מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שְׁלוֹשָה נִגּוּנִים עַתִּיקִים

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

1. גֶּזַע שֶׁל לַיְלָה

בָּעִגוּל אֲשֶׁר עִגַּלְנוּ וְנָעַלְנוּ –

אֶת לֵילֵנוּ הַסּוֹרֵר לִיַּלְנוּ.


חַג הָיָה בְּכָל אֲשֶׁר אָהַבְנוּ –

וְאֶל קְצֵה אָשְׁרֵנוּ לֹא קָרַבְנוּ.


זֶה אֶל זֶה כְּקוֹל וָהֵד רֻתַּקְנוּ.

וְנִמְהָרִים כָּאוֹר רָחַקְנוּ.


מִגִּזְעוֹ שֶׁל לַיְלָה אָז תִּמַּרְנוּ גַם עָלִינוּ –

אַךְ עָלָיו אֶת כִּנּוֹרֵנוּ לֹא תָּלִינוּ.


2. פְּרָזוֹן

נֹאמַר שָׁלָוֹם זֶה לָזוֹ

וְנָקוּם וְנִפְנֶה זֶה בְּכֹה,

זֶה בְּכֹה.


שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ,

וּשְׁתַּיִם הֱיוֹתֵנוּ.

וְהַגְּבוּל בֵּינֵינוּ פָּרוּז, בְּקוֹצִים עָטוּר,

וּמַה שֶּׁחַדְנוּ זֶה לָזוֹ – לֹא פָּתוּר,

וְהַמִּלִּים – מִלִּים,

פְּזוּרוֹת בַּמִּדְרוֹן,

וְלֹא יְכַנְּסֵן גַּם “שָׁלוֹם” אַחֲרוֹן – –


3. נָשׁוּב וְנִבְחַר

נָשׁוּב וְנִבְחַר זֶה אֶת זוֹ,

נָשׁוּב וְנִבְחַר.


אֶבְחַר, לְמָשָׁל, הֱיוֹתֵךְ.

אֶת פִּרְחֵי שִׂמְלָתֵךְ.

שַׁחֲרִית שֶׁנּוֹלְדָה בְּעֵינֵךְ.

דְּבָרִים שֶׁקּוֹרְאָה אַתְּ בְּשֵׁם.

נַחַת וָצַעַר שֶׁאַתְּ לָהֶם אֵם.

מַה שֶּׁאַתְּ וּמַה שֶּׁאֵינֵךְ.


נָשׁוּב וְנִבְחַר זֶה אֶת זוֹ,

בַּזְּדוֹנוֹת, בַּשְּׁגִיאוֹת.

שֶׁהֵן אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ מְאֹד.

עַד סוֹפֵי-הַשְּׁקִיעוֹת.

עַד קֵץ כָּל מָחָר.


נָשׁוּב וְנִבְחַר.

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)
  5. לא"י רופין (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

אץ להעשיר לא ינקה

מאת משה ליב לילינבלום (מאמרים ומסות)

את המקרא המלא הזה, הנודע לנו עוד מימי המלך שלמה, שהצגתי בראש המאמר, שכחו לגמרי ציונינו החדשים, בעת שגזרו בהקונגרס הראשון בבאזיל כעין איסור על הישוב הקטן, אשר מזה, כמו שאמרתי במאמרי “מציון לאוגאנדה” (צד 365), היתה אחרי כן נסבה להטות את הציוניות בדרכים עקלקלות. אמנם רואים אנו לעתים רחוקות, כי יעשר איש פתאם, אבל קפיצות כאלה יכולות שתהיינה בעניני יחידים ולא בעניני הכלל, ועוד יותר אין להן אפשרותבעבודה היסטורית, כי ההיסטוריה אין לה קפיצות כלל. ובהיות עבודתנו היסטורית, כמו שגם מטרתנו היא מטרה היסטורית, צריכים היו ציונינו החדשים להבין מראש, כי מן הנמנע הוא להשיג בפעם אחת טשארטר, וכל-שכן “מקלט בטוח במשפטי העמים”, וכי לא יולד גוי פעם אחת; הם היו צריכים לדעת כי רק על-ידי התקרבות עצם אל עצם יוכל להיות בנין שלם ו“תפשת מרובה לא תפשת”. הישוב הקטן צריך להיות יסוד היסודות בעבודת הציוניות, וההשתדלות להשגת הטשארטר – שניה לו במדרגה ובזמן, כי העם קודם להמדינה, אבל לא המדינה קודמת להעם.

אם היו ציונינו החדשים זוכרים, כי אין קפיצות בהיסטוריה, כי כל עבודה היסטורית מוכרחת להעשות לאט-לאט “וכל הדוחק את השעה השעה דוחקתו” – לא היו מחכים לגדולות מכל קונגרס, לא היו שבים ממנו לפעמים בפחי-נפש ובשאלה מעציבה: “מה נשיב לשולחינו, אם ישאלונו על-דבר הישועות שנעשו?” יש קונגרסים של רופאים, של אוהבי השלום ועוד, ומעולם לא חשבו צירי הקונגרסים ההם, כי הקונגרס שלהם יביא תיכף ישועה לעולם, ישמיד מחלות ידועות, יצוה לכתת את כל החרבות לאתים וכיוצא בזה, רק ציונינו אנו, בכל עת שנוסעים לקונגרס ציוני, לבם מלא תקוה לשמוע ישועות ונחמות, ולא יעלו על דעתם, כי אם באמת תהיה איזו ישועה אז יוכלו המנהיגים להודיע עליה במכתבים חוזרים ואפילו במכתבי-העת, ולכל יותר – לקרוא קונגרס שלא מן הסדר, ולא לחכות עד הזמן המוגבל לקונגרסים קבועים.

בעיני אין ספק, כי אלמלא התשוקה הגדולה להודיע ישועות להאגודות השולחות צירים אל הקונגרס – לא רַבו כל כך המסכימים להמיר את ציון במזרח אפריקה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.