למשה ברסלבסקי, על קברו

א    🔗

נִכְנַס אֲדָר, דַּוְקָא עַכְשָׁו

יָצָא מַחְזוֹר לְלֹא רְבָב.

בֻּלְמוּס אָבִיב, שָׁמַיִם וְשָׂדֶה.

“שֶׁהֶחֱזַרְתָּ נִשְׁמָתִי” – הַיְקוּם מוֹדֶה.

אָכֵן, לֹא בִּיְּשָׁנוּ גַם מַחְזוֹר דְּאֶשְׁתָּקַד.

אֲבָל… אֲבָל רֵעֵנוּ מְקוֹמוֹ נִפְקָד.

אִתָּנוּ אֶל הַלֶּחֶם לֹא יֵשֵׁב.

וְהַשִּׁיר – הַשִּׁיר חָסֵר קוֹשֵׁב.

ב    🔗

פֹּה נִטְמַן.

בְּזֶה הַזְּמַן

וְהַמָּקוֹם.

פֹּה חָדַל לָמוּת יוֹם-יוֹם – –

פֹּה נִטְמַן.

בַּזִּכְרוֹנוֹת

הַמִּשְׁתַּכְּחִים.

בֵּין קִיּוּמִים וְחִדְלוֹנוֹת

הַמִּתְמַקְּחִים – –

פֹּה –

לָמוּת יוֹם-יוֹם גָּמַר.

נִכְנַס אֲדָר.

ג    🔗

הָבִיאוּ-נָא עַכְשָׁו

אֶת הַפְּרָחִים, פִּרְחֵי-אַכְזָב,

שֶׁאֵחֲרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי,

אִם לֹא עַכְשָׁו, מָתַי?

יְהִי לָהֶם עֲפַר-הַגַּל

כַּד חֶרֶס, אֲגַרְטַל.

יִשְׁרֶה-נָא מֶבָּטָם הֶחָם

בְּשֶׁטַח זֶה הַמְתֻחָם.

וּלְעֵת נָפְלָם-נָבְלָם –

אֶאֶסְפֵם אֵלַי. כֻּלָּם.

כְּמוֹת שֶׁהֵם: בִּבְאשׁ

וּבִצְנִיחַת הָרֹאשׁ – –

ד    🔗

הֶהָיָה אֵיזֶה פֶּרַח עִמְּךָ? לִנְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה נִתְרֵעֵד

וְנִשְׁבַּר? אוּלַי סֵפֶר עֻלְעַל, וְהַדַּף הֶהַפוּךְ הוּא יוֹדֵעַ וָעֵד?

אוּלַי בַּחַלּוֹן נִתְכַּנְפָה צִפּוֹרִית, צוֹפָה רְאִיָּה חֲצוּפִית,

וְהִיא שֶׁשָּׁמְעָה שְׁתִיקָתְךָ אַחֲרוֹנָה, שֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹפִית?

פִּסְגָּה לְפָנֶיךָ שָׁלְוָה? בְּאֵר הֶאֱפִילָה? הֲקָרָאתָ לִי: “שְׁמַע!”?

בְּמַקֵּל-וּבְתַרְמִיל נַהֲרוֹתֶיךָ עָבַרְתָּ–מְעַט מַיִם שָׁאַלְתָּ בְּקֵץ הַצָּמָא?

שׁוֹמֵר מְצָאַנִי: “נִדְמֶה, לְבַדּוֹ הָיָה. קְצָת יוֹתֵר מִדַּי”.

וְהָיִינוּ אֵין-קוֹל. וּבִלְבַד לֹא לָתֵת פִּתְחוֹן-פֶּה לַבַּדַּאי – –

ה    🔗

זֶה גַּל הֶעָפָר. אַתָּה.

וְאַתָּה דְּרָכִים שֶׁהוֹלְכוֹת. קִשּׁוּרָן.

צִפּוֹר בַּמֶּרְחָב. עָנָן בַּפִּסְגָה.

רְעִידַת הָאֲגָם.

שְׁלִיבַת-מֶרְחַקִּים. הָעֵד הַמְּהֵימָן.

קִמּוּרָיו שֶׁל הַגֶּשֶר בַּזְּמָן.

זֶה גַּל-הֶעָפָר – אַתָּה.

דְּרָכִים כָּאן. הָרִים וְצִפּוֹר. אֲגַמִּים.

שׁוֹתְקִים שֶׁדּוֹבַבְתָ – זוֹכְרִים דִּבּוּרָם הַחַד-פַּעֲמִי.

כְּנוּסוֹת מְדוּרוֹת שֶּהִדְלַקְתָּ – רוֹצוֹת עוֹד לִבְעֹר!

הָעֵת פֹּה נִצֶּבֶת. הָאוֹר.

הַגַּל, הֶעָפָר הַתָּחוּחַ, אַתָּה – –