הָאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת הֵן –

מִן הַגַּן וּמִן הַטָּף.

וְלֹא רַבּוֹת הֵן בְּמִסְפָּר –

מֵאָלֶ“ף וְעַד תָּי”ו

הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת –

מְלֵאוֹת חָכְמָה כְּמוֹ רִמּוֹן.

סְפָרִים שְׁלֵמִים כּוֹתְבוֹת הֵן,

וְשִׁירִים יוֹדְעוֹת – הָמוֹן.

הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלּוּ!

בָּנוֹת וַחֲבֵרוֹת טוֹבוֹת.

הוֹלְכוֹת הֵן יַחַד בַּשּׁוֹרָה,

וְיָד בְּיָד הֵן מְשַׁלְּבוֹת.

וְאַף אַחַת קוֹל לֹא תָּרִים,

וְלֹא תִּקְפֹּץ: אֲנִי! אֲנִי!

תָּמִיד חַיּוֹת הֵן בְּשָׁלוֹם,

וְלֹא רָבוֹת הֵן עִם בָּנִים.

הִנֵּה הֵן כְּבָר אוֹמְרוֹת:

“שָׁלוֹם לָךְ, כִּתָּה אָלֶ”ף, שָׁלוֹם!"

וְחוֹחִיּוֹת מֵעַל הָעֵץ עוֹנוֹת,

וּסְנוּנִיּוֹת שֶׁבַּחַלּוֹן - -

תשי"ב