לְמִי אוֹצְרוֹת קֹרַח

וּלְמִי עֶשֶׂר מַכּוֹת

וְלִי שֶׁבַע בָּנוֹת

אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת.

הָאַחַת הִיא גְרוּשָׁה

עֱגוּנָה מִשְׁנֶהָ,

הַשְּׁלִישִׁית אַלְמָנָה

וּכְרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

הָרְבִיעִית בּוֹגֶרֶת,

הַחֲמִשִּׁית יְרוֹקָה,

הַשִּׁשִּׁית מֵינֶקֶת

בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה.

וְהַשְּׁבִיעִית מֻפְקֶרֶת

וּמוּטָב שֶׁתָּמוּת –

וְטַעֲמָן שֶׁל כֻּלָּן

כְּרִיר הַחַלָּמוּת.

שיר עם, נוסח ב‘, כתב-יד. נדפס ב“כנסת” א’, תרצ"ו, עמ' 24