מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

טוּרֵי פֶּרְפִּנְיָאן

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

אִילָנוֹת בְּחַלּוֹן בֵּית-הַחֹלִי,

מַשְׁהִים עֵינֵיהֶם, כְּיָד חֲבֵרִית, בְּעֵינַי.

מְאַוְּשִׁים אֶל לִבִּי הַנִּרְדָּם: שְׁמַע, יִשְׁרְאֵלִי, לְשׁוֹנֵנוּ

צָרְפַתִּית בְּסִיסִית, סְמוּכָה לַקַּרְקַע,

וְלַגֵּר לֹא-זָרָה.

פְּקַח עֵינֶיךָ אִתָּנוּ לָאוֹר הַמְלַוֶּה אֶת הַיּוֹם:

לֹא תַּרְפֶּה אֲדָמָה מַעֲרִיבָה

מִזֶּה הַכַּדּוּר הַמֵּאִיר, הַשּׁוֹקֵעַ בַּיָּם,

לֹא תִּיעַף לִמְשׁוֹתוֹ מִמְּצוּלוֹת בֹּקֶר-בֹּקֶר – –


הוׂ, אִילָנוֹת פֶּרְפִּינְיָאן בְּחַלּוֹן בֵּית-הַחֹלִי.

מַשְׁהִים מֶבָּטָם, כְּיַד חֲבֵרִית מְאַמֶּצֶת:

לְנֶגֶד עֵינַי, עֲצוּמוֹת-לְמֶחֱצָה,

אוֹר יָפֶה, נֶעֱזָב – –


ב

אִילָנוֹת בְּחַלּוֹן בֵּית-חָלְיִי

נוֹגְהִים בְּמַחֲשֶׁבֶת-עַרְבִּית עֲנֻגָּה:

נַעֲשֶׁה לְמַעַן הַחוֹלִים: נְאַוֵּשׁ הָעַלְוָה וְיָבוֹאוּ לַחְסוֹד בַּשַּׁלְוָה.

נַעֲשֶׂה לְמַעַן תִּינוֹקוֹת, רְצוֹנָם מְקֻפָּל בְּתוֹכָם כִּבְבַיִת נָעוּל.

לְמַעַן זְקֵנִים, שֶׁעֵינָם בְּתַחְתִּית הַקַּנְקַן וְרוֹאִים אֶת יֵינָם

שֶׁנִּגְרָע, מִתְאַיֵּן.

לְמַעַן בָּנוֹת, מַצְנִיעוֹת הַהִרְהוּר שֶׁבֵּינָן בֵּין לִבָּן,

לְמַעַן בָּנִים, הַשּׁוֹמְרִים לַחֲצוֹת, הַכּוֹכְבָה

אַהֲבָה – –


ג

הָאָחוֹת.

אַחַת כָּזֹאת, הָיִיתִי אוֹמֵר: צַבָּרִית-קָטָלוֹנִית.

הִיא סִפְּגָה, מְיֻסֶּרֶת, זַעַת הַחוֹלֶה מֵאֶרֶץ-הַקֹּדֶש –

הַזֵּעָה, גֻּלְגְּלָה בָּהּ אוּלַי גַם דִּמְעַת יִשְׂרָאֵל – –


הִיא מָחֲתָה, נְזִירִית, דִּמְעָתוֹ,

בְּיִרְאַת-שָׁמַיִם וּבְחֶסֶד-שֶׁל-אֶרֶץ:

אַףְ הוּא הֵצִיץ וְרָאָה עִרְפּוּל (אֱנוֹשִׁי – –)

בְּקֶרֶן-זָוִית שֶׁל אַחַת מֵעֵינֶיהַ.


הָאָחוֹת הָרְכוּנַה,

צַחוּת צַוָּארָה, הַנָּטוּי-אִמָּהִית.

הֶבְהֵק פִּתְאֹמִי שֶׁל הַשְּׁבִיל הֶעָלוּם, הַנָּשִׁי.

גְּלִישַׁת צְלָבִית-הַזָּהָב,

שִׁטּוּטֵי הַצְּלָבִית עִם אִמָּא-קַדִּישְׁתָּא עַל פָּנָיו, עַל עֵינָיו

הַזּוֹכְרוֹת אוֹסְטְרָה-בְּרָמָה – –


אִילָנוֹת נְטוּעִים בַּחַלּוֹן,

וְאוֹר מְרַשְׁרֵשׁ, נֶעֱזָב – וְרָפָה.


ד

בַּחַשְׁכוּת גּוֹשְׁשָׁה הִיא בִּכְיַת הַתִּינוֹק, צְעִירָה הַזּוֹעֵם:

הָאֵם – –


בְּעַלְעוֹל שֶׁל חֲצוֹת נְבוֹכָה, בְּקָדִים פִּתְאֹמִי,

מוֹצֵא הַגַּנָּן נְטִיעָיו חֲדִישֵׁי-הַיּוֹמִין.


רַק אַתָּה לֹא יוֹרֵד אֶל בִּנְךָ. לֹא אַתָּה, לֹא מַלְאָךְ.

וְנוֹתֵן לַסּוּפָה הַזֵּדִית כִּי יָדָהּ בּוֹ תִּשְׁלַח.


עָסוּק כְּדֵי כָּךְ? וְאוּלַי… לֹא מַקְשִׁיב אֶפְשָׁר כְּלָל?

צִפֳּרֵי מְשַׁדְּרוֹת אַחֲרִית זִמְרָתָן בֶּחָלָל – –


ה

בַּיִת קָרוּעַ קִירוֹת.

עֲטַלֵּף וְלִילִית וַחֲלוֹם נִכְנָפִים-וְיוֹצְאִים.

וּטְפִיחַת כַּנְפֵיהֶם – חַרְבִּית-צוֹנְנָה.

קוּרֵי-שֵׁנָה.


מַסָּע מְרֻסָּק.לַעֲלֶטֶת – פִּתְאֹם נִרְצָע הַקַּטָּר

וְחוֹזֵר וְנִתָּק בְּאַחַת – כְּסוּס מְפֻרְגַּל

רוּחוֹת וּמַרְאוֹת וּמוֹרָא אוֹר תַּחֲנָה – –

קִרְעֵי-שֵׁנָה.


עֵדֶר שָׁעוֹת מִדַּרְדֵּר בַּשָּׁדֶה.

מַרְעִית מְשֻׁבֶּשֶׁת. רוֹעֶה לֹא נִרְאֶה.

לֹא שֵׁבֶט. לֹא מַשְׁעֵן, לֹא קְצֵה מַשְׁעֵנָה.

קִרְעֵי-קוּרִים. שֵׁנָה.


ו

תֵּן לָהֶם לַגּוּף, לַנְּשָׁמָה

דּוּ-קִיּוּם בְּשָׁלוֹם:

בֶּחָלָל הַסָּמוּךְ לָאֲדָמָה,

וּבַגֹּבַהּ הָרַב שֶׁלַּחֲלוֹם.


אַדְמוֹת-הַמְּרִיבָה – רַק אִיִּים.

זְרִימוֹת הַמֶּרְחָב – הַחַיִּים.

דּוּ-קִיּוּם, דּוּ-קִיּוּם לָהֶם תֵּן,

וְצַוֵּה לַסִּיּוּם: הַמְתֵּן-נָא, הַמְתֵּן!



משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
יצירה בהפתעה
רקע

חֶשְׁבּוֹנֵנוּ הֶחָסֵר

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

פרס-השלום של נוֹבֶּל נחלק השנה לשנים: לד"ר אַשֶר, מיניסטר ופרופיסור בהולנדיה, ולאלפרד פְרִיד, עתונאי מפורסם בווינה.

אַשר ופריד שניהם יהודים.

בחברת הרופאים בברלין קרא הד"ר וַסֶרמַן הרצאה על תרופה חדשה שמצא למחלת הסרטן. המרצה אמנם הודיע, שעד עתה לא עשה נסיונות, אלא בחיות בלבד, אבל מסקנותיו עשו רושם גדול. וסרמן הוא מבית-מדרשו של אֶרלִיך, אשר מצא את התרופה המפורסמת למחלת העגבים, והוא הולך בשיטת רבו.

ארליך ווסרמן שניהם יהודים. מהו יחסנו בתור יהודים לעובדות אלה והדומות להן? יש שמחים: יהודים זכו לגדולה, יהודים זכו לחכמה – ברוך שהחיינו וקימנו! ויש עצֵבים: לשמחה מה זו עושה? וכי הללו יהודים הם? וכי שם חכמתם וגדולתם יקרא על היהדות?

האמנם צדקו השאלות האלה? כמדומה, לא.

יחסם של רוב החכמים והגדולים משלנו ליהדות מצער אמנם מאד כשהוא לעצמו. יש בו סימני ירידה גם להם וגם ליהדות. אבל באמת אין זה ענין לכאן. אלכסנדר מארמורק הוא יהודי נאמן ואחד מן המעולים שבקרבנו וכלום יקָרא שם מדעו על היהדות ולא על האינסטיטוט הצרפתי? ולהפך: אלו היתה המציאות גורמת, שיקרא על היהדות שם חכמיה וגדוליה, וכי יכלו יהודים חכמים אלו או אחרים לגדור בפני עצמם, שלא על היהדות יקרא שם חכמתם? וכי גדולתו של ניטשה, ששנא את הגרמנים וחבב את הצרפתים, על הצרפתים היא נקראת ולא על הגרמנים?

שתים הן המכניסות את יצירת-רוחו של היוצר – גם שלא מדעתו – לחשבון עמו: הלשון שעל ידה היא מתגלית, והפנה, אם אפשר לאמר כך, שבה היא מתגלית. לוּ יש כבר ללשון העברית ערך וכח של לשון חיה, גדולה, המתהלכת בעולם, ואלפרד פריד כותב בה את חבוריו על רעיון השלום הכללי ומוציא בה את זורנליו המקדשים לרעיון זה, אז היה שם גדולתו נקרא על היהדות ממילא. אלו היה ארליך, ואסרמן, מארמורק, משמשים פרופיסורים באוניברסיטה, שהקימו יהודים בארץ ישראל, היו המצאותיהם עולות לחשבונה של היהדות ממילא.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.