אִמְרוּ, כִּי הָיָה זֶה סִפּוּר שֶׁל בַּדִּים.
אִמְרוּ: לַהֲדָ"ם
בְּיָדִי תִּינוֹקִי. פְּעוּטִי בּידִי.
בַּכְיָן וְחַיְכָן וְאַכְלָן וְאָדָם.
הַאֲנִי הִתְיָצַּבְתִּי מוּל הַהוּא שֶׁקָּרַב עַד הֲלוֹם
וּבְיָדוֹ הַחֶרְמֵשׁ – –
“לֹא אֶתֵּן! לּא אֶתֵּן! לֹא תִּפְרֹץ הַחַלוֹן!” –
וּבְיָדִי – אֶצְבָּעוֹת רַק חָמֵשׁ.
אִמְרוּ: שֹאִי בְּנֵךְ! הָיָה זֶה סִפּוּר שֶׁל בַּדִּים.
אִמָא, חַיְכִי: חֲלוֹם רָע – –
זֶה אַתָּה, תִּינוֹקִי, זֶה אַתָּה, בְּיָדִי.
וּמְאוּם לֹא קָרָה לָךְ, מְאוּם לֹא קָרָה – –
תשי"ב