רקע
ישראל דושמן
בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הוצאת "אמנות", תל אביב; תש"ו

בְּשַׁבָּת לִפְנוֹת עֶרֶב יָצְאוּ שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת תָּמָר וִיהוּדִית לְטַיֵּל בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַשְּׂדֵרוֹת מְלֵאוֹת אָדָם. כָּל הַסַּפְסָלִים הָיוּ תְּפוּסִים. הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הָיוּ מְבַקְּשִׁים מָקוֹם לָנוּחַ, אַךְ עַל דַּעַת הַיּוֹשְׁבִים לֹא עָלָה כְּלָל לָקוּם וְלָתֵת גַּם לַאֲחֵרִים לָשֶׁבֶת, כְּאִלּוּ הָיוּ הַסַּפְסָלִים מִקְנַת כַּסְפָּם. כְּשֶׁהָיָה קָם מִישֶׁהוּ לָלֶכֶת, הָיוּ מִסְתָּעֲרִים הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לִתְפֹּס אֶת הַמָּקוֹם.

תָּמָר וִיהוּדִית הָיוּ עֲיֵפוֹת מְאֹד וּבִקְּשׁוּ גַּם הֵן לָשֶׁבֶת. וְהִנֵּה שִׂחֲקָה לָהֶן הַשָּׁעָה וּבָרֶגַע שֶׁעָבְרוּ עַל יַד אַחַד הַסַּפְסָלִים, קָמוּ אִישׁ וְאִשָּׁה לָלֶכֶת וּשְׁתֵּי הַיְלָדוֹת מִהֲרוּ לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָם. הֵן שָׂמְחוּ מְאֹד וּמֵרֹב שִׂמְחָה אַף נָתְנוּ קוֹלָן בִּצְחוֹק. תָּמָר וִיהוּדִית הָיוּ חֲבֵרוֹת עוֹד מִגַּן הַיְלָדִים וּמֵעוֹלָם לֹא הָיוּ בְּרֹגֶז. תָּמִיד הָיְתָה בֵּינֵיהֶן הַסְכָּמָה. בְּצֶדֶק קָרְאוּ לָהֶן “הַנֶּאֱהָבוֹת וְהַנְּעִימוֹת”.

“יֵשׁ לָנוּ מַזָּל!” צָחֲקָה תָּמָר. “יֵשׁ וָיֵשׁ!” חִיְכָה יְהוּדִית.

וְהִנֵּה רָאוּ הַיְלָדוֹת שְׁתֵּי נָשִׁים זְקֵנוֹת עוֹמְדוֹת עַל יַד הַסַּפְסָל שֶׁמִּמּוּלָן וּמְבַקְּשׁוֹת מֵאֵת שְׁנֵי יְלָדִים לְפַנּוֹת לָהֶן מְקוֹם.

“בְּרֶגַע זֶה יָשַׁבְנוּ”, אָמְרוּ הַיְלָדִים, “גַּם אֲנַחְנוּ עֲיֵפִים”.

“תָּמָר!” אָמְרָה יְהוּדִית, “נִתֵּן לַזְּקֵנוֹת לָשֶׁבֶת. טוֹב?”

“בְּוַדַּאי!” הִסְכִּימָה תָּמָר, “לֹא יָפֶה מִצַּד הַיְלָדִים”.

“בְּבַקָּשָׁה, גְּבִירוֹת!” קָרְאָה יְהוּדִית לַזְּקֵנוֹת, “אֲנַחְנוּ נְפַנֶּה לָכֶן מָקוֹם”.

שְׁתֵּי הַזְּקֵנוֹת נִגְּשׁוּ וְתָמָר וִיהוּדִית קָמוּ וְנָתְנוּ לָהֶן לָשֶׁבֶת.

“חֵן-חֵן, יְלָדוֹת טוֹבוֹת!” אָמְרוּ הַזְּקֵנוֹת.

“אֵין דָּבָר!” אָמְרוּ תָּמָר וִיהוּדִית יַחַד, “כְּבָר נַחְנוּ דַּיֵּנוּ”.

וּשְׁתֵּי הַחֲבֵרוֹת הָלְכוּ לָהֶן שְׂמֵחוֹת וְטוֹבוֹת לֵב וּמֵרֹב שִׂמְחָה, כְּדַרְכָּן, נָתְנוּ קוֹלָן בִּצְחוֹק.

“הֵיטַבְנוּ לַעֲשׂוֹת!” אָמְרָה תָּמָר לִיהוּדִית, “לֹא כֵן?”

“אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת עַצְמִי טוֹב מְאֹד”, נֶהֶנְתָה יְהוּדִית.

אֵיךְ הִרְגִּישׁוּ אֶת עַצְמָם שְׁנֵי הַיְלָדִים הָהֵם, תְּנַחֲשׁוּ אוּלַי בְּעַצְמְכֶם, יְלָדִים.

המלצות קוראים
תגיות