מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פַּנְקָס עֲזוּבִי

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

1. אַחֲרֵי…

אֶת נָוֵנוּ הָבָה נְסַיֵּד

וְלָאשֶּׁר הַיָּנִיק נִתְפֹּר כֻּתֹּנֶת.

לְפוּם שִׁגְרָה אֶת קִיּוּמֵנוּ נְרַהֵט

וְנֹאמַר: כִּי טוֹב, קָטֹנּוּ.


עַל הָרְכָסִים הָלַכְנוּ גַּם טִפַּסְנוּ,

עַתָּה נִשְׁלַו, נִשְׂגֶּה עִם הַדְּשָׁאִים.

יַאֲזִיב לוֹ זִכְרוֹנֵנוּ, כִּי הָרַסְנוּ

מְעַט-קָט אֶל הַר-הָאֱלֹהִים.


2. רָגָב רִאשּׁוֹן

נִתְלַשׁ רָגָב –

וְקוֹל נָקַב;

לַגֹּב נִשְׁמַט

יְלֵל “נִשְׁמַת”.


מִקּוֹל רָגָב –

הַדְּמִי שָׂגַב.

גַּרְגֵּר, גַּרְגֵּר,

בְּכִי דַק נִגָּר:

"כָּאן, זְמַן אוֹבֵד,

אַתָּה שׁוֹבֵת;

לְךָ, אֲתַר,

כָּאן קֵץ וּגְמָר".


גַּרְגֵּר נִפְרָד,

מִבְּכִי שָׂרַד:

"כִּכְלוֹת הַכֹּל –

אֲנִי אֶשְׁקֹל:

אֲשֶׁר דִּמְיֵן,

אֲשֶׁר טִמְיֵן;

אֲשֶׁר פָּלַד,

אֲשֶׁר חָלַד…"


… לִפְעֹר הַגֹּב

הַגַּל יִרְגֹּב.

3. טוֹב לַחְזוֹר

טוֹב לַחְזוֹר מִמִּשְׁלָטָם

שֶׁל מַבְהִיקֵי-בַּצְּחוֹר.

אֶל הַתְּמוּרוֹת בִּמְסִלָּתָן.

אֶל נֵצַח-הַשִּׁגְרָה. טוֹב לַחְזוֹר


מֵאֶלֶף גִּמְגּוּמֵי סַכִּין.

מֵעִמְעוּמֵי הַסַכָּנָה.

טוֹב לַחְזוֹר – וּלְהַסְכִּים

יוֹם-יוֹם עִם לוּחַ-הַשָּׁנָה.


הִנֵּה שׁוֹטְפִים הָעִנְיָנִים:

בְּכִידוֹנִים וּבִדְמָעוֹת.

אַתְחִיל אִתְּכֶם, קְטַנֵּי-קְטַנִּים,

מִן הַפִּסְגָּה: הֱיוֹת, הֱיוֹת – –

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

רצפה בת איה

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

הסמל בא משליחותו ומודיע לי:

– "האויב פנה עורף ועזב את המערכה. איזה שד החריד אותו פתאם, או שזה מין-ערמה מצדו. על-כל-פנים: הוא ברח. הלכנו והלכנו ולא מצאנו שום איש. בעומק שלשה קילומטרים אין ריח אויב. הכפר באזאר נקי לגמרי. גם את האשפה שבתוכו חטף עם עצמו מזה-רעב הלה. הכל חמס, הכל לקח השודד הארור. אלא שלימינו של הכפר, לא רחוק ממנו, ישנה איזו אחוזה חרבה עם חצי בית ורפת בלי גג. כשקרבתי את הבית הנהרס למחצה, ראיתי אשה עומדת על הפתח הפתוח. אשה פרועת שער וקרועת בגדים, עומדת ועושה תנועות בידיה, כמי שמתרה בנו, שלא ניגש אל הבית.האשה היא כמדומני יהודיה. תנועותיה היו משוגעות ונוראות כל-כך, אדוני, שאמרתי בלבי, חשבתי אדוני, בוודאי מתחבאים שם אנשים בבית, אנשים מן האויב, האורבים לנו, ואנחנו – הרי אנחנו רק שלשה, ועמי ביחד ארבעה במספר והאשה מתרה בנו בסימנים, שלא נתקרב שמה. ולפיכך לא הלכתי הלאה, אלא חזרתי להגיד לאדוני ולבקש, שיואל-נא לתת לי עוד אנשים אחדים וביניהם גם איש המבין את הלשון היהודית, כדי שנוכל לדבר אתה.

– שטיא אתה, אחא – הדייקן. – אלא, שאם נחוצים לך אנשים – הא לך כל הפלוגה.

מכל מקום – חשבתי, מוטב, שבעצמי אלך ואראה, מה טיבה של אותה בריה ושל אותו בית שם.

לקחתי עוד אנשים אחדים והלכנו.

הכפר הנזכר באמת היה נקי. נקי ממש: מכל נכסיו.הכל החריבו בו, הכל חמסו, מלבד החתולים המייללים, שאיבדו את בעליהם, לא היתה שם בריה חיה. אחרי שעברנו את הכפר המת, הרחק כמאתים וחמשים פסיעה לימינו, ראיתי את האחוזה הנחרבה. העמדתי את האנשים שלי בשורה

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.