מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַחֵר

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַבַּיִת הוּקַם –

עַתָּה אֶהֶרְסֶנּוּ.

חֶלְקִי אִם שָׁפַר בּוֹ –

שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם:

בְּמוֹ יָדִי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם.


הִנַּחְתִּי מַסָּד

בִּבְכוֹר מַאֲוַיַּי

בִּצְעִיר הַחֲלוֹם

אֲקַרְקֵר אֶת הַסַּד –

קִירוֹת שֶׁהָיוּ לִי לְסַד.


כָּל יְקָר אֲגָרֵשׁ.

בַּמַּטֶּה שֶׁבַּיָד.

לְלֹא קֹרָא לִי אֶגְלֶה.

בַּשָּׂדֶה אַשִּׁיב אֵשׁ,

וּפְלִיט הַיָּקָר לִי – לָאֵשׁ!


שבט תש"ג

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

הזמנים משתנים

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

רגע אחד רצים זה כנגד זה באהבה ובגעגועים – אחדות שתהיה, להתחבר רוצים הם; ורגע שני הם קופצים זה מזה בשׂנאה ובגוֹעל והם מתרחקים זה מזה ככל האפשר.

וכן הדבר בין עמים.

לכּל זמן, אומר שלמה.

זמנים של משיכה הדדית וריצה זה כנגד זה, וזמנים של התרחקות ודחיה באים בחילוּפין.

אלה הם מוֹמנטים היסטוריים; תיזה ואנטיתזה.

ברגע של משיכה הדדית גובר הרגש האנושי, הנלבב, לכל מה שהוא אנושי. משתזרים מחוטי-זהב נלבבים האידיאלים הכלל-אנושיים ונארגים האינטרסים הכלל-אנושיים…

ברגע של דחיה נמשך כל עם בחזרה אל עצמו, הוא רוצה בהתבודדות, בחשבון-הנפש, להעמיק חקר בנשמתו של עצמו, רוצה לדלות מתוך האוצרות שמתחת לסף-ההכרה. אותה שעה פונה כל עם אל העבודה בביתו הוא, והוא מפתח את עצמותו שלו; והוא טוֹוה ואורג את החוטים המתמשכים מפנימיותו, מנשמתו, את העממי, את הלאומי המיוחד לו.

והסינתיזה?

אנושות העתיד, שתהיה מורכבת מעמים יחידים חפשיים, עצמאיים ועצמיים.

רחוק העתיד; זמן רב יימשך עוד התהליך ההיסטורי של משיכה הדדית ודחיה, - התקופות הללו מתחלפות במהירות גדלה והולכת, אף-על-פי-כן נמשת כל תקופה כזאת זמן ארוך למדי, וחיי האדם כל-כך קצרים…

חי אדם את חייו הקצרים מתוך זכרון קצר באחת מן התקופות, והריהו סובר, שכך הם כל הזמנים; ואם התקופה נגמרת בחייו עוד, והוא עצמו אינו מסוגל עוד להשתנות, - כבר הוא מוּרגל, כבר מאוֹבּן, - הריהו רוצה להמשיך את התקופה היוצאת ולהאריכה על כרחה! ואם אינו יכול, - ידיו של אדם קצרות מדי, רפויות מדי, - הריהו מתיישב לו ועוצם את העינַיִם, שלא יראה לפחות מה שמשתנה בלא השתתפותו ושלא ברצונו, והוא יושב בחבּוּק ידים וחולם לו את דורו שלו, את התיזה שלו…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.