מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּזֶּלֶת וְחוֹף-הַרְדּוֹפִים

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

מוּל כְּנֶסֶת-גַלִּים – נְהָרָה בַּכָּחֹל – הִתְיַצְּבָה לָהּ בַּזֶּלָת.

גִּבְהַת-לֵב. גּוּשִׁית-שֵׁת. וְעוֹטָה עֲדֵי שֹׁבֶל זְעֵפוּת כְּאַדֶּרֶת.

בְּסַעַר כָּבוּשׁ מֵעָלֶיהָ כָּל קֵן, כָּל צִפּוֹר מְנַשֶּׁלֶת.

גַּלִּים מַרְבִּים לַהַג לָבָן – בַּשְּׁתִיקָה הָאַחַת הִיא קוֹדֶרֶת.


אָבִיהָ – הַר גַּעַשׁ, וְאִמָּהּ הַלַּבָּה שֶׁפָּרְצָה לָהּ צוֹהָלָת.

מִנֵּבֶךְ מַתְהִים אָז זֹרְקָה לַמְּרוֹמִים – הִיא זוֹכֶרֶת.

הִפְקִירוּהָ גַם אַבָּא, גַם אִמָּא? – אַךְ לֹא יֱתוֹמָה הִיא, לֹא יֶלֶד.

ִנקְלִים לִטּוּפַיִךְ, מִסְכֵּנוֹת סוּפוֹתַיִךְ, אֶח, סַבְתָּא כִּנֶּרֶת.


אַךְ יֵשׁ וַחֲצוֹת לַבַּזֶּלֶת תִּקְרַב בִּצְעָדִים יְחֵפִים,

ְוזֵר בְּיָדֶיהָ חָבוּק, זֵר-עֲנָק: חוֹף הַרְדּוֹפִים –

וְהָיָה הַוָּרֹד, כִּנְשִׁימַת סְעָרָה, בִשְׁחוֹר הַבַּזֶּלֶת – –


נוֹשְׁרָה זְעַפוּת, נֶאֱסֶפֶת, שְׁתִיקָה מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּגַל צַהֲלוּלִים,

חַיַּת-הַבְּרֵאשִׁית מִתְבַּיֶּתֶת, עִם סְדָן וְעִם רֶגֶב תַּשְׁלִים –

לִהְיוֹת לְמַסָּד פֹּה וָקִיר, לִהְיוֹת לֶחָסוּת הַחוֹמֶלֶת!

תשי"א

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

מימין ומשמאל

מאת בר טוביה (מאמרים ומסות)

לנו אומרים: תשועת ישראל תלויה בהתקדמות האנושית; ישראל ומצבו בעמים הוא המודד את מעלות ההתקדמות של האנושות. עולה ישראל – סימן טוב להתקדמות. יורד ישראל – סימן רע להתקדמות.

וראה זה פלא. הקצוות נוגעים זה בזה, ואין ביניהם אפילו כמלוא נימה. כשלומי אמוני ישראל, כמאמיני ההתקדמות – עיניהם נשואות אל החוץ: לחסד לאומים. ואם אלה אומרים: “יתן ה' בלב השרים והיועצים לעשות טובות עמנו ועם כל ישראל” – אומרים אלה: תתן ההתקדמות בלב העמים והמפלגות לעשות טובות עם שרידי עם עני ודל. הצד השווה שבהם – שאלה ואלה נואשים כלפי פנים, ומלאים תקוות מזהירות כלפי חוץ,

מי יודע, אם עליית ישראל וירידתו הן המודדות באמת את מעלות ההתקדמות של האנושות? אבל מי האיש, אשר לא ידע מה היא תקוות עם ואדם אשר נואשו מכוחותיהם המה, ותמכו את יתדותיהם בכוחות אחרים חיצוניים?

האמונה האמיתית באלוהי העולם ובהתקדמות המין האנושי – בתוך הלב היא שוכנת. “ושכנתי בתוכם” – ממש. מי אשר אלה לו בתוך לבו, במעמקי נפשו, הוא לא ידבר, כי אם עשה יעשה וגם יכול יוכל. הוא מלא עוז ועצמה, בוער באש אמונתו, הולך הכוח האש הגדולה הזאת מחיל אל חיל ומתגבר כארי על כל המכשולים והמעצורים אשר סביב שתו לו. הוא מנצח בעולם, כי ניצח את העצלות והעמידה שבלבו פנימה.

אולם, מי האיש אשר שבת מכל עבודה עצמית ואמר בשפתיו: השלכתי את יהבי על ה' והוא יכלכלני, או: הנה ההתקדמות הולכת וקרבה, והיא תמלא את כל משאלותי – תמיה אני, אם לבו עמו ואם יש אמונה בלבו. מה דמות נערוך לאמונה, אשר לא תצית בלבבות מוקדי אש, אשר לא תפיח באדם רוח כבירה לעבוד ולפעול בעולם, לגלות את עצמותו לכל מלואה, לכל שיעור קומתה?

באו מילים חדשות לעולם. אפס ישן הוא התוכן. קול דברים אנחנו שומעים. אין מאומה זולתי קול, – קול דברים עתיקים. כבר יצאו השוטרים מבתי-מדרשות – והפיות עודם פתוחים לתפילה תפלה, והקהל, החל מסטרא דימינא שבימינא וכלה בסטרא דשמאלא שבשמאלה, עונה ואומר: “יתן ה'” או “תתן ההתקדמות”.

ב

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.