בָּרוּךְ אַתָּה, עַרְעָר דָּלוּק בִּקְצֵה הַכְּרָךְ.

לְמִי נִזְעַקְתָּ? לַכּוֹכָב אֲשֶׁר הֻדָּח?

חוֹלֶה הַיֶּלֶד, כִּי תָּעִיר עַל מִטָּתוֹ?

אֶחָד נָזִיר מֵאִיר הַנֶּפֶשׁ מֵחֲטֹא?

אוּלַי סְתָם כָּךְ נִשְׁכַּחְתָּ מִן הַלֵּב

וּלְעֵין-אֵין-כֹּל אוֹרְךָ, כַּזְּמָן, דּוֹלֵף, דּוֹלֵף?

בַּדֶּרֶךְ לִי נִקְרֵיתָ. בָּאֶמְצַע. אֶל הַסּוֹף.

דְּלָק-נָא, חַלּוֹנִי, הָאוֹר אַל תֶּאֱסֹף.

אֲנִי הַיֶּלֶד. זֶה אֲנִי עַל עֶרֶשׂ-דְּוַי.

וְאַךְ הָאֵם לֹא עוֹד תִּקְרַע אֲרוֹן-הַקֹּדֶשׁ: וַי לִי, וַי!

אֶשַּׁח עוֹד עַל הַסֵּפֶר, טֶרֶם סְגַרְתִּיו –

אַךְ הוּא שָׂרוֹף נִשְׂרַף, אֶפְרוֹ – בְּכָל נָתִיב.

אֲנִי, אֲנִי זֶה הַדָּלוּק שָׁכוּחַ, כָּךְ.

וְאֶל אֹזֶן לֹא-שׁוֹמְעָה אֶשָּׂא: קָחֵנִי-נָא, אַךְ קַח!

אֲנִי הוּא הַדּוֹלֵק, אֲנִי גַם הַמּוּאָר.

אַתָּה עֵדִי בִּקְצֵה הַכְּרַךְ, הָהּ, אוֹר עַרְעָר – –

תש"ה