כַּף יָדְךָ מִתְפַּנְּקָה בְכַפִּי, תִּתְעַדֵּן,
וּשְׁנֵינוּ הוֹלְכִים פֹּה, אֲנַחְנוּ יַחְדָּו.
פֹּה הַנַּעַר יְרֹק-הַמֶּבָּט, הַיַּרְדֵּן.
נְהָרַת-רִגָּעוֹן. וַאֲנִי מְרֻדָּף.
מִזְרָם בּוֹ עָבַר בַּיַּרְדֵּן, קְדוֹרַנִּי.
מְעַמְעֵם אֶת עֵינֹו, מְאַפְלֵל.
חַמָּה לֹא לָקְתָה! וְאוּלַי זֶה אֲנִי
הַנִּשְׁקָף…גְּלוּי-עַיִן אֲנִי וּכְנוֹפֵל.
הִטִּיל אֶת אַרְסוֹ בִּי הַצֵּל מִמַּאֲרָב –
טְרַדְתִּיו בְּמַקְלִי, גֵּרַשְׁתִּיו בְּלֹאִי.
מְחַרְמֵש אֶת יָדוֹ, מְחַלְחֵל כְּאֶל קְרָב:
הָשִׁיבָה הַטֶּרֶף הוֹצָא מִלֹֹּעִי!
אַל תִּשְׁעֶה, מֻצָּלִי, אַל תִּשְׁעֶה לַמִּזְרָם
הַקּוֹדֵר, לָאֲנִי הַנִּשְׁקָף בַּיַּרְדֵּן.
הַקְשֵׁב לַהַרְדּוֹף הַלּוֹהֵט בְּקוֹל רָם,
פַּנֵּק יָדְךָ בְּכַפִּי, פַּנֵּק וְגוֹנֵן…
תשט"ז