מוֹדֶה אֲנִי עַל נוֹי-הַפָּנִים,

עַל הַטּוּב הַנִּפְקָח מִלִּפְנֵי-וְלִפְנִים.

בָּא יוֹם בְּזִמּוּר, בְּכִנּוּר, בְּתִפּוּף;

בְּתוֹכֵי-תּוֹכְכֶם כְּבָר רוֹאִים הַמָּעוּף.

אַתֶּם עוֹדְכֶם כָּאן, עוֹד יֶשְׁכֶם — וְאֵינְכֶם.

וְהָעֵת מִתְיַצֶּבֶת בֵּינִי לְבֵינְיכֶם.

וְחַס מִלְּהַכְמִיר עַל הַקֵּן רַחֲמִים.

הַשְׁמִיעוּנִי מִטְפַּח-כַּנְפֵיכֶם. לַמְּרוֹמִים!