מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אוֹדְךָ,

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

אוֹדְךָ,

כִּי פְּגַשְׁתַּנִי נַעַר וַתְּהִי לִי לְחָבֵר.

לַבְּרִית אִם נֶאֱמַנְתִּי, הַנֵּדֶר כִּי אָפֵר –

אוֹדְךָ, הַשִּׁיר.


אוֹדְךָ,

גּוֹאֲלִי מֵחֵטְא, פּוֹדֶה מַרְגָּלִיתִי מִסְּחִי.

לְוִדּוּיִי אַתָּה הָאֹזֶן, הַלֵּב לִמְרִי-שִׂיחִי –

אוֹדְךָ, הַשִּׁיר.


אוֹדְךָ,

פּוֹקֵד צְרִיפִי. בְּבִסּוּמֵי אֲדָר וּבְעֶלְפוֹן תַּמּוּז.

גִּלִּינוּ אֶת לִבֵּנוּ, וְלָנוּ – סוֹד כָּמוּס.

אוֹדְךָ, הַשִּׁיר.


חשון תש"ג

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

קריאה וזמן

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

ברוך-בנדיט הזקן חלץ תפלין דרבנו תם מעל הקרקפתא והזרוע ונשאר עטוף עוד בחלוקא דרבנן, ויושב אצל הכירה בכדי להראות לקונו, שלא קשה עליו ישיבתו בקלויז. אדרבה, קשה עליו פרידתו מן המקום הזה.

ואז התלקטו אליו שנים-שלושה אברכים שנשארו עוד בקלויז והמתינו לו עם החלק של יי“ש שנשאר למענם מן ה”יאהרצייט." יתר החסידים התפללו היום תפילה חטופה, מפני שהיום יום חמישי בשבוע, יום השוק בעיר, וצריך להיטפל זה אל חנותו וזה אל בני השוק, למכור או לקנות, לתווך בין המוכר והקונה, בכדי שירוויחו, כמה שחתכו מן השמים, ליום השבת.

ומפני אותו הטעם בעצמו, שהיום יום חמישי בשבוע, לא יכול ברוך-בנדיט להיות נחפז ומתפלל עם הציבור “שלהם.” אדרבה, הוא התאחר היום יותר על הרגלו, מפני שהיום יום חמישי לשבת שקורין בו “בשלח.” “שבת שירה” ממשמשת ובאה. הוא כבר חש ומרגיש הארתה והשפעתה של השבת הבאה. הוא התפלל היום באתערותא דלעילא. ניכר הדבר גם על פניו הנלהבים, מעל מצחו הנוצץ.

והם שותים “לחיים,” מברכים את הנשמה של היאהרצייט בעליה, וברוך-בנדיט אינו יכול לעצור בנפשו, שלא לספר את הדיבור, ששמע לפני איזו שנים, ושהוא מנקר עתה במוחו ובלבבו.

“זה היה בשנה האחרונה לפני פטירתו ז”ל. ואני נסעתי אז על שבת-שירה, שלא כמנהגי, ואני רואה בזה ממש השגחה פרטית, ממש כמי שעומד עליו מלאך ומכה על קדקדו: ‘שב בעגלה וסע.’ מן השמים זיכו אותי, שאשמע עוד את הדיבור הזה מפי קדשו ז"ל.

ואז היה ‘שולחן קטן,’ מפני שהיה אז קלקול-דרכים ולא באו אלה שדרכם לבוא, מפני שלא הכול יכולים לנסוע בשעת קלקול-הדרכים.

וזה היה אצלו זכותו יגן עלינו, כלל גדול: יותר שהשולחן קטן, יותר היתה תורתו ודיבוריו נכוחים ומלאים רזין.

והוא הפשיל את ראשו לאחוריו, כדרכו אצל השלחנות. ופתאום פנה אל “העולם” ופתח ושאל: מה קראו היום?

ואנחנו הסתכלנו איש בפני רעהו והשתוממנו, מה ענין לשאלה הזאת? וכי לא שמע הוא ז"ל מה שקראו היום בקלויז?

אבל יהושע’קע הגבאי, שהיה מלומד במופתים ונפלאות, גחין ואמר: ‘בשלח’ קראו היום. ואז התאנח ופתח ואמר:

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.