מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מַעֲרִיב

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

עַל חֶבֶל יַלְדָּה מְנַתֶּרֶת,

בַּגִּנָּה מְרַקְּדָה הַמִּמְטֶרֶת:

הַעֲרִיבָה, הַיּוֹם: הַיַּלְדָה תְּנַתֵּר,

הַעֲרֵב: הַמִּמְטֶרֶת תַּמְטֵר.


צְלָלִים מִתְדַּבְּקִים לְגָדֵר,

וְנַעַר נִשְׁבָּע וְנוֹדֵר:

הַעֲרִיבָה, הַיּוֹם: צֵל דָּבֵק לְגָדֵר,

הַעֲרֵב: עוֹד הַנַּעַר נוֹדֵר.


קֵן עָלוֹם בֵּין עַנְפֵי הָאִילָן,

חִמְרִיּוֹת מַנְעִימוֹת אֶת קוֹלָן:

הַעֲרִיבָה, הַיּוֹם: קֵן עָלוּם בָּאִילָן,

חִמְרִיּוֹת בּוֹ יַנְעִימוּ קוֹלָן – –

תש"ח

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)
  5. לא"י רופין (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

תמונות קטנות

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

מי מהן?

א.

היפה מכל פסלי-האבן שבגן וֶנוּס — אלילת היופי היוָנית. עשויה שיש לבן, על-גבי כן ירקרק מבהיק, עומדת האלילה היפה ומביטה בעיניה הפתוחות-הגלויות על ערוגה של חבצלות וּורדים רעננים.

בשדרה מופיעה נערה כבת תשע-עשרה. פניה קורנים בשמחה, מעיניה נתזים החיים הרעננים, הבריאים. היא הולכת אל ונוּס.

במשובה היא קופצת ועולה על הכן — קומה אחת ושמות אחת לה ולאלילה.

דבר זה משמח אותה, מצהיל את רוחה. היא חובקת בידה הצחורה את צוַאר-השיש של האלילה, משימה את שפתיה הרעננות, האדומות אודם-אלמוג, על שפתי האלילה.

כך שוהה היא רגע. וכל העובר שואל את עצמו:

– מי מהן יפה יותר? זו של אבן, או זו של בשר ודם?

ב.

מחורי שמשה עבה מצוחצחת, בחלון-הראוה של בית-מסחר לדברי-מוד"אַ עומדת יפהפיה עמוסה צרכי-הלבשה ותכשיטים מתכשיטים שונים, אך היא עצמה עשויה שעוָה.

השפתים אדומות שלא כדרך הטבע נכּר שאך זה עתה צוּבּעו מחדש וצביעה גדושה ביותר; הפנים חיורים-צהבהבים. העינים הפתוחות לרוַחה — בוהות, בלא מבט; אך נוראות מכל הן הגבות: שורה של שערות קשות וזקופות, המרוחקות זו מזו…

בפנים, בחנות המאופלת למחצה, קונות נשים מיני סרטים ושנצים.

– נערתי — אומרת הגברת כבדת-הבשר את הנערה-המוכרת — הוציא נא לי את הסרטים האדומים מחלון-הראוָה.

הנערה מצייתת.

הליכתה עייפה ולא-בטוחה; בהתאמצות היא פותחת לרוָחה את עיניה האדמדמות, שלא להרדם אגב הליכה. פניה יפות, אך עמומות, צהובות ובלויות; השפתים אדומות, אך נכּר — זה עתה צבועות מחדש.

היא פותחת את החלון, מתכופפת מעל לבובת-השעוָה ומחפשת את הסרטים. בתוך כך היא שוקעת בהרהור, ותולה מבטה בחלל-האויר…

כך שוהה היא רגע. וכל העובר ברחוב שואל את עצמו:

– מי מהן נוראה יותר? זו של השעוָה, או זו של בשר ודם?

מנוּוָל

א.

אדם עשיר נוסע ברחוב ורואה פושט-יד עומד כך ומצפה לנדבה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.