מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עַל גְּדוֹתֶיךָ יַרְמוּךְ

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

נַחֲלִי, נַחַל-חֵן,

לְבַדְּךָ פֹּה תִּדְרֹךְ.

בֶּן-הָרִים וּמֶרְחָק –

וּבַגַּיְא נְתִיבְךָ.

הַקּוֹל אִם נֶחְבָּא –

עַזָּה כֹּה עֵינְךָ.

נִסְתָּר בֶּעָרוּץ,

תִּתְגַּל בְּמַפְתִּיעַ;

אָרְחוֹתֶיךָ עֲנְוָה,

שׁוֹבָבִים גְּוָנֶיךָ.

לְרַגְלְךָ נָע הַצֹּאן,

כַּשַּׁלְוָה תּוֹךְ שַׁלְוָה.

גַּם מֶמֶשׁ יֵשׁ בּוֹ,

גַּם מֶרְחָק לֹא נִתְפָּס:

מִן הָאָז הוּא נוֹהֵר,

מִן הָרֶגַע חוֹמֵק –

נַחֲלִי, נַחַל-חֵן,

אֲחִי הַיַּרְדֵּן.


ב

עַל גְּדוֹתֶיךָ, יַרְמוּךְ,

הָרוּחַ יוֹשֵׁב:

הָיוּ פֹּה גְשָׁמִים?

אָן הָלְכוּ, הָרוֹגְשִׁים?

אֵיךְ הָלְכוּ, יְחֵפִים?


גִּלְעָד וְגוֹלָן

מַפְלִיגִים בֶּהָגוּת:

עֲמוּסֵי-נְצָחִים,

קָרְבוּ זֶה אֶל זֶה

לִשְׁתִיקַת-מֵרֵעִים – –


תש"א

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

זלמן שניאור: המתגושש

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


פורסם ב“דבר”, כ“ו אדר תרצ”ו, 20.3.1936


המשורר-האמן שניאוּר, עם כל עצמת תשוּקת-הדוֹדים אשר בשירתו, – יותר משהוא פרוֹידיאַני, הרי הוא אַדלריאַני, כלומר, השאיפה לכוח היא העליונה והשלטת בו, וחשקוֹ לאשה אינו אלא סוּג אחד של גילוי-כוח, וחסרה זִמרתו את המסתוֹרין של המין, את העבודה שבאהבה.

שניאוּר הוא האפיקוֹרוֹס הראשון בשירה העברית. “אפיקורוס” במשמעות הכפוּלה: כופר בכוח מוּסרי נסתר ועליון, ורודף תענוגים. בעל עצמיוּת חזקה, שאינה יכולה להתמוגג בתנועת-המונים סוחפת או למצוא נוחם באידיאלים ארעיים, - משרים עליו השמים הריקים תוּגה של יתמוּת, והטבע נראה לו כאויב אחד גדול:


יוֹדלי-לי, אפפוּני ענקים במעגל,

צחוק חתוּל ועכבר בי – אדם – יצחקוּ;

כיתרני גדוד חידות מוּזרוֹת וקפוּאות,

לשונות האבן לנגדי תארכנה

וּבזות בעיני-הסלע הבוֹלטות;

יוֹדלי-לי, אני נידח בהרים!

***

יוֹדלי-לי, יוֹדלי-לי, אני חגב בין אימִים, –

רסיס-חיים בין משברי-מוות שאוּבנוּ;

דם פוֹשר בעוֹרקי, מעט שאר על עצמי,

פלח-סלע מתגלגל, זיז אחד של קרח,

ואני נשחק כיתוש בין פטיש וסדנו;

יוֹדלי-לי, אני מישחק בהרים!

(שירת הרועה – בהרים)


אך כל זמן שהיתוּש-האדם עדיין לא נתמעך, ודמו חם, ושערותיו עבוּתות ושחורות, וגובה-קומה לו, יכול הוא להיאבק עם הטבע-הענק ולהכריחו לתת ליצוּרו-צעצועו הנאות חריפות, שכרונות-חוּשים, רגשות ממשלה ונצחון.

ההסתערות החושנית על העולם מצד שניאור היחיד, משתלבת יפה עם התנערוּת האוּמה לחידוּש-חיים, עם פריקת עול הגלוּת והמסורת, וריווּי פתאומי לצמאון שנכבּש אלפי שנים. וכן הוא נושא מול ההרים השווייצריים את דבר-מרידתו באמו-חורגתו הגלוּת, אשר מעולם היתה גוערת בו: “אַל תקח!” –:


אך שמעו נא שחקים לי גברים ועדים ההרים הללו.

נשבעתי!

כי כל אשר מנעה חורגתי וגזלה מדמי ובשרי

אמלא בעיני הבהירות וארכוש באזני הסופגות:

את בטני הצוֹמקה מרעב אשביע בריח השדמות,

בשחרים הכלילים ורווּיים לחיי החיוורוֹת אתלע,

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.