(קטע)

"בורא עולם בקנין,

השלם זה הבנין"

יוֹצֵאת הַשַּׁבָּת מִן הַבַּיִת, לְאָן?

וְרַבִּי שְׁנֵיאוּר-זַלְמָן-יְהוּדָה מַבְדִּיל

בֵּין חשֶׁךְ לְאוֹר מְעֻמְעָם,

סָפֵק מְזַמֵּר וְסָפֵק מְדַקְלֵם:

“הַשָּׁלֵם” — —

זֶמֶר-סִפּוּר בְּאִישׁ חָסִיד וּבִתְשׁוּבָה

אִשָּׁה וּבָנִים שִׁשָּׁה, שׁוֹאֲלִים תְּשׁוּבָה:

“מַה נֹּאכַל” —

אֱלֹהֵינוּ-אָבִינוּ, סְלַח וּמְחַל — —

בְּעֵינֶיךָ רְאִיתִיו, אָבִי,

אוֹתוֹ אִישׁ חָסִיד. לִקְרָאתוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

וְאַתָּה גַם חָרַזְתָּ: "הַמְבַשֵּׂר:

בֶּאֱמֶת, הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר".

אַךְ אֲנִי רָאִיתִי פָּנָיו בַּחֲלוֹם,

וַאֲנִי חוֹרֵז, וְחוֹזֵר וְחוֹרֵז לוֹ: “שָׁלוֹם”.

בְּקִנְיָן שֶׁיָּגַעְתִּי — עוֹלִים

בָּנִים וּבְנֵי-בָּנִים לְהַשְׁלִים, לְהַשְׁלִים — —

— — וְאוֹתוֹ אִישׁ חָסִיד, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁעוֹמֵד וְקוֹרֵא

לַבּוֹרֵא — — —