מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[לְמִי אוֹצְרוֹת קֹרַח]

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְמִי אוֹצְרוֹת קֹרַח

וּלְמִי עֶשֶׂר מַכּוֹת

וְלִי שֶׁבַע בָּנוֹת

אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת.

הָאַחַת הִיא גְרוּשָׁה

עֱגוּנָה מִשְׁנֶהָ,

הַשְּׁלִישִׁית אַלְמָנָה

וּכְרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

הָרְבִיעִית בּוֹגֶרֶת,

הַחֲמִשִּׁית יְרוֹקָה,

הַשִּׁשִּׁית מֵינֶקֶת

בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה.

וְהַשְּׁבִיעִית מֻפְקֶרֶת

וּמוּטָב שֶׁתָּמוּת –

וְטַעֲמָן שֶׁל כֻּלָּן

כְּרִיר הַחַלָּמוּת.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בנדוד הצפרים

מאת שמחה בן-ציון (זכרונות ויומנים)

הנה כלה הקיץ, חג האסיף יחלוף, מתקדרים עבים, עולים ומאפילים כל זוהר וכל צוהר-תכלת בשמים. עלים, פאר הקיץ והדרו, נופלים כמושים, מתגוללים כאשפה בקרב חוצות, ורוח בזעפו יטאטאם… וכבת קול יוצאת ומיללת, בארובת הגגות תבוא ותהגה נכאים, בכה תבכה בלילות על הקיץ הגווע, תקום בבוקר – החסידות שעל גג הסוף שבקצה העיירה – אַיָן? אנה באו הן ובניהן יחד?

אומרים: בככר של שפת הנחל, שמה נועדו יחד כל החסידות מכל הכפרים שבסביבה, מחנה גדול אחד נאספו – ובשירה אחת עפו מכאן.

ושאר הצפרים היכן?

הנה הסנוניות שבעיירה מתחת כל גג נאספה כל הקהילה לבית-הכנסת. שם על גגו, על ראש כפּתו, ועל שיני החומה והזיזין שלמעלה עמדו, והרוח עליהן מטפחת ברביבי גשם, והן מתכנסות לתוך כנפיהן המרושלות ומרעידות, לקנן לא יבואו ועוּף לא יעופו. ולמה הן ממתינות? –

ממתינות – והקהל הולך הלוך ורב, מכל הסביבה נאספו קהל גדול מאד, יחידות מתעופפות לפעמים סביב המחנה – כמפקדי כל הצבא. והנה יצא צפצוף-תרועה אחד – וירוֹמו יחד…

כרשת אחת שחורה פרוּשׂה, שטה ומפליגה שם בקדרוּת הענן, נישאה מן העין – ונתיתמה העיירה.

את המראה הזה בעיני ראיתי ולבי, לבי נער, הגה, בכה בקרבי נכאים: מי יתן לי אֵבר כסנונית – ועם המחנה הזה התעופפתי מפה גם אני!

והנה הגיעה השעה ואף אני כצפור נדדתי.

אל ארץ אחרת ביקשתי מפלט לי מארץ מולדתי, אשר כבן-חורג הייתי לה. ואל ארץ חמה, גם אנכי באתי, אל ארץ קדומים ארץ אבותי הקדמונים באתי לתור לי מנוח – לבנות קן לי לבנַי יחד.

והנה גם פה בארץ הזאת פגשתי במחנות-שמים אלה.

פגשתים בחזירתן שמה אליכם, בני מולדתי, בדרך שובן לארצותיכם ראיתים…

באחת ממושבות יהודה, בבית ידידי, אשר ב“נס-ציונה” הקטנה, שם עמדתי ומן החלון הפתוח נשקפתי מערבה; צופה הייתי בשקיעת חמתו הנהדרה של יום שבט. האויר הפושר נתמלא גוני-פז וארגמן, וירקרק – גבעות ועצי-פרדס נחפו זהב – והנה ברד, כעין ברד שחור נופל שם מעבר לפרדס…

רגע – ואלפי סנוניות מלאו את המושבה.

אלו בענפי האילנות ובראשי הגגות נאחזו, ואלו עודן מתעופפות ברחובות לבקש מנוח.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.