חֲלוֹמוֹתַיִךְ, יַלְדָּה, אֶל הַלַּיְלָה פְּתוּחִים.

יַעַר קוֹלוֹת! נְהַר עֵינַיִם עוֹיְנוֹת, נָהָר שׁוֹטֵף!

יָדֵךְ, דַּרְדָּקִית, מַתִּירָה סִבּוּכִים.

רַגְלֵךְ, הַזּוּטִית, לֹא יָכְלוּ לָהּ לֹא הָר, לֹא רוֹדֵף!

בָּא לֵיל לִגְבוּלוֹ! בֵּין צְלָלִים נִמְלָטִים

פָּלַשְׁתְּ בְּבִכְיָה, אֶל חֲדַר-הַהוֹרִים:

“לְאִמָּא יֵשׁ אַבָּא! אַךְ אֲנִי לְבַדִּי!” – נוֹלָדִים

בַּחַלּוֹן כְּבָר, עִוְרִים, רִאשׁוֹנֵי הָאוֹרִים.

בִּכְיָה זוֹ, דְּמִיעַת שַׁחֲרִית זוֹ: “אָבִי! אָבִי!” –

הִיא נוֹשְׁרָה עַל פָּנַי בְּקוֹל שֶׁל אַחְרִית, בְּקוֹל רְגָבִים.

אֶל לֵילַיִךְ תָּשׁוּבִי, הַבַּת. לַחֲלוֹם וְלִתְעוֹת.

אַךְ הַבֹּקֶר – אַכְזָב, נַחַל-דְּמָעוֹת.