בישיבת… תל־אביב, 12 בספטמבר 1939

לוח הבירורים והדיונים שלנו מפגר אחרי לוח ההיסטוריה. אנחנו עומדים אחרי הקונגרס הציוני, שהיה מוקדש בעיקרו לבירור דרכי מלחמתנו ב„ספר הלבן“. עכשיו נדמה כאילו זה היה לפני המבול. לפני נעילת הקונגרס בז’ניבה הציעו כמה חברים להסתלק מכל החלטת־מחאה בדבר „הספר הלבן“, כי אין להכריז על התנגדות לממשלה האנגלית ערב מלחמה. התנגדתי להצעה זו, כי אי־אפשר לעבור על „הספר הלבן“ לסדר־היום, בין שתהיה ובין שלא תהיה מלחמה. אולם היתה כבר אז הרגשה בלב רבים, שהדיונים וההחלטות אינם אקטואליים. כעבור זמן לא־רב פרצה המלחמה.

קשה לומר, כיצד תנהג הממשלה עכשיו כלפי המעפילים. כמו־כן לא ברור, מה יהא גורל חוק־הקרקעות. חוק זה עמד להופיע בשבוע השלישי בספטמבר. הפקידות בארץ לחצה לפרסומו הדחוף, אבל לונדון טענה, שלא נוח הדבר לפרסם חוק זה לפני אישור „הספר הלבן“ במועצת חבר־הלאומים. הממשלה היתה כמובן בטוחה שהספר יאוּשר. מ. מקדונלד התעתד ללכת לז’ניבה להגן על מדיניותו. אולם בינתיים נדחה מושב החבר. החוק מוכן לפרסום – וזה יהיה אבן־הבוחן; היגשימו, חרף הכל, בשעה זו את „הספר הלבן“? בשבועות הקרובים נדע, היכן אנו עומדים. במקרה הטוב ביותר אפשר לומר, שניתן מורטוריום ל„ספר הלבן“ – אך הוא לא בטל, ויש צורך שלא נתפרק מנשקנו הנפשי והמוסרי. אנו מצוּוים לשמור על נכונותנו להילחם ב„ספר הלבן“.

אבל בשעה זו עומדת שאלה חדשה: פרצה מלחמה, ואנו צריכים להיות מוכנים להושיט עזרה לצבא הבריטי, במידה שהדבר יהיה תלוי בנו. אולם אותה שעה עלינו להיות מוכנים לעמוד נגד הגשמת „הספר הלבן“ ונגד כל קיפוח. הייתי מנסח את אשר מוטל עלינו לעשות, לפי דעתי, במלים אלו: עלינו לעזור לאנגלים במלחמתם כאילו לא היה „ספר לבן“, ועלינו לעמוד נגד „הספר הלבן“ כאילו לא היתה מלחמה…

שני קַוים אלה גזורים עלינו על־ידי המציאות המסוּבכת. אין מלחמה זו ככל המלחמות. הפעם קיומה של אנגליה עומד בסכנה, ואין זה דבר שאינו נוגע לעם היהודי. ודאי שאין אנו יכולים להישאר אדישים לגבי המלחמה בהיטלר, וכל יהודי חייב לעזור במידת יכלתו להשמדת המשטר הנאצי. אולם אם הממשלה האנגלית תפגע עכשיו בזכותנו, לא נוכל להרכין ראש ולקבל עלינו את הדין.

אלו הן לדעתי שתי ההנחות היסודיות לקו התנהגותנו בתקופת המלחמה.

אנחנו עומדים בראשית המלחמה. כאן בארץ רחוקים עדיין משדה־הקרב, אולם מיליוני יהודי פולין כל יום מביא להם קרבנות חדשים. אם תארך המלחמה, נרגיש אותותיה גם בארץ ונעמוד בפני מצבים קשים ומסובכים; דרוש לנו מצפן פוליטי שיכַוון את דרכנו בסבך האפל, בו אנו נכנסים. איננו יכולים לדעת כיצד ישתלשלו הדברים, אבל דרושה לנו נקודה מאירה באופק ההיסטורי, שתורה לנו את הדרך במצבים המסובכים הצפויים לנו. בעיני, המצפן הפוליטי הזה הוא – חתירה לקראת הקמת מדינה עברית בארץ.