מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

טוּרֵי פֶּרְפִּנְיָאן

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

אִילָנוֹת בְּחַלּוֹן בֵּית-הַחֹלִי,

מַשְׁהִים עֵינֵיהֶם, כְּיָד חֲבֵרִית, בְּעֵינַי.

מְאַוְּשִׁים אֶל לִבִּי הַנִּרְדָּם: שְׁמַע, יִשְׁרְאֵלִי, לְשׁוֹנֵנוּ

צָרְפַתִּית בְּסִיסִית, סְמוּכָה לַקַּרְקַע,

וְלַגֵּר לֹא-זָרָה.

פְּקַח עֵינֶיךָ אִתָּנוּ לָאוֹר הַמְלַוֶּה אֶת הַיּוֹם:

לֹא תַּרְפֶּה אֲדָמָה מַעֲרִיבָה

מִזֶּה הַכַּדּוּר הַמֵּאִיר, הַשּׁוֹקֵעַ בַּיָּם,

לֹא תִּיעַף לִמְשׁוֹתוֹ מִמְּצוּלוֹת בֹּקֶר-בֹּקֶר – –


הוׂ, אִילָנוֹת פֶּרְפִּינְיָאן בְּחַלּוֹן בֵּית-הַחֹלִי.

מַשְׁהִים מֶבָּטָם, כְּיַד חֲבֵרִית מְאַמֶּצֶת:

לְנֶגֶד עֵינַי, עֲצוּמוֹת-לְמֶחֱצָה,

אוֹר יָפֶה, נֶעֱזָב – –


ב

אִילָנוֹת בְּחַלּוֹן בֵּית-חָלְיִי

נוֹגְהִים בְּמַחֲשֶׁבֶת-עַרְבִּית עֲנֻגָּה:

נַעֲשֶׁה לְמַעַן הַחוֹלִים: נְאַוֵּשׁ הָעַלְוָה וְיָבוֹאוּ לַחְסוֹד בַּשַּׁלְוָה.

נַעֲשֶׂה לְמַעַן תִּינוֹקוֹת, רְצוֹנָם מְקֻפָּל בְּתוֹכָם כִּבְבַיִת נָעוּל.

לְמַעַן זְקֵנִים, שֶׁעֵינָם בְּתַחְתִּית הַקַּנְקַן וְרוֹאִים אֶת יֵינָם

שֶׁנִּגְרָע, מִתְאַיֵּן.

לְמַעַן בָּנוֹת, מַצְנִיעוֹת הַהִרְהוּר שֶׁבֵּינָן בֵּין לִבָּן,

לְמַעַן בָּנִים, הַשּׁוֹמְרִים לַחֲצוֹת, הַכּוֹכְבָה

אַהֲבָה – –


ג

הָאָחוֹת.

אַחַת כָּזֹאת, הָיִיתִי אוֹמֵר: צַבָּרִית-קָטָלוֹנִית.

הִיא סִפְּגָה, מְיֻסֶּרֶת, זַעַת הַחוֹלֶה מֵאֶרֶץ-הַקֹּדֶש –

הַזֵּעָה, גֻּלְגְּלָה בָּהּ אוּלַי גַם דִּמְעַת יִשְׂרָאֵל – –


הִיא מָחֲתָה, נְזִירִית, דִּמְעָתוֹ,

בְּיִרְאַת-שָׁמַיִם וּבְחֶסֶד-שֶׁל-אֶרֶץ:

אַףְ הוּא הֵצִיץ וְרָאָה עִרְפּוּל (אֱנוֹשִׁי – –)

בְּקֶרֶן-זָוִית שֶׁל אַחַת מֵעֵינֶיהַ.


הָאָחוֹת הָרְכוּנַה,

צַחוּת צַוָּארָה, הַנָּטוּי-אִמָּהִית.

הֶבְהֵק פִּתְאֹמִי שֶׁל הַשְּׁבִיל הֶעָלוּם, הַנָּשִׁי.

גְּלִישַׁת צְלָבִית-הַזָּהָב,

שִׁטּוּטֵי הַצְּלָבִית עִם אִמָּא-קַדִּישְׁתָּא עַל פָּנָיו, עַל עֵינָיו

הַזּוֹכְרוֹת אוֹסְטְרָה-בְּרָמָה – –


אִילָנוֹת נְטוּעִים בַּחַלּוֹן,

וְאוֹר מְרַשְׁרֵשׁ, נֶעֱזָב – וְרָפָה.


ד

בַּחַשְׁכוּת גּוֹשְׁשָׁה הִיא בִּכְיַת הַתִּינוֹק, צְעִירָה הַזּוֹעֵם:

הָאֵם – –


בְּעַלְעוֹל שֶׁל חֲצוֹת נְבוֹכָה, בְּקָדִים פִּתְאֹמִי,

מוֹצֵא הַגַּנָּן נְטִיעָיו חֲדִישֵׁי-הַיּוֹמִין.


רַק אַתָּה לֹא יוֹרֵד אֶל בִּנְךָ. לֹא אַתָּה, לֹא מַלְאָךְ.

וְנוֹתֵן לַסּוּפָה הַזֵּדִית כִּי יָדָהּ בּוֹ תִּשְׁלַח.


עָסוּק כְּדֵי כָּךְ? וְאוּלַי… לֹא מַקְשִׁיב אֶפְשָׁר כְּלָל?

צִפֳּרֵי מְשַׁדְּרוֹת אַחֲרִית זִמְרָתָן בֶּחָלָל – –


ה

בַּיִת קָרוּעַ קִירוֹת.

עֲטַלֵּף וְלִילִית וַחֲלוֹם נִכְנָפִים-וְיוֹצְאִים.

וּטְפִיחַת כַּנְפֵיהֶם – חַרְבִּית-צוֹנְנָה.

קוּרֵי-שֵׁנָה.


מַסָּע מְרֻסָּק.לַעֲלֶטֶת – פִּתְאֹם נִרְצָע הַקַּטָּר

וְחוֹזֵר וְנִתָּק בְּאַחַת – כְּסוּס מְפֻרְגַּל

רוּחוֹת וּמַרְאוֹת וּמוֹרָא אוֹר תַּחֲנָה – –

קִרְעֵי-שֵׁנָה.


עֵדֶר שָׁעוֹת מִדַּרְדֵּר בַּשָּׁדֶה.

מַרְעִית מְשֻׁבֶּשֶׁת. רוֹעֶה לֹא נִרְאֶה.

לֹא שֵׁבֶט. לֹא מַשְׁעֵן, לֹא קְצֵה מַשְׁעֵנָה.

קִרְעֵי-קוּרִים. שֵׁנָה.


ו

תֵּן לָהֶם לַגּוּף, לַנְּשָׁמָה

דּוּ-קִיּוּם בְּשָׁלוֹם:

בֶּחָלָל הַסָּמוּךְ לָאֲדָמָה,

וּבַגֹּבַהּ הָרַב שֶׁלַּחֲלוֹם.


אַדְמוֹת-הַמְּרִיבָה – רַק אִיִּים.

זְרִימוֹת הַמֶּרְחָב – הַחַיִּים.

דּוּ-קִיּוּם, דּוּ-קִיּוּם לָהֶם תֵּן,

וְצַוֵּה לַסִּיּוּם: הַמְתֵּן-נָא, הַמְתֵּן!



משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)
  5. לא"י רופין (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

הרהורים רעים

מאת מרדכי צבי מאנה (זכרונות ויומנים)


בדד משמים ישבתי בחדרי ועל עפעפי נפלה תרדמה. השֵּׁנה היא הנחמה האחת בחיי עיר קטנה ההולכים לאט ומוליכים כשמן מימיהם, בלי תנועה ובלי גלים. לולא היא שהיתה לנו, יאמר בן עיר קטנה, כי אז תמנו לגוע באפס עבודה ומעשה במשך ימי הקיץ הארוכים, וגם אנכי מעת אשיותי נפלו… אצבעותי שפלו, ומבעד הערפל אשר יכסני לא אראה כל חזיון לוקח לב מעורר נפש, נותן כח לאין אונים לפעול ולעשות, לקבל ולהשפיע תועלת, ורק החלום ישוב ישעשעני ויעביר לפני רגעי אָשרי שכבר נשכחו, ואיך לא אחמוד את השֵּׁנה אֵם כל חלום והלך נפש?

ישבתי ונרדמתי, והנה יד שלוחה אלי ותעירני, פקחתי את עיני וארא מלאך דובר בי לאמר: קום כתוב! ואומר: מה אכתוב? ויאמר את אשר אתה רואה ושומע. צדקת, עניתי, אקומה נא ואסובבה בעיר, בשוקים וברחובות, לראות ולשמוע. יצאתי מביתי ואשא את עיני ואראה את השמש בכל הדרו על תכלת השמים ורוח אביב נשב נשמת חיים באפי, וימלך עלי לבי לכתוב שיר חדש בשבח האביב כדבר בעתו. עודני הוגה בדעה זו וחרוזים כדבורים סבוני: עבר חרף, קשה הערף, שמש אביב, יזרח סביב. על מי פלג, אין עוד קרח, במקום שלג, יפרח פרח; גם צפרים, מן היערים, עפים שרים וכו' וכו'. הרפו מעט! תנו לי להשיב רוחי, גערתי בחרוזים, מה תתנו ומה תוסיפו לי בשאונכם והמונכם אם כעטלפים לא תראו אור, כי לא לשירים כאלה מקום במכ"ע ילדי יום. לא אביט שמימה כי אם אשפיל לראות כל הנעשה והנשמע סביבי בין העם אשר בקרבו אנכי יושב ואת אשר אראה אגיד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.