עֵינַיִם. מִקְצָת מִקְצָתָם שֶׁל פָּנִים. אֶצְבָּעוֹת.

זֶה כָּל הַנִּגְלֶה. וְאִידָךְ – –

אָחוֹת-נְזִירָה.

נִלְבָּב הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲסִיר תַּחֲלוּא וְתוֹדָה.

נִסְתַּבְּרוּ לָהּ דְבָרָיו. הֵשִׁיבָה בְּשֶׁקֶט רָחוֹק:

“בָּנִים אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ לְאֶחָד”.

וּכְשֶׁהוֹסִיף, בְּסֵבֶר מֶבָּט וּבְעִנּוּג שֶׁל הַקּוֹל:

“אָחוֹת מַדְלֵין, הֲלֹא תָּבוֹאִי פַּעַם לְאַרְצִי, הִיא אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ” –

וְתֵאֵר, כִּי כְּפָרוֹ בְּסָמוּךְ לִכְפַר-נַחוּם, לֹא הַרְחֵק מִנַּצֶּרֶת –

נִתְמַלֵּא צְחוֹרָה, הַנִּגְּלֶה, הַמֻּעָט, סֹמֶק עַז, פִּתְאֹמִי, לֹא-לַעֲמֹד-בְּפָנָיו,

וּצְחוֹרָהּ הַנִּסְתָּר, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁהִשִּׁיר אֶת שְׁחוֹרָיו –

מַבְהִיק מִסּוֹף בֵּית-הַחוֹלִים עַד סוֹפוֹ.

הִיא הִיא בַּת-צָרְפַת.

אָחוֹת לְאַחְיוֹתֶיהָ – –

וּלְעֶת-לַיְלָה, לְיַד הָרַכֶּבֶת, מֵאֶרֶץ-אִיזַבֶּל-וּפֶרְדִינַנְד מְמַהֶרֶת,

צָפוֹנָה, צָפוֹנָה, וְכָל גַּלְגַּלֶּיהָ אוֹמְרִים שׁוּרָה יַמְבִּית אַחַת: “פַּארִי! פַּארִי!” –

הִיא בָּאָה, רְכוּבָה עַל אוֹפַנַּיִם, לְלַוּוֹת הַחוֹלֶה שֶׁהִבְרִיא.

וּבְטֶרֶם יַעֲלֶה בַּכֶּבֶשׁ בִּקְּשָׁה לְוַדֵּא שֵׁם כְּפָרוֹ בִּסְמִיכוּת לְנַצֶּרֶת.

וְהָיָה מוֹרָא-שָׁמַיִם הַרְבֵּה בִּשְׁאֵלָה מֻעָטָה זוֹ, וְהַרְבֵּה יִרְאַת-חֵטְא.

וְהַמֶּרְחָק לִכְפָרוֹ הוּא הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת, וּפוֹחֵת – –