מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עם ואדמתו – עם ומדינתו

מאת: דוד בן־גוריון

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהדורה שנייה; [תל אביב]: מפלגת פועלי א"י; תש"י

סוגה:

שפת מקור: עברית

בנעילת התערוכה “עם ואדמתו” של ק.ק.ל. 2 במרס 1945

המאורעות בעולם זזים במהירות גדולה וגדֵלה, ושעת ההכרעה הסופית מתקרבת. מתקרבת גם ההכרעה בגורל הארץ ובגורלנו אנו. ויש לדעת: ההכרעה אינה אַקט חד-פעמי, החָל ברגע מסוים ובתאריך קבוע, כשצירי ועידת השלום מרימים ידיהם ומצביעים בעד פתרון זה או אחר. ההכרעה היא תהליך, והיא נעשית שלבים-שלבים בכל פגישה ודיוּן של הגורמים המכריעים, והיא מתכוננת ומתכשרת בכל גילוי ותופעה של יכלתנו, צרכינו ותביעותינו.

אנו עומדים אחרי פגישת השלושה 1 ביאלטה וביקור השניים 2 במצרים. אין לנו יסוד מספיק לקבוע אם ביאלטה נידונה או לא נידונה באופן מיוחד שאלת ארץ-ישראל – אולם אין ספק שפגישת יאלטה שימשה תחנה חשובה בדרך ההכרעה גם בשאלתנו אנו.

איש אינו יכול להגיד, על יסוד העובדות הידועות לכל, שרוסיה הסוביטית תובעת פתרון ציוני לשאלת ארץ-ישראל ולשאלת העם היהודי, אבל כמדומני שאין איש יכול לטעון על יסוד אותן העובדות שרוסיה הסוביטית מתנגדת לפתרון כזה. ובהצבעת קונגרס הפועלים הבינלאומי בלונדון לטובת המפעל הציוני – הצבעה שצירי הפועלים הרוסים לקחו בה חלק אקטיבי – יש בלי ספק משום עידוד רב גם מבחינה בינלאומית כללית, אם כי אין להסיק מתוכה מסקנות מרחיקות-לכת.

גם פגישות שני המנהיגים הגדולים של העולם האנגלו-סכסי במצרים לא היו כרוכות, עד כמה שידוע, בקביעה סופית ומסוימת של שאלת ארץ-ישראל, אבל אף הן, אפשר להגיד, שימשו תחנה חשובה להכרעה.

מותר להתיחס בספקנות, ואולי גם בשלילה גמורה לשמועות הסנסציוניות שהפריחה בשבוע שעבר סוכנות “יונייטד פרָס” על סידור פוליטי במזרח הקרוב והקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל.

מהדין-וחשבון הפומבי שמסר שלשום ראש הממשלה הבריטית בפרלמנט האנגלי יוצא, שלא נתקיימה במצרים שום ועידה לסידור הענינים במזרח התיכון, ולא נעשה כל נסיון לעצב מדיניות חדשה, לא בשביל העולם הערבי ולא בשביל העם העברי בארץ-ישראל. כפי שמסר צ’רצ’יל בפרלמנט הוזמן אבּן-סעוד לפגישה עם נשיא ארצות-הברית על פי יזמתו של רוזבלט, וראש הממשלה הבריטית ראה אז צורך אף הוא להיפגש עם מושל ערב.

הנגעו רוזבלט וצ’רצ’יל בשיחתם עם אבּן-סעוד גם בשאלה הציונית? לפי נאומו של צ’רצ’יל אין לענות על שאלה זו דוקא בשלילה. תוכן השיחה של רוזבלט וצ’רצ’יל לא נתפרסם. ולא ידוע אם יתפרסם, אבל יחסם של שני המנהיגים האנגלו-סכּסיים לענין הציוני אינו בגדר סוד. ויש לקבל בסיפוק ידוע את דברי צ’רצ’יל בפרלמנט שבהם הביע תקוותו שעם תום המלחמה יעשו סידורים נאותים, שיבטיחו שלום וקידמה במזרח התיכון.

אולם תהא זאת טעות מַשלה ומסוכנת להניח ששאלתנו כבר נפתרה, או שפתרונה הרצוי נתון בקלות ומונח בקופסה.

יותר מבכל זמן אחר אנו משוכנעים ללא צל של פקפוק שאין כל פתרון ממשי ובר-קיימא לבעיה הכפולה – בעיית העם היהודי ובעיית ארץ-ישראל, אלא בהפיכת ארץ-ישראל למדינה יהודית.

אולם אסור לנו להתעלם מהקשיים והמכשולים הפנימיים והחיצוניים, המונחים עדיין על דרכנו. אין אלה קשיים ומכשולים שאין להתגבר עליהם, אבל אין לזלזל בהם ואין להניח שמאליהם יפוּנו מהדרך. עד שציון במשפט תיפדה – אנו עלולים לעמוד במבחנים קשים ובמערכות חמוּרות.

התערוכה גוללה פרשת כיבושינו וגידולנו – היא גם חשפה את מחסורנו ודלותנו. לאחר מאמצים של 75 שנה הגענו לששה אחוזים מאדמת ארץ-ישראל המערבית, וחלקנו בים עודנו מצער, אם כי אנו מהַוים שליש האוכלוסין, והעיר הגדולה ביותר בארץ היא כולה יהודית, ושתי ערי-המפתח העיקריות – ירושלים וחיפה, הן יהודיות ברובן, והחרושת הארצישראלית היא יהודית ברוב מנין ורוב בנין ובמאמץ המלחמתי הצבאי חלקנו גדול מזה של כל עמי המזרח התיכון.

עכשיו, על סף הנצחון הסופי, מיהרו כמה ארצות להכריז מלחמה על גרמניה ויפּאן, לאחר שהוחלט ביאלטה שבלי כך לא תהיה להן דריסת רגל בועידת השלום. אנחנו לא חכינו לגמר המלחמה – עמדנו מול גרמניה הנאצית מאז עלות הנאצים לשלטון. מלחמת העולם השניה לא החלה בהכרזת המלחמה על פולין בספטמבר 1939, אלא בהכרזת המלחמה על העם היהודי בשנת 1933. ואף אחד מיריבי גרמניה לא נפגע במלחמה כאשר נפגע העם היהודי. ואף על-פי-כן יפָּקד מקומו של העם היהודי בועידת העמים הראשונה בסאן-פראנציסקו.

היטלר הפלה את העם היהודי וייחד אותו להשמדה גמורה ומלאה, וככל אשר מצאה ידו ביצע זממו השטני. אולם לא רק אויבינו-בנפש מַפלים אותנו לרעה. גם ידידינו ובעלי בריתנו אינם מכירים בזכותנו השוה לכל עם – ואחת הסיבה: אנו עם ללא מדינה, ולכן עם ללא כתובת, ללא הכרה, ללא נציגות, ללא זכויות-עם, ללא יכולת-התגוננות.

אפילו הנאצים לא היו מעוללים לנו את אשר עוללו, וחמישה מיליון יהודים לא היו נשמדים כאשר נשמדו – אילו היתה מדינת יהודים קיימת בארץ.

התערוכה הראתה בלשון מספרים ותמונות את המעשה אשר עשינו בארץ – את היכולת אשר גילינו בבנין השממה. היא גם הראתה מה יש עוד לעשות: רק ששה אחוזים מאדמת ארץ-ישראל המערבית הצלחנו עד עכשיו לחונן ולהפרות. ועוד השממה רבה – למעלה משני-שלישי הארץ שוממים מאין יושב; מאוצרות המים המרובים – למעלה מתשעים אחוז מתבזבזים ויורדים לטמיון. התעשיה הצעירה אשר בנינו וראשית עבודתנו ביום – הן רק התחלות מצערות של האפשרויות העצומות והאדירות המחכות לנו.

אם רק ישָברו כבלי “הספר הלבן” המחניקים את גידולנו, ולעם היהודי ינָתנו הסמכויות הממלכתיות הדרושות לפתח את הארץ במלוא יכולתה החקלאית, החרושתית והימית – לא יבָּצר מאתנו לבצע את החזון אשר החיה את כל החלוצים והמעפילים, למן מייסדי מקוה-ישראל ופתח-תקוה ועד בוני עסלוג' ומנארה, ונעלה בזמן הקרוב ביותר את כל שארית ישראל המצפה לגאולה מהירה.


  1. צ‘רצ’יל, סטלין ורוזבלט, ב–2.2.45.  ↩

  2. צ‘רצ’יל ורוזבלט.  ↩

דוד בן־גוריון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד בן־גוריון
רקע
דוד בן־גוריון

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד בן־גוריון

  1. יחוד ויעוד (מאמרים ומסות)
  2. ירושלים (מאמרים ומסות)
  3. לדין וחשבון של סמואל (מאמרים ומסות)
  4. יעודי הרוח והחלוציות בישראל (מאמרים ומסות)
  5. הפועל בציונות (מאמרים ומסות)

לכל יצירות דוד בן־גוריון בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות דוד בן־גוריון

יצירה בהפתעה
רקע

מחשבות ומעשים III

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

התזכרו עוד, חביבי הקוראים, את “הסוסה” המפורסמת של ר' מנדלי מוכר ספרים? הסוסה דוויה וסחופה ומרוטה ואין מתום בבשרה. עצמותיה שופו, רק עורה עליה, וגם הוא פצע וחבורה ומכה טריה, וכפות רגליה עומדות בבצה אשר בקצה האחו, והיא תתור אחרי מרעה. וסביבה המולה נוראה: חבר מרעים ופוחזים יהמו, ישוקו, ישרקו וישסו בה המון כלבים, אשר יתנפלו עליה מכל עברים, ינבחו, ישכו וימרטו את בשרה, דמה יזוב, וזבובי-מות נקבצו על המכות הטריות וימוצו את הדם… והיא, הסוסה האמללה, תלעס במנוחה ירק-עשב ותעלה גרה, בשלות השקט, כאלו אין דבר.

לסוסה ההיא דמיתיך, רעיתי, כנסת ישראל, בימינו עתה… “וישח אדם וישפל איש”. שפיל ואזיל היהודי, לא ישא עיניו למרום… רק עיניו מטייפין – אחרי מרעה ואוכל. נתקיימה בנו החזות היותר קשה: ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה! את כל מחמדי נפשנו נתן באוכל, כל הדאגות נדחות מפני דאגת הפרנסה. כל המחשבות נצטמצמו במחשבות הפרנסה. גם השרים הגדולים מפמליא של מעלה ירדו מגדולתם, והמלאכים כולם קצוצי כנפים. מיכאל, גבריאל, רפאל, אוריאל… כל אלה אשר לוו אותנו על דרכנו הארוכה ועמדו תמיד לימיננו – עתה כמהם כאין. רק “דיוקרניסא” שר של פרנסה הוא עתה “המלאך הגואל”, הוא העומד בינינו ובין אלהינו, ולפעמים גם ממלא את מקומו… פרנסה – זה הוא הקול הנשמע עתה מסוף עולמנו ועד סופו. ומפני הקול הנורא הזה נשתתקו ונתבלבלו כל המחשבות. על פני היהודי תקראו עתה רק דברים אחדים: “יש פרנסה” או “אין פרנסה”! מי שיש לו פרנסה בריוח – הוא יש לו דאגות אחרות ומחשבות אחרות, לגמרי אחרות, שאין להן שום שייכות לתקון האומה ועתידותיה. ומי שאין לו פרנסה, מחשבתו האחת – למצא פרנסה. לקיים את התורה כמו שקימוה אבותינו הטובים, מעוני, מתחת הגל והמפלת, מתחת המאכלת – הכשרון הזה לגמרי אבד לנו. אנחנו, העניות והדחקות מעבירות אותנו על דעתנו, והעשירות בודאי. ובכן, אם אין קמח אין תורה, ואם יש גם כן אין תורה – וכה אין “מחשבות” ואין “מעשים” בעולמנו הדל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.