מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שְׁלוֹשָה נִגּוּנִים עַתִּיקִים

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

1. גֶּזַע שֶׁל לַיְלָה

בָּעִגוּל אֲשֶׁר עִגַּלְנוּ וְנָעַלְנוּ –

אֶת לֵילֵנוּ הַסּוֹרֵר לִיַּלְנוּ.


חַג הָיָה בְּכָל אֲשֶׁר אָהַבְנוּ –

וְאֶל קְצֵה אָשְׁרֵנוּ לֹא קָרַבְנוּ.


זֶה אֶל זֶה כְּקוֹל וָהֵד רֻתַּקְנוּ.

וְנִמְהָרִים כָּאוֹר רָחַקְנוּ.


מִגִּזְעוֹ שֶׁל לַיְלָה אָז תִּמַּרְנוּ גַם עָלִינוּ –

אַךְ עָלָיו אֶת כִּנּוֹרֵנוּ לֹא תָּלִינוּ.


2. פְּרָזוֹן

נֹאמַר שָׁלָוֹם זֶה לָזוֹ

וְנָקוּם וְנִפְנֶה זֶה בְּכֹה,

זֶה בְּכֹה.


שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ,

וּשְׁתַּיִם הֱיוֹתֵנוּ.

וְהַגְּבוּל בֵּינֵינוּ פָּרוּז, בְּקוֹצִים עָטוּר,

וּמַה שֶּׁחַדְנוּ זֶה לָזוֹ – לֹא פָּתוּר,

וְהַמִּלִּים – מִלִּים,

פְּזוּרוֹת בַּמִּדְרוֹן,

וְלֹא יְכַנְּסֵן גַּם “שָׁלוֹם” אַחֲרוֹן – –


3. נָשׁוּב וְנִבְחַר

נָשׁוּב וְנִבְחַר זֶה אֶת זוֹ,

נָשׁוּב וְנִבְחַר.


אֶבְחַר, לְמָשָׁל, הֱיוֹתֵךְ.

אֶת פִּרְחֵי שִׂמְלָתֵךְ.

שַׁחֲרִית שֶׁנּוֹלְדָה בְּעֵינֵךְ.

דְּבָרִים שֶׁקּוֹרְאָה אַתְּ בְּשֵׁם.

נַחַת וָצַעַר שֶׁאַתְּ לָהֶם אֵם.

מַה שֶּׁאַתְּ וּמַה שֶּׁאֵינֵךְ.


נָשׁוּב וְנִבְחַר זֶה אֶת זוֹ,

בַּזְּדוֹנוֹת, בַּשְּׁגִיאוֹת.

שֶׁהֵן אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ מְאֹד.

עַד סוֹפֵי-הַשְּׁקִיעוֹת.

עַד קֵץ כָּל מָחָר.


נָשׁוּב וְנִבְחַר.

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

אבי הרומאן העברי

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

שנת המאה למותו של אברהם מאפו ראויה לציון לא רק כתאריך ספרותי נכבד להולדתו של הרומאן העברי הראשון, המקורי בצורתו ובתוכנו, אלא גם כתאריך לאומי, ציוני. הספרות העברית החדשה היתה בית-היוצר לרוח הלאומית החדשה. היא טיפחה את גרעיני המרד בגלות, חינכה את היהודי המודרני על ברכי השאיפה לחיים אנושיים ולאומיים שלמים יותר והוליכתו קוממיות לארץ ישראל. מאנ“ה, סמולנסקין, יל”ג, ביאליק, אחד-העם, טשרניחובסקי, ברדיצ’בסקי, יעקב כהן, פיכמן, שניאור, שמעוני ואחרים, פירנסו נפשם של הדורות הראשונים לגאולה. הם הרכיבו בהם, אם הורשינו לומר כך, את הויטמינים הציוניים היסודיים. בלעדיהם לא תצוייר העליה השניה ולא מנהיגי תנועת הפועלים בארץ.

אולם ראש וראשון להם היה אברהם מאפו. סיפורו “אהבת ציון”, שנתפרסם לפני 114 שנה (תרי"ג), עשה נפלאות גדולות לבדו, וחסדו נמשך עד היום. הוא שנטע חיבת-ציון בלבבות והכשיר את הקרקע ל“חיבת ציון” כתנועה. הוא היה מעין המשך לתנ"ך. ואמנם בארצות-המזרח ראה הקורא התמים את הסיפור “אהבת ציון” כצמוד לסיפורי המקרא ויחסו אליו היה כיחסו לכתבי הקודש. אבל גם בתפוצות ישראל, שבהן הבחינו בין ספרות-קודש לספרות-חול, היה זה ספר, שלא זו בלבד שהמחיש את חיי עם ישראל בתקופת המקרא, אלא אף עורר את הגעגועים לחידושם של חיים אלה, לששיבת ציון. החזיונות שחזה מאפו נתמזגו בשאיפת הדורות עד לבלי הפרד. ואפילו לא זכו הללו לשוב לציון ממש, הרי הוזהבו חייהם מתיאורים מרוממים אלה, והם הנחילו את חלומם הגדול לבניהם, נכדיהם וניניהם, “בני ציון היקרים ובנותיהם היפות”, שהקימו את מדינת ישראל, יצרו בה הווי עתיק-חדש וחירפו את נפשם למענה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.