מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לָמָּה לֹא?

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

לָמָּה לֹא לִשְׁתּוֹת? –

לְחַיֵּי רַקֶּפֶת שֶׁנָּבְלָה,

לְחַיֵּי חוֹחִית אֲשֶׁר נָפְלָה,

לְחַיֵּי סוֹנֵיטָה שֶׁאָבְלָה, –

לָמָּה לֹא?


הַיּוֹנָה לֹא שָׁבָה עוֹד,

מִגְדָּלֵנוּ לֹא יֶחְדַּל מֵרְעֹד,

רַק צִלֵּנוּ לֹא יִבְגֹּד –

לָמָּה לֹא לִשְׁתּוֹת?

לָמָּה לֹא?

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

אסונה של אָפְיָה

מאת נחמה פוחצ'בסקי (פרוזה)

היטב חרה לה, לאָפיָה, כשבבית האשכנזי, שהיא עובדת בו, עלבו את מוסה שלה. הוא נכנס לבקש ממנה את המפתח ופניו מכוסים פיח, ראו אנשי הבית ופרצו בצחוק. נתבלבלה אפיה, שהיתה מנגבת אז צלחות לאחר השטיפה, ליבה התחיל דופק בחוזקה וידיה רעדו עד כדי כך, שהִפילה צלחת, שנשברה לרסיסים. היא פרצה בבכי ולא שמה לב לשברי-הכלי, ליבה רתת לכבוד בעלה שניפגע כאן לעיניה באופן אכזרי…

ולאחר ששבו ידיה לעבוד, עוד ליבה קובל: “מה בכך אם חזר אדם מעבודה קשה במכונות ופניו הם כשולי קדרה? יתרחץ ויהיה יפה כמוהם! וכי מן היושר הוא להתפרץ בצחוק בפני אדם כזה ולשימו ללעג ולקלס? הלא מוסה שלה בקי בתורה ובעבודה יותר מבעל הבית הזה. הלה אפילו עד קרסוליו של תלמיד חכם שלה אינו מגיע וצריך הוא לנהוג בכבוד באדם היושב על התורה ועל העבודה!”

התמרמרותה אינה פוסקת: עניים מרודים, בחסד ניתן להם לשבת באחד מן המחסנים שבחצר. מה בכך אם ירמסו לארץ כבודם?… לא! היא צריכה להחליט פעם אחת ולעזוב את המקום הזה. אינה יכולה לסבול עוד יסורים כאלה!

אבל כאן היא נזכרת בעליזה הקטנה וליבה מתכווץ מכאב. האותה תעזוב?… מחשבותיה מוליכות אותה לחדר המיטות היפה. שם בעריסתה הלבנה, ישנה החביבה… עוד מעט ותקיץ משנתה ותקרא בקולה המתוק: “לפיה, לפיה!” הָאֵם תיגש אליה להוציאה מן העריסה והילדה תמאן, אל אפיה תשוקתה!…

יקראו לה. הילדה תתפרץ אליה בשמחה, תפרוש כפיה, תחבק ותלטף את צווארה. אל רחום! תשלום לצערה, ליסוריה, נתן לה בזה.

יסורים! לא אלה בלבד! הנה התחיל מוסה להזכיר לה לעיתים תכופות את האסון הצפוי לה בחיים. “אסור”, הוא אומר, “לשבת בלא בנים!” לא יוסיף ללכת ערירי ויקח לו, בעזרת השם, ילדה!… הוי, ישמור השם, צרה יקח. צרה?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.