מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מַסָּע

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֶרְאֶה עוֹלָמְךָ, אֱלֹהִים.

אַתָּה בִּכְבוֹדְךָ פִּלַּשְׁתָּ חַלּוֹן לִי וָדֶלֶת.

אַתָּה בִּכְבוֹדְךָ קָרַעְתָּ לִי עַיִן וָלֵב.

תַּעֲרוּכָה חֲגִיגִית זוֹ שֶׁל טֶבַע-דּוֹמֵם, וְנוֹפִים, וּדְיוֹקָן!

תַּעֲרוּכָה זוֹ שֶׁלְּךָ, יְחִידֵנוּ!

אֲדָמָה שֶׁפּוֹתַחַת יָדָה הָרְחָבָה, הַפְּשׁוּטָה וְאוֹצֶלֶת בְּרָכָה.

אֲלֻמּוֹת בַּשָּׂדֶה. שְׂדֵרַת צַפְצָפוֹת מִתְגַּנְדֶּרֶת הוֹלֶכֶת הָעִירָה.

הַסּוּס הַלָּבָן, הַפָּרָה הַצּוֹחֶקֶת, הַצְּבִי הַמֻּדָּח –

פֻּנְדָּקִים שֶׁמּוֹזְגִים לְיֵינָם מְעַט אַמּוּר וְקֻרְטוֹב שֶׁל פִּיּוּט.

עֲקֶרֶת-הַבַּיִת נוֹהָה בַּחַלּוֹן: הַדְּרָכִים מְשַׁדְּלוֹת…

זְקֵנִים עַל סַפְסָל מַבִּיטִים לִפְנֵיהֶם, וְרוֹאִים – זִכְרוֹנוֹת.

דַּחְלִילִים חֲמוּדִים בַּגִּנָּה: גַּמָּד וּמְרִיצָה בְּיָדוֹ, חֲסִידָה – וְנֵצַח רַגְלָהּ הָאַחַת.

הַסְּיָגִים הַגְּבֹהִים לְבָתֵּי-הֶעָלְמִין. כְּרָזוֹת עַלִּיזוֹת הַמְבָרְכוֹת עַל הַיַּיִן.

הַפּוֹעֲלִים הַשּׁוֹקְדִים (מֵעוֹלָם…) עַל הַכְּבִישׁ הַמְשֻׁבָּשׁ – וְאֵין תַּקָּנָה.

זְאֵבוּת הַדְּרָכִים הַטּוֹרְפוֹת אֶת הַסֶּלַע. נְשִׁימָתוֹ שֶׁל הַיַּעַר בְּפֶלֶג עָלוּם.

הַגְּשָׁרִים הַבּוֹרְחִים מִגָּדָה אֶל גָּדָה. הַגָּדוֹת הַקּוֹרְאוֹת זוֹ אֶל זוֹ

הַשְּׁלָגִים, הַכְּתָמִים הַבְּהִירִים בְּיַרְקוּת הֶהָרִים –

יַרְקוּת דְּשֵׁנָה, מְרֻצָּה מֵעַצְמָהּ וּמִצְוָה לְעַרְעֵר קְלָסִיּוּת בִּטְחוֹנָהּ.

עֲנָנִים הַמַּשְׁרִים גּוֹן מֻפְשָׁט לְרֵיאָלִיוּת הֶהָרִים שֶׁצִּיַרְתָּ.

מַמָּשׁוּת שֶׁלָּהֶם מִתְרוֹחֶנֶת. וְאַבְּסְטְרַקְט עֲנָנָה מִתְאָרֶצֶת.

הַכְּבִישׁ הַמְמַהֵר בְּחַשְׁכוּת וּבְגֶשֶׁם. צִיּוּנֵי-הַדְּרָכִים הָעֵרִים כָּל הַלַּיְלָה.

צִפֳּרִים בָּעֲרָפֶל. וְקֵן עַל שְׂפַת יָם. וּבַיִת אַמִּיץ הַנִּצָּב בַּעֲנָוָה בַּמְּרוֹמִים.

אַתָּה זוֹכֵר אֶת כְּתָבְתּוֹ? בְּפִנְקָסְךָ הַפָּתוּחַ רָשׁוּם הוּא?

הוֹ, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְאִבּוּד! שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְאִבּוּד. שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְאִבּוּד.

זָכְרֵנִי, אֱלֹהִים, כַּבַּיִת הַהוּא הַבּוֹדֵד הַשָּׁתוּל בְּיָדְךָ בֶּהָרִים.

אַמִּיץ-לֵב אִם אֵינֶנִּי כָּמוֹהוּ – בִּבְדִידוּת נִתְנַסֵּינוּ גַם שְׁנֵינוּ.

וְאוּלַי, אוּלַי גַם שְׁלָֹשְׁתֵּנוּ – –


פאריס-שוויצריה, אב תשכ"א

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

הַמַּנְהִיג

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

עוד קודם שידעתי אני בעצמי – זיגזגה אלי השמועה במחנה ההסגר: רייניקה יעמוד לפני המנהיג!

מובן שאיש לא האמין ברצינות הדבר חוץ ממני בעצמי. אני ידעתי, שהוא לא יתן לי למות עד שלא יתעלל בי קצת פנים אל פנים, ועד שלא ראיתי אותו בהדרו עין בעין. יודע הוא היטב, שאני אינני משונאיו המסוכנים של “משטרו שלו”, שאני בכלל אינני מחטט בזבל האידיאות והפוליטיקה. אבא שלי, שהיה גנב מובהק ממני פי כמה, לא היה מפחד מפני שום שֵׁד בעולם, חוץ מאותו דבר, שגונבי דעת קוראים לו בשם “אידיאה”. – כשם שהמנהיג עצמו, שלפני חודשים היה מתהלך אתי יחד מחצר אל חצר לחפש איזה עמל ידיים, לא הבחין מעולם בין מפלגה למפלגה ובין ימין לשמאל.

– ב –

אני הייתי האחרון שבידידיו לשעבר. האחרון בין אותם שהתגוררו אִתוֹ במצוקות שאחרי המלחמה, שהיו ישנים אתו תחת הגשר וגם פשטו יחד אתו לנדבת-חרפה כפעם בפעם.

– ורק בזמן האחרון, חודשים אחדים לפני “הקפיצה”, נפרדתי ממנו מתוך בחילה, וטימטומו האפל, שהלך וגדל מיום ליום עד שהגיע לשיאו: לידי שתוק-לשון; שותק כל הזמן ומביט כמו עגל. זה היה שמו בינינו: “העגל”. – ואם מדברים אליו, מפנה הוא את עיני העגל שלו אל המדבר, מביט בו ואינו רואה אותו. את שיירי הסיגריה הייתי תוחב לו אל תוך חוֹר-פניו, שזה מזמן פסק להיות בחינת פה. – אך לזה כמעט שהתרגלתי כבר. לולא באה המגפה. הוא התחיל מתקשה בבליעה. בתחילה חשבתי: התקררות, וכדומה. אך כשראיתי את נצני “הפריחה הצרפתית” על חזהו, תיכף ידעתי: השֵׁדה נכנסה אל דמו. אמרתי לו:

– כנראה שאותה הכלבה, שריחמה עליך ברחוב-השפלה, חולה היא. היא נתנה לך אתנן, שלא תשכחנה. בבוקר נלך אל הקליניקה, אם לא ירפאו אותך, הרי לכל הפחות ישתקו את המארה פעם בפעם. – הן אין לך האומץ להשמידה יחד עם חייך, סמרטוט שכמוך! – ושכבתי לישון. – ואולם אחרי רגעים שוב שאלתיו: – מה אתה מרגיש? איפה?

– בגרון – ענה לי.

– בגרון – אמרתי – המ. ובכן: לישון עד הבוקר.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.