מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תֵּלֵךְ, יַלְדִּי

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

“תֵּלֵךְ, יַלְדִּי, תֵּלֵךְ. הַדֶּלֶת הֵן פְּתוּחָה” –

אֲנִי מַפְלִיג מֵאוֹר הַבַּיִת וְהוֹלֵךְ.

“אַל-נָא תִּירָא: אֲנִי דוֹבֶרֶת עוֹד אִתְּךָ” –

מִסּוֹף הָאֲפֵלָה הִבְהִיק זִיו חִיּוּכֵךְ.


אָז רַד הָאֹפֶל בִּי, הַפַּחַד הָרִאשׁוֹן.

וְאַךְ הַקּוֹל שִׁדֵּל: “אֲנִי אִתְּךָ דּוֹבְרָה”.

נִפְלָא הָיָה לָשׁוּב. “פָּחַדְתָּ, טִפְּשׁוֹן?” –

וְעַל פָּנַיִךְ עֶצֶב רַךְ וְאוֹר-הַמְּנוֹרָה.


מֵאֹפֶל יוֹם אֶקְרָא עַתָּה: דַּלְתִּי פְּתוּחָה.

הֲבָא-קוֹלִי אֵלַיִךְ, אִמָּא, אִם יָבוֹא?

מֵאוֹר בֵּיתֵךְ הָגְלֵית, הִפְלַגְתְּ בַּחֲשֵׁכָה –

וַאֲנִי לָךְ אוֹר בֵּיתִי זָרַעְתִּי וְזִיווֹ.


כָּמוֹךְ רָצִיתִי קְרֹא הַיּוֹם: תֵּלְכִי, אִמִּי,

אֲנִי דוֹבֵר אֵלַיִךְ, עוֹד דּוֹבֵר.

לוּ בָּא אֵלַי הֵד צַעֲדֵךְ מִתּוֹךְ הַדְּמִי –

אֵלָיו יוֹמִי קַשּׁוּב, אֵלָיו הַלַּיְלָה עֵר.


אדר תש"ג

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)
  5. לא"י רופין (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

הקהל דורש

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

מוֹדעות ארוכות וגדולות הודבקו בכל חוצות העיירה. אותיות מרובות-גונים: ישרות, מפותלות, שחורות, אדומות – צעקו קול אחד: דוֹסטוֹיֶבסקי על הבמה! “החטא ועונשו” על הבמה!! ראַסקוֹלניקוֹב על הבמה!!!

– “התלך?” – הוא שואל את מרעיו.

– שאלה היא? “החטא וענשו”!

– דבר פּיקאנטי? הא?

– שאלה היא: “החטא וענשו”.

– וסיפור המעשה?

– האומנם לא תדע?

– אֶ-אָה… קראתי לפני רבות בשנים…

– גיבור-הרומאן הורג זקנה…

– אח, כן, כן… הורג..

בשעה השביעית לפנות ערב כבר היה אצלה.

– לכי ונלכה אל התיאטרון… כרגע!

– כרגע?

היא היתה שרויה בצער: בחנות-הספרים ונתנו לה לא את התחלת הרומאן: “ארבעים משחקי-בקוביה וכלה אחת”, כי אם את חלקו השלישי; ולפיכך כשישבה בצהריים לקרוא לא ידעה, מי היא מַתּילדה, ועל מה היא, האומללה, שותה סף-רעל!

– נו, הכּוֹני כרגע!

– כרגע? התפעלות זו…

– איככה! מה את מדברת! כלום יודעת את, מה מציגים היום?

– מה? “שני יתומים”? “המכשפה”?

– לא… “החטא וענשו”…

– אח, דרוש ללכת… ומה יוצג שם?

– האומנם לא תדעי? הורגים זקנה אחת…

– הורגים?

הכנת תלבשתה לא ארכה אף חצי שעה.

ואף על פי כן איחרו!.. הכרטיסים כמעט שאפסו… הגאלריה כבר הייתה מלאה עד אפס מקום… איש ניצב על כתף-רעהו… נדחקו, התגוששו, גידפו, הזיעו…

לבסוף מצאה היא מקום לשבת עליו, והוא ניצב צפוף על ידה.

המסך הורם. היושבים הנדחקים עמדו…

– אח, אנכי איני רואה דבר… סכים בעדי…

– לעת-עתה אין מה לראות: שיכורים בבית-מרזח…

– והם יהרגו?.. אח, אילו שמעתי דבר, למצער…

– לעת-עתה אין מה לשמוע… התייצבי גם את… רואה את אותו הדלפון?..

– היושב אל השולחן? השותק? והמטורף?..

– זה לא מטורף… זה שיכור…

– נו, יהא שיכור… אבל מדוע אין קולו נשמע?

– באמת… צריך לפקד עליו… כסף הלא לקחו… ישחקו כהוגן…

– הוי, אני שבה הביתה!..

– בבקשה ממך… הימלכי… דמי הכרטיסים הרי לא יושבו… ומה מלאכותיך בבית?..

– אַי, נשובה-נא!.. ההבל, הלחץ… ואילו, לכל הפחות…

– באמת, צדקת… שערוריה היא מצדם… דבר לא נשמע…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.