּה: “תִּתְחַדֵּשׁ.”

וְרַק פַּעַַם אַחַת הָיָה מְאֻשָּׁר – פַּעַם אַחַת בַּלָּיְלָה. וְאוּלָם בְּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ בָּכָה, וְאִמּוֹ שָׁאֲלָה מַה זֶה הָיָה לוֹ, וְהוּא סִפֵּר בְּאָזְנֶיהָ כּי זֶה עַתָּה בָּאוּ אֵלָיו הַנְּעָרִים, וַיְּמַשְּׁשוּ אִישׁ אִישׁ אֶת בִּגְדּוֹ, כִּי בֶּגֶד חָדָשׁ הָיָה לוֹ, וְאִישׁ אִישׁ אָמַר לוֹ: תִּתְחַדֵּשׁ! תִּתְחֲדֵּשׁ! וְנַפְשׁוֹ בּוֹ הִשְׁתַּפְּכָה מֵרֹב גִּיל – וְאוּלָם עַתָּה הִנֵּה דָבָר אֵין לוֹ.

וְאִמּוֹ אָמְרָה: “אֵין זֹאת כִּי רָאָה הַיֶּלֶד בֶּגֶד בַּחֲלוֹמוֹ!”

וְאֶפְרַיִם הָיָה לְחוֹלֵם גַּם בְּהָקִיץ – וְאוּלָם בֶּגֶד חָדָשׁ עַל בְּשָׂרוֹ לֹא רָאָה בְּחֲלוֹמוֹתָיו עוֹד.

וְנַפְשׁוֹ עוֹד מְחַכָּה אֶל קוֹל הַמִלָּה: “תִּתְחַדֵּשׁ”.


וְהַנַּעַר הָלַךְ הָלֹך וְגָדֹל, וַיְהִי לְנַעַר בֶּן עֶשֶֹר, וַיְהִי לְבֶן שׁתֵּים-עֶשְֹרֵה, וַיְהִי לְפוֹעֵל עַל יַד אַחַד הַחַיָּטִים – אֲבָל בֶּגֶד חָדָשׁ לֹא הָיָה לוֹ בְּכָל אֵלֶּה.

וְהַחַיָּט הָיָה מַכֶּה אוֹתוֹ, וְאֵשֶׁת הַחַיָּט הָיְתָה מְשַׁלַּחַת בּוֹ אֶת כָּל מַגֵּפוֹתֶיהָ, וְעוֹזְרֵי הַחַיָּט הָיוּ צוֹבְתִים אֶת בְּשָֹרוֹ הֶעָרֹם הַנִשְׁקָף מִתּוֹךְ סְמַרְטוּטֵי לְבוּשׁוֹ – וְאוּלָם כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא הִכְאִיבוּ לוֹ, וְרַק בִּהְיוֹתוֹ תּוֹפֵשׂ בְּיָדוֹ מַחַט וָחוּט וּבֶגֶד חָדָשׁ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו לִתְפֹּר אוֹתוֹ, אָז הִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ מַכְאוֹב. הַבֶּגֶד הָיָה נוֹקֵב בְּשָֹרוֹ הַחַי, וְלֹא הַמַּחַט – וְאָז הָיוּ פָּנָיו מַלְבִּינִים מְאֹד וְעֵינָיו הָיוּ בּוֹעֲרוֹת מְאֹד, וְהַיַּתּוּשׁ הָיָה מְנַקֵּר בְּמֹחוֹ וּבְלִבּוֹ, וּבְאָזְנָיו הָמָה בְלִי הֶרֶף קוֹל “תִּתְחַדֵּשׁ”.

וְהַקּוֹל הַזֶּה הָמָה בְּאָזְנָיו וּבְנַפְשׁוֹ תָּמִיד, וְכִלְיוֹן נַפְשׁוֹ הָלַַךְ הָלֹךְ וְגָדֹל.

וּבִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ הַחַיָּט לְהָבִיא אֶת הַבְּגָדִים הַחֲדָשׁים אֶל בָּתֵּי הָעֲשִׁירִים וְעֵינָיו רָאוּ אֶת תִפְאַרְתָּם וְאֶת כָּל עָשְׁרָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וּבְשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן לִמְעוֹנוֹ הַצַּר וְעֵינָיו רָאוּ אֶת עֲמָלוֹ וְאֶת כָּל עָנְיוֹ וְאָת כָּל אֲשֶׁר לוֹ – אָז זָכַר רַק אֶת הַדָּבָר הָאֶחָד: כִּי לָהֶם בְּגָדִים חֲדָשִׁים וְלוֹ אָיִן.

בַּמֶּה חָטָא כִּי אֵין לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ? וּמֶה עָשׂוּ הָאֲחֵרִים וּבַמֶּה זָכוּ כִּי לָהֶם בְּגָדִים חֲדָשִׁים?

לוּ אַךְ עָצַר כֹּחַ לְהָמִית אֶת הַיַּתּוּשׁ הַלָּז אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, אוֹ לוּ אַךְ עָמַד כּחוֹ לוֹ לְהִחֲרִישׁוֹ!

וְכִלְיוֹן נַפְשׁוֹ הָלַךְ הָלֹךְ וְגָדֹל.

ּוּבְאַחַד הַיָּמִים נִתְפַּשׂ בִּגְנֵבָה. הַנַּעַר הַתָּמִים אֲשֶׁר פָּנָיו הֵם כִּפְנֵי “שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשׁאֹל” לֹא הָיָה בִּלְתִּי אִם גַּנָּב – כֵּן אָמְרָה אֵשֶׁת הַחַיָּט, כִּי אֵשֶׁת הַחַיָּט הִיא אֲשֶׁר גִּלְּתָה אֶת דְּבַר הַגְּנֵבָה.

וְהַמַּעֲשֶׂה הָיָה מַעֲשֶׂה פָּשׁוּט: בֶּגֶד חָדָשׁ נַעֲשָֹׂה בְּבֵית הַחַיָּט, וְאוֹתוֹ נָתְנוּ עַל יַד אֶפְרַיִם לַהֲבִיאוֹ אָל בֵּית אַחַד הָעֲשִׁירִים בַּעֲבוּר בְּנוֹ, וְאֶפְרַיִם לֹא הֵבִיא אֶת הַבֶּגֶד אֶל בֵּית הֶעָשִׁיר בַעֲבוּר בְּנוֹ, כִּי אִם הֵבִיא אוֹתוֹ אֶל מְעוֹנוֹ אֲשֶׁר בָּעֲלִיָּה. פַּעַם אַחַת בְּחַיָּיו חָפֵץ לִטְעֹם טַעַם בֶּגֶד חָדָשׁ – וְלוּ רַק רֶגַע אֶחָד.

וְאֵשֶׁת הַחַיָּט הִיא אֲשֶׁר תָּפְשָׂה אוֹתוֹ בִּגנֵבָתוֹ. וְאַחֲרֵי כֵן הִכּוּהוּ, פְּצָעוּהוּ וַיְגָרְשׁוּהוּ.


וְהַנַּעַר הָיָה לְנַעַר בֶּן שֵׁש-עֶשֹׂרֵה, וַיְהִי לְבֶן שְׁמוֹנֶה-עֶשְֹׂרֵה – וְאוּלָם “תִּתְחַדֵּשׁ” לֹא הֻגַּד לוֹ עד.

וּפָנָיו הָיוּ לְבָנִים מְאֹד, וְקוֹל הַשּׁעוּל נִשְׁמַע מִפִּיו לִרְגָעִים וַיְהִי מֵקִיא דָם לִפְעָמִים – וְאוּלָם עֵינָיו בָּעֲרוּ כְּגֶחָלִים.

וְהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ בּוֹעֶרֶת, וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בּוֹ מִשְׁתַּפֶּכֶת, וְכָל מֹחוֹ אֵינוֹ בִּלְתִּי אִם תְּשׁוּקָה אַחַת וּגדוֹלָה – תְּשׁוּקָה לְקוֹל הַמִּלָּה “תִּתְחַדֵּש”.

מַדּוּעַ? מַדּוּעַ כָּכָה דַל רַק הוּא? מַדּוּעַ זֶה לִבְנֵי אָדָם אֲחֵרִים בְּגָדִים חֲדָשִׁים רַבִּים וְלוֹ אֵין אַף אֶחָד?

וְהַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ הָיָה לוֹ לְ“אִידֵיאָה פִיקְסִית”, לְמִין שִׁגָּעוֹן.

וְהוּא לֹא עָשֹׂה עוֹד דָּבָר, בִּלְתִּי אִם דִּבֵּר עַל דְּבַר הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ.

וּבָרַבִּים הִשְׁמִיעַ אֶת דֵּעוֹתָיו, וְכִי עוֹד יָבֹאוּ הַיָּמִים וְהָיוּ תָּמִיד בְּגָדִים חֲדָשִׁים לִבנֵי אָדָם כֻּלָּם, כֻּלָם.

עוֹד יָבֹאוּ הַיָּמִים וּלְכָל אָדָם וְאָדָם יֵאָמֵר: “תִּתְחַדּשׁ”!

אֲבָל הַיָּמִים הָאֵלֶה לֹא בָּאוּ – וְרַק בָּאוּ יָמִים אֲחֵרִים.


וְהוּא חוֹלֶה שׁוֹכֵב עַל הַמִּטָּה בְּבֵית הַחוֹלִים.

קוֹל הַשׁעוּל הוֹלֵךְ וְחָזָק, וְהַדָּם מִתְפָּרֵץ מִגְּרוֹנוֹ לִרְגָעִים.

וְהוּא שׁוֹכֵב וְחוֹלֵם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו בְּהָקִיץ; עֵינָיו רוֹאוֹת מֵרָחוֹק בֵּגֵד חָדָשׁ וְאָזְנָיו שׁוֹֹמְעוֹת מֵרָחוֹק קוֹל “תִּתְחַדֵּשׁ”.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה הָרוֹפֵא נִגָּשׁ אֶל מִטָּתוֹ פַּעַם בְּפַעַם בַּצָּהֳרַיִם – וְאוּלָם עַתָּה כְּבָר חָדֵל. אֵין זֹאת כִּי אִם עוֹד מְעַט וְקָם מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְיָצָא וְהֵחֵלוּ הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים עִם הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ.

וְאוּלָם כֹּחוֹ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וּמָעֹט, גְּרוֹנוֹ נִחָר וּלְשׁוֹנוֹ יְבֵשָׁה וְעֵינָיו בּוֹעֲרוֹת.

וְעֵינָיו תִּסָּגַרְנָה מְעַט מְעַט, וְהוּא רוֹאֶה לְפָנָיו מַרְאָה נִפְלָאָה: הִנֵּה מַלְאָכִים יוֹרְדִים, מַלְאָכִים קְטַנִּים, מַלְאָכִים גְּדוֹלִים, מַלְאָכִים לַאֲלָפִים, מַלְאָכִים אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִסְפֹּר אוֹתָם מֵרֹב, וְעוֹד מְעַט וּמָלֵא כָּל הַחֶדֶר אוֹתָם; וְהַמַּלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים וּמַשִׁיקִים בְּכַנְפֵיהֶם, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה בְּגָדִים חֲדָשִׁים בִּידֵיהֶם, בְּגָדִים לְבָנִים כֻּלָּם, וְאָזְנָיו תִּשְׁמַעְנָה שִׁירָה נְעִימָה, שִׁירָה אֲשֶׁר אֵין לָהּ קֵץ: תִּתְחַדֵּשׁ! תִּתְחַדֵּשׁ! תִּתְחַדֵּשׁ!

וּפִתְאֹם וְהִנֵּה מַלְאָךְ שָׁחוֹר…

וּבַיּוֹם הַהוּא קָבְרוּ אוֹתוֹ בַּבְּגָדִים הַלְּבָנִים וְהַחֲדָשִׁים. וְאוּלָם “תִּתְחַדֵּשׁ” לֹא שָׁמְעוּ עוֹד אָזְנָיו.

דוד פרישמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פרישמן
רקע
דוד פרישמן

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פרישמן

  1. כה אמר סרתוסטרא (פרוזה)
  2. הַצֵּל (פרוזה)
  3. דניאל דרונדה (פרוזה)
  4. בגדי המלך החדשים (פרוזה)
  5. הזמיר (פרוזה)

לכל יצירות דוד פרישמן בסוגה פרוזה

לכל יצירות דוד פרישמן

יצירה בהפתעה
רקע

הֲשָׁלוֹם לָךְ, אָחִי!

מאת מיכה יוסף לבנזון (שירה)

בשובו ממעיני מרפא הביתה והביא עמו

ספרו “שירי בת ציון” אשר חבר שם ושלחו

לאחיו ני"ל בעודנו בכתובים, כתב עליו השיר הזה:


הֲשָׁלוֹם לָךְ, אָחִי! הֵן עַתָּה בָּאתִי!

לִמְצוֹא שָׁם מַרְפֵּא שִׁלְּחַנִי אָבִינוּ!

בִּקַּשְׁתִּי חִפַּשְׂתִּי אַךְ לֹא מָצָאתִי –

וּרְאֵה מָה הֵבֵאתִי – אַל נָא תַלִּינוּ –

לִמְצוֹא לִי נֹחַם עַל כִּנּוֹר הִגָּיוֹן

שַׁרְתִּי לִי שָׁמָּה שִׁירֵי בַת צִיּוֹן!

**

קָחֶם נָא אָחִי! קָחֶם נָא וּרְצֵמוֹ

אוּלַי גַּם בָּהֶם תִּמְצָא לָךְ מַרְגּוֹעַ;

גַּם אָבִינוּ רָצָם וַיִּקָּחֶמוֹ

כִּי גַם מִנְחָה זוּ הֵבֵאתִי בִזְרֹעַ!

וּלְאֵל חַי קַוֵּה-נָא, אָחִי, גַם עִמִּי

וָאֱהִי לָךְ אָח – בֶּן אֵל אָבִי וּלְאִמִּי!

––––––––


על ספרו “שירי בת ציון” אשר שלח

לאחיו נ"י אחרי צאתו לאור, כתב לאמר:

כבוד אחי יקירי רב המהללים כמוהר"ר

אריה הכהן לעבענזאהן


אָח, אָהוּב, נֶחְמָד וִיקַר הָרוּחַ!

זֶה סִפְרִי נָא קָחָה יֵאתֶה עָדֶיךָ!

מֵאָח לָךְ יָחִיד הֲלֹא לָךְ שָׁלוּחַ –

וּלְשִׁירָיו אֵלֶּה נָא שִׂימָה לִבֶּךָ!

הֵן עַל בִּרְכֵּי הַשִּׁיר רָאִיתָ חַיִּים

עֵת אָבִינוּ הָרָם בַּשִּׁיר נִצֵּחַ!

בַּת שִׁירוֹ שִׁעַשְׁעַתְךָ עַל כַּפַּיִם,

בַּת גִּילְךָ הַחֶמְלָה – הוֹ אָח צוֹלֵחַ!

לִבְּךָ לֵב חָכָם, לָךְ נֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת,

וַתֶּאֱהַב גַּם שִׁירַי, “שִׁירֵי בַת צִיּוֹן”;

עוֹד יוֹתֵר מִכֻּלָּם שִׁיר הַקֹּהֶלֶת –

בּוֹ כָּל לִבִּי שָׁפַכְתִּי עַל גִּלָּיוֹן!

אַל נָא, אָחִי, מֵהֶם תָּסֵב אַפַּיִם,

הֵן יַלְדֵי אָחִיךָ אֹהַבְךָ הֵמָּה!

אַךְ זֹאת נֶחָמָתוֹ פֹּה לוֹ בַחַיִּים

וּלְחָלְיוֹ בָּם יִמְצָא רִפְאוּת נָעֵמָה!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.